פני יצחק חלק ב קטו

ידו כלל כדפירש לה מהרמ"ג גופיה ז"ל וא"כ למה הוצרכו לתנאי הראשון הנז' כלל דאין לומר דס"ל למהרמ"ג ז"ל דאי לא הוו כתבי אלא תנאה בתרא הנז' דוקא לא הוה מפרשינן ליה על דירתם בעיר אחרת כלל אלא דהוה מפרשינן ליה על דירתם בבתים וחצרות של דמשק עצמם כדפירש לה הרב מהרא"ל ז"ל הנז' וכנז"ל דזה ודאי דוחק עצום לפרשו כן דנמצא דלא התנו כלל שלא לדור בעיר אחרת דכוותה וזה אינו סברא כלל להניח תנאי הדירה בעיר אחרת שלא להתנות עליו כלל שהוא העיקר ומתנים על הטפל שהוא הדירה בחצרות ובתים של דמשק הא ודאי אין הסברא מחייבת כן כלל משא"כ אם נפרשהו לתנאי האחרון הנז' שהוא על דירתם בעיר אחרת באשר ייטב להם מכלל הן אתה שומע לאו דהיכא דלא ביש ליה בהאי מתא לא מצי אזיל למתא אחריתי אפי' דכוותה מכח התנאי הנז' שלא הורשה לצאת מעירו כי אם היכא דדחיקה ליה שעתא בעירו ובאחרת יטב לשניהם דוקא וא"כ הדק"ל למאי אצטריכו לתנאה קמא כלל ותו ק' דלפי פירושו דמהרמ"ג ז"ל הנז' צ"ל דהאי וי"ו לחלק ואם בלשון בנ"א אמרי' הכי לדעת הרשב"א ומרן ז"ל כמבואר כ"ז בדבריו ז"ל יעש"ב והן אמת דהכי קי"ל להלכה ברם א"א לפרש כן בנוסח הכתובות דילן דהא חזינן דמקמי האי תנאה הנז' כתוב לעיל מניה תנאה אחר וז"ל מעשה ידיה לו ועליו לספק כל צורכיה בריאה או חולה עכ"ל ועיין להרב מהרמ"ג ז"ל בבירך משה סי' ד' דכ"ה ע"ד מה שפירש בתנאי בריאה או חולה הנז' יע"ש הרי דבתנאי זה נחתי למכתב תיבת או חולה דהוה סגי למכתב בריאה וחולה ואנן מפרשינן לה או חולה ומדחזינן דהכא בהאי תנאה נחתי לכתוב או חולה ובתנאי הנז' שאחריו כתוב הדירה וכו' ובמקום וכו' ולא אמר או במקום וכו' ש"מ דאינו לחלק כלל רק הוא תנאי בפ"ע וכדס"ל למהרא"ל ז"ל דוקא: אשר מכל אלין דהוו הנלע"ד ברור דהפירוש היותר פשוט ומרווח בלשון התנאים הראשון והב' הנז' הוא כמ"ש הרב מהרא"ל ז"ל דוקא וכבר כתב הרשב"א ז"ל בתשו' ח"ב סי' ש"ר וז"ל שאלת מ"ט יד בע"הש ע"הת הודיעני נא אם כלל לכל דבר ואפי' יש בשטר לשון שיש בו שני משמעיות אפי' האחד דחוק והאחד מרווח ואפי' כשב"ד מכירין מתוך הכתב שכיון למשמעות שהוא לתועלת בע"הש אם לאו תשובה כל שמשמעותו ניכר לב"ד מתוך הכתב שהוא כן דנין אותו ואפי' ליפו"ך של בע"הש וכן אם דרכם של בנ"א לכתוב לן בענין שיש בו יפו"ך לבע"הש דנין ואפי' שאפשר לדונו במשמעות אחר שהוא ליפוי הלוה ולגרעון לבע"הש וכו' עכ"ל יע"ש: והגם דחזינא למוהרי"ק ז"ל בשורש ז' שכתב דבלשון מסופק בשטר הגם דמשמע קצת כבעל השטר אפי"ה אמרי' יד בע"הש ע"הת יע"ש וכן הסכים הרב מהרשד"ם ז"ל בח"מ סי' נ"ו יעש"ב הא ודאי דמוהרי"ק ומהרשד"ם ז"ל לא פליגי אתשו' הרשב"א ז"ל הנז' דאינהו מיירי היכא דמשמע קצת כבעל השטר ולא משמע יותר רק קצת משו"ה ס"ל ז"ל דאם במשמע קצת אמרי' יד בע"הש ע"הת משא"כ היכא דהמשמעות הוא יותר שכן ניכר משמעותו לב"ד מתוך הכתב או שכן דרכם של בני אדם לכתוב כן וכגוונא דנ"ד בהא ודאי יודו מוהרי"ק ומהרשד"ם להרשב"א ז"ל שכן דנין אותו אפי' שהוא ליפו"ך בע"הש וחילוק זה ברור מאד ומוכרחים לאומרו בדעת מהרשד"ם ז"ל דחזינן ליה בח"מ סי' שס"ו אייתי לנ"ד תשו' הרשב"א הנז"ל יע"ש ולא הזכירו למוהרי"ק ז"ל כלל כיעו"ש א"כ מוכרח לחלק לדעתו ז"ל כדכתיבנא וראיתי להרב החסיד ראש"ל מהרח"א ז"ל בחוקי חיים סי' י"א שהסכימה דעתו דהרשב"א ומוהרי"ק פליגי אהדדי ומכח זה תמה על הרב מהרש"ח ז"ל שהוכרח להוכיח דפליגי מתשו' אחרת להרשב"א ז"ל ותמה עליו דלא היה צריך לזה דמתשו' דח"ב סי' ש"ה הנ"ז מוכרח דפליגי יע"ש ואחהמ"ר הראויה אליו לדידי חזי דמהאי תשו' דסי' ש"ה ליכא ראיה כלל דפליגי וכמש"ל ואשתמי' מניה ח"ו תשו' מהרשד"ם דסי' שס"ו הנז' וכמדובר: עכ"פ דבר הלמד מדברי הרשב"א ומוהרי"ק הנז"ל דדוקא היכא דלשון השטר הוא מסופק ומשתמע לתרי אנפי ושניהם שקולים או אפי' דחד מנייהו נוטה קצת ליפו"ך בע"הש אפי"ה אמרי' יד בע"הש ע"הת ברם היכא דמשמעותו ניכר יותר לב"ד מתוך הכתב שהוא כן דנין אותו כן ואפי' שהוא ליפו"ך של בעה"ש וכן אם דרכן של בני אדם לכתוב כן בענין שיש בו יפו"ך לבע"הש דנין אותו כן אע"פי דאפשר לדונו במשמעות אחר לגרעון כח בע"הש וכמ"ש הרשב"א ז"ל וכנז"ל א"כ בהאי תנאה דכתיב בכתוב' הדירה פה דמשק ובמקום אשר ייטב לשניהם דאית ביה תרי פירושי דמהרא"ם ומהרמ"א ז"ל הנז"ל למר כדא"ל ולמר כדא"ל והפי' היותר מרווח ופשוט ומשמעותו ניכר לב"ד מתוך הכתב לענ"ד המעט הוא כפי' הרב מהרא"ל ז"ל הנ"ל ואם כן דרכם של בנ"א לכתוב וי"ו הנוסף היכא דצריכה הו"ו להוסיף והיכא דצריך או לחלק כתבי או וכה"ג דנוסח הכתובה כנז"ל ולא חזינא שום קושייא על פירוש מהרא"ל ז"ל הנז' כלל לא כן בפי' הרב מהרמ"ג ז"ל אית ביה כמה תירוצי לענ"ד כנז"ל הא ודאי לענ"ד דבכה"ג דנין אותו כפי' הרב מהרא"ל ז"ל אפי' שהוא ליפו"ך של בע"הש הנז"ל כנלע"ד ברור ומה גם בהצטרף לזה מ"ש מהראנ"ח ז"ל בח"א סי' ק"א דאם הלשון מסופק ואיכא אומדנא לאחד מן הפירושים אזלינן בתר אומדנא יע"ש והכא איכא אומדנא רבתי בנ"ד המסייעא לפי' הרב מהרא"ל ז"ל הנ"ל והוא מדחזינן דהתנו עליו קודם הנישואין סמוך לחופה בקע"ש שלא יוכל להוציאה לדור במ"א כלל כנ"ז בשאלה א"כ אין לך אומדנא גדולה מזו ואזלי' בתרה לפרושי התנאי שבכתובה הנז' הכי אפי' אם היו שני התי' שקולים ממש וגם אפי' אם היה סתם הלשון הפך האומדנא וכמ"ש שם מהראנ"ח להדיא יע"ש ועיין בכנ"הג סי' מ"ב הג"הט אות ל' ולהרב חש"ש ז"ל שם אות כ"א שהביאו דברי מהראנ"ח ז"ל הנז"ל ומ"ש בזה יע"ש בהם יש לדחות זה משום דנוסח זה נהוג בכל הכתובו' משנים קדמוניות ולאו בהאי כתובה דאשת ראובן בלבד הוא דכתיב הכי כדי לסייע ב"י מהרא"ל ז"ל מכח האומדנא הנז"ל אכן העיקר הוא כדכתיבנא מעיקרא דהפי' היותר פשיט ומרווח הוא מ"ש הרב מהרא"ל ז"ל דוקא ואפי' לא