פני יצחק חלק ב קיז

מהרש"ך ז"ל דס"ל דכופין יע"ש: תו חזיתיה למר הרב מ"מ ז"ל שם שהוכיח מתשו' מהרא"ש ז"ל שדבריו נוטים להוציא למתבונן בהם יע"ש ואנא עניא התבוננתי בהם יפה כפי עיוני המעט הוא ולא חזינא בהו שום הוכחה דס"ל בפשיטות להוציא יעו"ש ואדרבא הרואה יראה למהרא"ש ז"ל גופיה בסי' קס"ב שהניח דין זה בספק יע"ש וכבר ראיתי להרב כה"ע ז"ל שם שעמד ג"כ ע"ד מהרא"ש ז"ל וז"ל ובדעת מהרא"ש ראיתי למהר"י הלוי שם בשמו דמפקי' ובש"ך ס"סי קע"ז כתב בשמו דבמ"ח שקול לא מפקינן והפותח יד בתשו' מהרא"ש ז"ל יראה דבכל גוונא מספק"ל והיא בסי' קס"ב וכ"כ בשמו מהרש"ל שם והפ"מ ח"א וכו' עכל"ל יע"ש גם מ"ש עוד הרב מ"מ ז"ל שם דמהראד"ב ז"ל כת' להדיא דבס' חרם ב"ד עצמם חייבים להפרישו מן האיסור ומטפלים בו וכו' עכ"ל הן אמת שכ"כ מהראד"ב בס"סי רי"א לענין הטוען נגד המוחזק אי בעי הרשאה או לא כתב דלא בעי הרשאה כיון דהוי מלתא דאיסורא וכל אחד מישר' הוא בעל דינו וב"ד עצמם חייבים להתטפל לאפרושי מאיסורא וכו' יע"ש אמנם כבר הבאתי לעיל מ"ש הרב כנ"הג בסי' מ"ב משם מהראד"ב בתשו' כ"י שכתב בשטר שי"ל בב' פנים שי"ל לפרשו בגוונא דמתקיימת השבועה ונראה דודאי הנשבע יחוש לעצמו אמנם אין ב"ד כופין אותו על כך כנז"ל ואם נאמר דהאי סיומא דונראה וכו' הם דברי מהראד"ב עצמו ק"ט ממ"ש מהראד"ב גופיה בס"סי רי"א הנ"ל וכבר הרב מ"מ ז"ל גופיה שם זכר עשה לדברי הכנ"הג דבסי' מ"ב הנז' ובהכרח לומר דהוא המבין דהאי סיומא דונראה וכו' הם מדעת עצמו דמרן החבי"ב ז"ל ודלא כס' מהראד"ב ז"ל אלא שזה דוחק עצום לומר כן: אכן אחר העיון יפה חזינא דהגם דנימא דהאי סיומא הנז' הם דברי מהראד"ב עצמו או דמרן החבי"ב ז"ל אמרה למלתיה גם לדעתיה דמהראד"ב ז"ל עכ"ז לא תק"ל ול"מ מההיא תשו' דמהראד"ב סי' הי"א דאייתי לן הרב מ"מ ז"ל כי הנה הרואה יראה למהראד"ב ז"ל שם סי' רי"א הנז' דאתי עלה דמילתא להוכיח דלא נסתלק המחזיק ראשון כצאתו את העיר מט' דספק חרם להחמיר ועוד כתב טעם ב' דאפי' לא היה חרם בהסכמה לא נסתלק מחזיק א' כיון שהיה פורע מעות החזקה כנהוג וכו' יעש"ב וכיון שכן שפיר כתב בסיפא דמלתיה דלא מצ"ל לאו בע"ד דידי את כיון דהחזקה היא בחזקת א' ולא נסתלק ממנה והו"ל מלתא דאיסורא וחייבים ב"ד להפרישו מאיסור והיינו משום דכפי טעם ב' הנז' לא משום ס' חרם אתינן עלה עם הרוצה להחזיק שלא כדין אלא משום ודאי חרם שכתוב בהסכמה דכיון דודאי הוא למחזיק ראשון א"כ הבא להוציאו נלכד בודאי חרם וחייבים ב"ד להפרישו ברם אלו לא היה אלא ס' חרם לא היה כותב הרב ז"ל דב"ד מצווין להפרישו אלא דהוא יחוש לעצמו כמ"ש הכנ"הג בדעתו ז"ל ובהאי א"ש דברי מהראד"ב יחד וכמ"ש הכנ"הג ודלא כהרב מ"מ ז"ל וכמובן עוד יש לעמוד לענ"ד ע"ד הרב מ"מ ז"ל בעיקר הוכחתו שם מתשו' מהרשד"ם ז"ל דבסימן ס"ב דס"ל מר דבספק איסורא דאית ביה ממונא לא מצ"ל קי"ל יעו"ש נלע"ד דליכא הוכח' כלל ומימלא אזדא לה משהק' המ"מ ז"ל שם והניח דבריו בצ"ע יע"ש וכמו שאבאר בס"ד דהנה יש לתמוה עוד לכאורה דחזינא למהרשד"ם גופיה בסי' שס"א ור"ה דכנ"הג בכלל הקי"ל אות ס"ו ס"ל למר התם דאפי' באיסור' מצ"ל קי"ל יע"ש הפך ממ"ש בסימן ס"ב הנז' והדבר תמוה לכאורה וליתובי דעתיה צ"ל באחד מתרי אנפי או דנימא דבסימן ס"ב שלא היו תשו' מוהריק"ו מצויים אצלו דן הר' ז"ל מדעתו דאפי' דאית ממונא עם איסור' אפי"ה ס"ל למוהריק"ו ז"ל דלא מצ"ל קי"ל מידי דהוה באיסור' לחודיה אכן בסי' שס"א כבר ראה לדברי מוריק"ו ז"ל בדוכתייהו דלא אמרה למלתיה דלא קי"ל במלתא דאיסורא אלא דוקא באיסור' לחודי' דלא פתיך ממונא בהדיה בהא הוא דס"ל דלא קי"ל אבל אי פתיך ממונא בהדי איסורא מצ"ל קי"ל משו"ה הדר ביה הרב ז"ל ממ"ש בסימן ס"ב הנ"ל ואסיק הכא בסי' שס"א דבממונא ואיסורא יחד מצ"ל קי"ל: או נימה דמהרשד"ם ז"ל בסי' הנז' ס"ל כסברת הרב הפוסק כמהר"י הלוי ז"ל בסי' ב"ן דס"ל דהא דקי"ל דהיכה דאיכא איסור' וממונא ל"א קי"ל היינו דוקא היכא דאפי' לסב' המתיר איכא איסורא דרבנן ברם היכא דלסברת המיקל לא נשאר אפי' איסורא דרבנן אפי' דלסברת המחמיר איכא איסורא דאורייתא מצ"ל קי"ל יע"ש והשתא א"ש מ"ש בסי' שס"א הנז' כיון דלדעת הרמב"ם ור"ח והר"ן ש ז"ל שכתבו דאי גזר המלך שכל אחד יתן כסף גולגלתו אפי' ת"ח חייבים ואין כאן שום איסור אפי' מדרבנן התם מצ"ל קי"ל משא"כ ההיא תשו' דסימן ס"ב דעכ"פ אפי' לס' המיקל אכתי איכא איסור אבק"ר דרבנן משו"ה פסק הרב ז"ל דלמ"ל קי"ל וגם אותה תשובה דמהרשד"ם דסי' רנ"ו דמתיב עלה הרב מ"מ ז"ל שפיר מתוקמא בהכי והוא דאי מפרשינן דמכירה לחוד וירושה לחוד אין כאן שים איסור ואמאי מפקינן מיד המוחזק משום ספיקא דאית ביה דספק ירושה בכלל מכירה ובזה סרה מהר תלונת הרב מ"מ ז"ל יע"ש וכמובן שו"ר להרב מ"מ ז"ל גופיה ביורה דעה סימן ח"י דף ע"ב ע"ג דנרגש מתשובה מהרשד"ם דסימן שס"א הנזכר וכתב דהדר ביה מהרשד"ם בסימן שס"א ממה שכתב בסימן ס"ב יעויין שם שכן כתב מלתא בלי טעמא אמאי הדר ביה מהרשד"ם ז"ל. ואנכי עפר טעמא רבה אמינא שכן ראוי להיותו חוזר בו אחר ראיתו לדברי מהרי"קו ז"ל שם ביורה דעה סימן ח"י הנז' שכתב דמהרא"ש בסימן קס"ב ס"ל למר דבאיסורא דאית ביה ממונא מצ"ל קים לי יע"ש ולא זכר שר דברי עצמו מ"ש בח"מ סימן י"ט הנז' דהוכיח ממהרא"ש ז"ל להפך מרז"ל ומה גם דגם בסימן קס"ב גופיה לא החליט מאמרו כלל אלא הניח הדבר בספק כיע"ש וע"ע להרב מ"מ ז"ל גופיה בכמה תשובו' מיו"ד וח"מ דס"ל דכופין גם להוציא כמ שיר המעיין לא ע"ט האסף וע"ע לו ז"ל בח"א דח"מ סימן ב' בד"ה אמור מעת' וכו' יע"ש ועיין להר' דב"מ ז"ל בח"א יו"ד בכמה תשו' ובח"ב ק"י ובח"ג הל' רבית סימן ד' מ"ש בזה יעש"ב וכבר ראיתי לכנ"הג בכללי הקי"ל אות ס"י הנז' שאסף איש טהור פלוגתא דרבוותא הלזו אי