פני יצחק חלק ב קיח

אמרינן קי"ל במלתא דאית בה איסורא וממונא ובהרב חש"ש שם אות ע' וע"א שהאריך בזה ואסיק וז"ל ולענין הלכה גם בזה יפה כח המחזיק ומצ"ל קי"ל כמ"ד שאני יכו"ל קי"ל וקי"ל וכו'. ואף כי המח' הוא אי מצ"ל קי"ל או לא גם בזה כבר כתבנו דמסקנא דמלתא דיכו"ל קי"ל לעניין מט"ל אך אמנם יש לאיים עליו דהוא מלתא דאיסורא ואם יחוש וכו' תע"ב ואי לא ציית דנין לו דין הקי"ל וכו' עכ"ל יעש"ב וע"ע להרב חסד לאברהם ז"ל בח"ב ח"מ סימן ל"ו שכן עלתה הסכמתו לאיים עציו וכו' ודלא כהרב פאת נגב ז"ל דגמגם בזה דלאיים עליו וכו' יעש"ב: ובכן בנד"ז ראובן זה יכול לפטור עצמו מחיוב ממון שבו' ועיקר כתו' ותוס' בטענת קי"ל כפי' הרב מהרמ"ג ז"ל בתנאי הכתו' הנז' אלא דאנן אמרינן ליה דיחוש לעצמו משום ס' שבועה דשמא ההלכה היא כפי' הרב מהרא"ל ז"ל הנז' וכפי פירושו נמצ' הוא עובר על שבועתו ואי לא חייש ולא ציית דיינינן ליה דין הקי"ל וכמסקנת הרב כה"ע והא"ח ז"ל הנז"ל: ומה גם דיש לצרף לזה ג"כ סברת הרב מהריב"ל ז"ל בח"א סימן קי"ג דס"ל דהנשבע יש . לאל ידו לפרש לשון הסתמי והכללי לעשותו חלקי ופרטי וכל לישנא דמשתמע וכו' ואפי' נשבע לדעת חבירו מהימן לומר לכך נתכוונתי דמאן לימא לן שלא היה דעת חבירו ג"כ על הפרטי ההוא וכו' אתד"ק יעש"ב ולפד"ק מצי נמי ראובן דנ"ד לטעון ולומר לכך נתכוונתי בשבועתי זאת הדירה וכו' ובמקום וכו' כמ"ש מהרמ"ג ודלא כמהרא"ל ז"ל הנז"ל ואפי' שנשבע לדעת אשתו מאן לימא לן שלא היה דעתה ב"כ לזה דוקא ובדברי הריב"ל ז"ל הנז"ל אלא דחזינא בתר הכי דאי אתינן עלה מהא דמהריב"ל הנז' לא איריא ולא חזי לאצטרופי כלל דמלבד דרוב הפוס' ז"ל חלוקים עליה דמהריב"ל בהאי סברא הנז"ל דהיאך התיר מטעם מאן לימא לן וכו' כיון דאין חבירו אומר כן בפי' הו"ל ספק שבועה דדילמא חבירו היה דעתו בהפך ויש לדון בו להחמיר וכמ"שהק עליו הרב מ"ץ בח"א סימן ע"ב יעש"ב וכ"כ כמה וכמה פוסקים ועד אחרן החכם עיניו יחזו להגאון החק"ל ז"ל בא"הע סימן מ"ג שהאריך בזה ואסיק דסברת מהריב"ל הנז' במח' שנוייה ורוב הפוסקים פליגי עליה וס"ל דלא מצ"ל לכך נתכוונתי ואזלינן לחומרא יעש"ב: זאת ועוד דאעיק' בנ"ד גם מהריב"ל מודה דלא מהימן לומר לכך נתכוונתי וכו' כיון דכל חיליה דמר מהריב"ל ז"ל הוא מכח הסברא דמאן לימא לן דלא היה חבירו ג"כ דעתו כן כנז"ל ודאי טעמא דל מהכא בנ"ד דליכא למימר האי כלל כיון דחזינן לה דקודם החופה והקי' התנו עליו בקג"וש שלא יוציאנ' מעירה כלל בשום אופן כנז' בשאלה שלפננו א"כ הרי בפי' גילוי דעת האשה דנ"ד שאין רצונה לצאת מעירה כלל וא"כ ודאי כשהתנו עליו בכתו' הדירה ובמקו' וכו' ונשב' ע"ז והאי כי דעתה הוא שלא יוציאנה מעירה כלל וכפי' מהרא"ל ז"ל דוקא וא"כ כיון שנשבע לדעתה כי לא מצ"ל לכך נתכוונתי אפי' לדעת מהריב"ל ודעימיה וכמובן והשתא דאתינן להכי אפי' נימא דהעיקר הוא כפי' מהרמ"ג ז"ל בתנאי הכתובה הנז' מ"מ שאני הכא בנ"ד דאיכא תנאי בפי' קודם החופה שלא יוכל להוציאה למ"א כלל ואנן אתנאה קמא סמכינן דוקא דהוא תנאי גמור בינו לבינה לא כן מ"ש בכתובתה הדירה וכו' סרכייהו דשאר כתובות נקיט ואזיל וכמ"ש הרא"ש ז"ל בתשובת כלל ל"ג סי"ב דהעיקר הוא תנאי הא' שקודם הנישואין הנעשה בקג"וש הוא העיקר דוקא והכתוב' נכתבה כמו שרגילים לכתוב ולא נעקר תנאי הראשון וכדברי הרא"ש ז"ל הנז"ל וכמדובר שו"ר דאין אנו צריכים לכל זה בנ"ד דהרואה יראה בס' ש"צ הפוס' ז"ל ראשו' ואח' בעיניו יראה ובלבבו יבין דהגם דבמידי דאיסורא דפתיך ממונ' בהדיה עלתה הסכמ' הג"ח ז"ל דמצ"ל קי"ל כנז"ל מ"מ היינו דוקא בכגון איסור אב"רב וכיוצא משאר איסורין משא"כ באיסור שבועה אפי' בס' איסור שבועה מלבד דרוב ככל הפוסקים ז"ל סברי מרנן דחייב להשלים שבועתו דלא כמהריב"ל ז"ל דס"ל קנין אין כאן שא"כ כמ"שיר המעיין בדבריהם ז"ל הלא בספרת' וכבר נקבצו באו בכנ"הג וחש"ש ומט"ש בסימן ס' ובשאר דוכתי ע"ע עוד בה החכם עיניו יחזו למרן החבי"ב ז"ל בתשובה בע"ח ח"מ סי' א שכתב וז"ל ואע"פ שיש מגדולי המורים סוברים דכל דהוי פלוגתא דרבוותא דיכ"ל קי"ל אפי' נשבע יכו"ל קא"כ שא"כ המעיין בס' כנ"הג סי' ס' בהגב"י אות מ"ט יראה שרוב האח' וכמעט כולם חולקים ע"ז וס"ל דחייב להשלים מכח שבועתו וסוגיין דעלמא הכי אזלא וכו' עכ"ל יע"ש גם בתשו' בע"ח הנז' סימן ע"ג כ"כ וז"ל ואיברא וכו' והן אמת וכו' מ"מ סוגיין דעלמא אזלא דכופין אותו להשלים שבועתו וכן עלתה הסכמתו במ"א וכו' עכ"ל יע"ש וכ"כ עוד שם בסימן ע"ח וז"ל ואע"פי שמהריב"ל וכו' כל גדולי האח' הבאים אחריו חלקו עליו והסכימו דכופין אותו להשלים שבועתו והכי אזלא סוגייא דעלמא וכו' עכ"ל יע"ש וכ"כ עוד ה' החבי"ב ז"ל גופיה בתשוב' כע"ח ח"ב סימן פ"ג ובכמה דוכתי ע"ע וכ"כ הרב תורת חסד ז"ל בס"סי ע"א ופ"א ובכמה מתשו' יע"ש וכן הסכים הרב מט"ש ז"ל בסימן ס' מאחר דמרן החבי"ב ז"ל סגר עלינו המדב'ר והעיר בגודלו דהכי אזלא סוגיין דעלמא יעש"ב וכ"כ גדול אחרון הרב חוקי חיים ז"ל בסי' כ' וז"ל ואולם מאי דאיכא לספוקי בנ"ד הוא יען איכא שבועה וכיון שכן אע"פי שיהיה ס' זו במ"ח שנוייה יש לחייבו לבעל מכח השבועה ולא מצ"ל קי"ל דס' שבועה להחמיר וכמ"ש מהרשד"ם בא"הע סימן רי"ז וכו' והגם דמהריב"ל וכו' כבר חלקו עציו כל גדו' האח' וכמ"ש הכנ"הג וכו' מ"מ סוגייא דעלמא אזלא דכופין אותו וכו' עכ"ל יעש"ב עליו הרב מר ואהלות ז"ל בדקמ"ה ע"ג לחזק דבריו הראשונים שבספרו הנז' בא"הע סימן י"ב ועמ"ש אני עני על דבריהם ז"ל בס"הק פני יצחק ס"סי ט"ו יעש"ב דמשם בא'רה דשנא ושנא חומר איסור שבועה משאר איסורין והדין נותן למיזל לחומרא גם בספק שבועה אפי' לאפוקי ממונא וכהסכמת הרב החביב' והמט"ש ז"ל הנז"ל ודלא כדס"ל למהריב"ל ז"ל דקא"כ שא"כ וכמש"ל: