פני יצחק חלק ב קטז

היה נשבע על התנאי הנז' הוה מפרשינן ליה הכי כמ"ש מהרא"ל ז"ל דוקא דיוק שהוא יותר פשוט ומרווח כנז"ל כ"ש השתא דאיכא שבועה בהדיה דודאי דיש לנו לפרושי הכי לחומרא ואיכא ודאי איסור שבועה ולא משום ספק איסור שבועה הוא דמחמרינן עליה ברם כבר מלתי אמורה דאיני כדאי לחלוק ע"ד הרב מהרמ"ג ז"ל ומי אנכי להכניס ראשי בין שני הרים גדולים ז"ל להכריע ביניהם דכיון דמהרמ"ג ז"ל הסכים לפירושו בתנאי הכתובה הנ"ז א"כ הריני מבטל דעתי מעתה נגד דעתו ז"ל וחזרנו לדין דספיקא הוי וספק שבועה להחמיר וכמדובר וכבר כתבתי דהגם דקי"ל ס' שבועה להחמיר כנז"ל וא"כ לכאורה לא נפק"ל מידי אי הוה ס' איסור שבועה או ודאי איסור שבו' כיון דבין הכי ובין הכי אית לן למיזל לחומרא ולא מצי הבעל דנ"ד לכוף אשתו שתבא אחריו הגם דליכא אלא ס' שבועה וכנז"ל מ"מ נ"מ לחיוביה ממונא דהיינו במזונות אשתו ובכתובתה משלם דאם נאמר כמו שפירש הרב מהרא"ל ז"ל בפי' התנאי האחרון הנז' כנז"ל דינא נפיק דלא מצי ראובן דנ"ד לכוף אשתו להוליכה לבירות הגם דנימא דבירות ודמשק תרוויהו שוו בשיעורייהו בכל מילי כמש"ל בריש אמיר מ"מ כיון שנשבע ע"ז שהדירה פה דמשק וכו' אסר עצמו אף במותר לו וכמ"ש מהריב"ל בח"א סי' ע"ב הנזכר וז"ל ואומר דבנ"ד פשיטא ופשיטא דאין האיש ראובן יכול להוציא את אשתו אף שיהיה במלכית אחת ושיהיה מעיר לעיר ומכרך לכרך דכוותא דכיון שנשבע אסר עצמו אף במותר וכו' עכ"ל וכ"כ מהרח"מ ז"ל בב"מ סי' יו"ד ומהרמ"ג גופיה סימן נ"ג יעי"ש וכמש"ל בארוכה וכיון שכן דאריא דשבועתא רביע עליה ואינו יכול להוליכה למ"א כלל מכח השבוע' חזר הדין להיות כמו שמן הדין לא מצי להוציאה למלכות אחרת או מכרך לעיר ומעיר לכרך ואם היא אינה רוצה ללכת עמו מתחייב לה בשארה כסותה ועונת' ובכתובת' ובתוס' משלם אם היא רוצה להתגרש והוא אינו רוצה לגרשה אלא לעגנה או שתלך אחריו דלפום דינא לא מצי לעגנה אלא או לפרוע לה כל סכי כתובתה משלם ולגרשה או לישב עמה בעירה ולהתחייב לה בשבו' כהסכמת רוב הפוס' ז"ל הו"ד בתשו' הרב מהרח"מ ז"ל בבירך משה סימן יו"ד הנז' מדל"ה ע"ג ואילך . יעש"ב ודוק מנייהו ואוקי באתרין ממש מכח חומר השבועה וכנז"ל אכן לדעת עליון הרב מהרמ"ג ז"ל בסימן נ"ג הנז"ל דפירש לכוונת התנאי דבמקום אשר ייטב לשניהם דקאי על דירת העיירות היכא דבאתריה אית ליה דוחק מזונות ובמ"א ייטב לשניה' מצי ללכת להתם וכופה אשתו שתלך עמו כנז"ל א"כ לדידיה דינא נפיק בנ"ד דמחייבה אשת ראובן הלזו דנ"ד לכוף כאגמון ראשה וללכת אחר בעלה לבירות יע"ח מאחר דשם מצא כדי פרנסתו בריוח ואין על בעלה שום איסור שבועה כלל דלהכי אהני דאי תנאה בתר' הנז' אפי' לה' מרן ז"ל דפליג ע"ד הת"הד ז"ל כנז"ל א"כ הדר דינא כאלו אין כאן שום תנאי ושבועה כלל וא"כ הדין נותן דמצי הבעל דנ"ד לכוף לאשתו לבא אחריו כיון דמן דינא יכול להוליכה מעירה לעיר אחרת דכוות' וכנז"ל ואם תמאן ותסרב היא מלבא אחריו והבעל טוען או שתבא אחריו או לגרשה בלי כתובה ותוס' והיא מונעת מלהתגרש אזי הדין נותן דפטור ועטיר הבעל משבו' ומפסדת ג"כ עיקר כתובה ותוס' כמ"ש הפוס' ז"ל וכמ"ש בשמ' הרב מהרח"מ ז"ל שם דל"א ע"ג יע"ש ועמ"ש ע"ז הרב מהרמ"ג ז"ל שם סימן י"א דכל חד מנייהו מצי טעין קי"ל יעש"ב וכיון דאין אנו יכולים לחייבו בשבו' ובעיקר כתובה ותוס' עפי"ד מהרא"ל ז"ל משום דעומד לנגדנו ככותל סברת מהרמ"ג ז"ל בפי' התנאי האחרון הנז' ומצי טעין הבעל קי"ל כוותיה וכמ"ש מהרמ"ג גופיה בסימן כ"ג הנז' יע"ש א"כ הגם דאזלינן לחומרא בעיקר השבועה ולא מצי לכוף לאשתו ללכת אחריו מ"מ גם אין בידינו כח לכוף לבעל אם ילך מעירו לחייבו ממון ועיקר כתו' ותוס' דמצ"ל קי"ל כדעת מהרמ"ג ז"ל שבסי' כ"ג דלדידיה אדרבה היא חייבת ללכת אחריו למקום שמוצא פרנסתו בריוח כמש"ל והכי חזינא למרן החבי"ב ז"ל בכנה"ג חמ"מ סימן מ"ב הגב"י אות ט"ז שכ"כ וז"ל כשהלשון תלוי ומסופק יד בע"הש ע"הת אפי' יש שם חרם או שבועה או ת"כ מהר"מ מינץ ז"ל סימן ט"ו וי"ו אמר המאסף והוא תימה דס' שבועה להחמיר וכן ס' חרם להחמיר כמ"ש הרשב"א בתשו' סימן ש' והרב מהראד"כ בתשו' כ"י סי' מ"ט כתב דשטר שיש לפרשו בב' פנים יש להחמיר ולפרשו בכוונה דמתקיימת השבועה ונראה דודאי הנשבע או מקבל החרם יחוש לעצמו אמנם אין ב"ד כופין על כך כיון שהלשון מסופק יד בע"הש ע"הת וכו' עכ"ל יע"ש הרי להדיא כדכתיבנא וראיתי להר' משאת משה ז"ל בח"מ ח"א סימן י"ט שעמד בזה בנ"ד וכתב דמהרש"ך בראשונות ס"ל דבספק שבועה כייפינן להוציא יע"ש ולא הודיענו הרב ז"ל היכא כתב כן מהרש"ך ז"ל בח"א ואדרב' אנכי הרואה למהרש"ך ז"ל בח"א סימן ס' דנראה מד"ק דס"ל דאין כופין כיעו"ש וכן הבין מד"ק הנז' הרב פ"מ ז"ל בח"א סינ"ו דס"ה ע"ג אלא שהביא שם למהרש"ח ז"ל דס"ל דכופין אף להוציא בספק שבועה והוא ז"ל הסכים שם לדעת מהרח"ש דכופין יעש"ב עכ"פ דעת מהרש"ך בח"א סימן הנז' הוא דאין כופין דלא כמ"ש בשמו הרב מ"מ ז"ל וכן ראיתי עוד למהרד"ך גופיה בח"ב סימן ג' דס"ל נמי התם דבספק איתור' וממונא יכו"ל המוחזק קי"ל יע"ש וכ"כ עוד איהו גופיה בח"ג סימן מ"ח דבלשון מסופק וסובל ב' פירושי' וכגוונ' דנ"ד לא אמרינן ס' שבועה להחמיר להוציא מיד המוחזק יע"ש וזהו הפך ממש ממ"ש בשמו הרב מ"מ ז"ל וכמבואר דלפי"ד המ"מ ז"ל נמצ' דמהרש"ך ז"ל סותר דברי עצמו ח"ו והא ודאי ק"ט שו"ר למהרש"ך ז"ל בח"א סימן תמ"ה שכתב שם דאי לענין איסורא אתשיל לא מצ"ל קי"ל יע"ש והביא ד"ק מרן החבי"ב ז ל בכנ"הג בכללי הקי"ל אות ס"ו יע"ש ואפשר דהר"ב מ"מ ז"ל אף הוא היה מכוין לתשו' מהרש"ך הנז"ל גם ראיתי להרב כהונת עולם בביאורו ליו"ד סימן קס"א ד"ז ע"ג שעמד ע"ד מהרש"ך אף דבח"א סימן קס"ט וח"ב סי' ר"נ נראה דלא מפקינן ממונא מניה מ"מ בח"ג סי"ל נראה דמפקינן וכתב מהר"י הלוי שם שבח"ג נראה שהיתה מסקנתו וכו' יעש"ב ולא זכרו שרים שבח"ג גופיה סי' מ"ח הנז' ס"ל דלא מפקינן כנז"ל ושו"ר ג"כ להרב פ"מ ז"ל בח"ב סימן ט' שהביא דעת