פני יצחק חלק ב קיב

או דסמכו עצמם עמ"ש מהריט"ץ ז"ל כנז' ואנן לא מצינן למסמך הכי כיון דחזינן דרוב הפוס' לא הבינו כוותיה דמהריט"ץ ז"ל כנז"ל או אפשר דגם בעו"בי תונס יע"א בזמן הרבנים ז"ל הנ"ל לא הוה בריר להו מלתא אי קבלו הוראות מרן גם במ"ש בב"י ולהכי פסקו את הדין בסכינא חריפא כס' הרב ת"הד ז"ל ודעימיה וכמובן: איברא זוהי שקשה ע"ד הרבנים הנז"ל לכאורה דמרן ז"ל לא זו בלבד בב"י פליג ע"ד הרב ת"הד ז"ל וכנז"ל אלא גם בש"ע נמי רב תנא הוא ופליג עליה דהרב ת"הד ז"ל להדיא וכדחזינן ליה למרן ז"ל בש"הט סי' קנ"ד ס"ט שכתב וז"ל אם הדבר ידוע שאינו רשאי לעמוד במקום שנשאה מפני סכנת נפשות כופין אותו לגרשה כי היא אינה צריכה ללכת אחריו עכ"ל ומקור דין זה הוא מתשו' הרא"ש ז"ל הביאה בנו הטור ז"ל שם סי' קנ"ד בארוכה יעש"כ הרי להדיא דאפי' שיש לבעלה סכנת נפשות אם ישאר בעירו עמה עכ"ז אינה חייבת לילך אחריו וכופין אותו לגרשה כ"ש וק"ו כשיש לבעלה. טענת חסרון מזונות דודאי יסברו הרא"ש והטור ומרן ז"ל דאינה. חייבת ללכת אחריו ואדרבא כופין אותו לגרשה כנז"ל והשתא זוהי שק' לכאו' ע"כ הפוס' ז"ל המסכימים לדינו של הרב ת"הד ז"ל. דבטענת דוחק מזונות שומעין לו דאיך לא זכרו שרים לתשו' הרא"ש הנז' שפסקוה להלכה הטור ומרן בסי' קנ"ד כנ"ל דהוא הפך ממש מדינו של הרב ת"הד ז"ל וכמבוא' ומכ"ש דק"ט יותר ע"ד הרב משכ"הר בר ומהר"י עייאש ז"ל הנז"ל שלא נרגשו מדין זה דבסי' קנ"ד הנז"ל והדבר תמוה טובא לכאורה: אמנם שבתי ואראה דלק"מ ע"כ הרבנים ז"ל הנז"ל מדברי הרא"ש והטור ומרן ז"ל דבסי' קנ"ד הנז"ל שכבר ראיתי לכמה פוס' ז"ל שנרגשו מתשו' הרא"ש ז"ל הנז"ל דהויא הפך דינו של הרב ת"ה ז"ל הנז"ל ראשון בקדש חזינא למהריק"ש ז"ל בערך לחם א"הע סי' ע"ה שכתב וז"ל אם אינו יכול להתפרנס באותה מדינה עיין תשו' הרדב"ז וכו' ומהרשד"ם וכו' ואע"פי שהרב המחבר חלק על מהרא"י בארוך אחרי רבים להטות ועיין סי קנ"ד ס"ט עכ"ל הנה הרב ז"ל עם שפסק בתחי' לא כמרן בב"י משום טעמא דאחר"ל שוב ציין לנו האי דינא דמרן. סי' קנ"ד ס"ט הנז' כנראה דר"ל דאין הדין דבסי' קנ"ד הנז' סותר לדינו של הרב ת"הד ז"ל הנז' דדוחק לומר דחזר בו ממ"ש בתחי' דלא כמרן כי נרגש בתר הכי מההוא דינא דבסי' קנ"ד ס"ט דהא ודאי לא ניתן ליאמר כלל רק צ"ל לדעתו ז"ל דאין זה סותר כלל. כי אצלו החילוק פשוט ביניהם ולרוב פשיטותו אצלו לא הוצרך לבארו ולהעלותו ע"ס ואפשר דאף הוא ז"ל היה מכוין למ"ש הרב בני משה שלטון ז"ל בסי"ט דעם דכתב בתחילה דטעמא דמרן כ"י לא נראה בעיניו דברי הרמ"ה ז"ל הוא מכח מ"ש הרא"ש בתשו' הט' בטור סי' קנ"ד דהיא הפך דינו דת"הר ז"ל הנ"ל כנז"ל מ"מ בתר הכי לחלק יצא וכתב וז"ל ואפשר גם כן דפי' בת"הד היה מודה בזה שאם היתה טוענת שאם לא ירצה לישב כאן שיגרשנה שהדין עמה וכו' יעש"ב גם ראיתי להרב דברי מרדכי גלאנטי ז"ל בתשו' סי' ט' ולהגאון נודע ביאודה ז"ל בח"א אה"ע סי' ס"ו דכתבו חילוק אחר והוא זה דסכנ' נפשי' קילא לגבי דידה מחסרון מזונות דהיא לוקה ג"כ עמו בחסרון כיס ועש"כ תו חזינא להרב מהרח"מ ז"ל בבירך משה ס"סי יו"ד שפירש דברי הרא"ש שבתשו' הנז' עפ"ד הר"ן ז"ל סי' ל"ח באופן דלא תיקשי מינה לסברת הרב ת"הד ז"ל ובסוד"ק כתב שאם הרב בני משה שלטון ז"ל נתכוון לזה יע"ש באופן דזאת מצינו לכמה פוס' ז"ל שנרגשו כבר מתשו' הרא"ש הנז' ולחלק יצאו כל חד לפום חיליה כנז"ל וא"כ תו לק"מ ע"ד הפוס' המסכימים לדעת ת"הד ז"ל בטענת חסרון מזונות הנז' ולא ע"ד הרב משכ"הר והרבנים שעמו ולא ע"ד הרב מהר"י עייאש ז"ל ממ"ש הרא"ש והטור ומרן סי' קנ"ד הנז' דאפשר וקרוב לודאי דס"ל כאחד מהתי' ומשו"ה לא חשו להזכיר תשובת הרא"ש הנ"ל כלל דלדידהו שנה ושנה מתשו' הרא"ש. הנז' דינו של הרב ת"הד ז"ל הנ"ל מכח החי' שכ' הרבנים הנז"ל וכמדובר. אכן האמת יורה. דרכו דדברי. הרא"ש שבתשו' הנז' והטור ומרן בסימן קנ"ד דפסקוה להלכה כנז' זה מורה להדיא דלא כסברת הרב ת"הד ודעימיה הנז' במכ"ש וק"ו וכל התי' והחי' הנז"ל ויותר מהמה כולם דחוקים הם מאד וכבר נדחי בפוס' הנז' עצמם דהחילוק שכתב הרב בני משה שלטון ז"ל הנז' כבר הרב בירך משה ז"ל דחאו בשתי' מתשו' מהרשד"ם דבסי' קנ"ה וסו"ד הניח הדבר בצ"ע יע"ש גם החילוק שכתבו הרב דברי מרדכי ונודע ביהודה ז"ל כבר הרב דברי מרדכי גופיה שם הודה שלא הנאהו חי' זה והוא גם כן נגד מה שכתב מהרשד"ם וכו' יע"ש. גם הגאון נו"בי ז"ל שם לא מלאו לבו לכוף לאשה ע"פ חילוקו הנז' אלא כתב דכל חד ליקום אדוכתיה כמבואר בד"ק יע"ש. גם החי' שכתכ הרב מהרח"מ ז"ל כבר דחאו הרב בירך משה בר"סי ח' ובס"סי י"א יעש"ב. באופן דכל הדברים יגעים וכל ישר הולך ישפוט בצדק דהרא"ש והטור ומרן בסי' קנ"ד פליגי ע"ד הרב ת"הד ז"ל הנז' בלתי ספק כלל והעיקר אצלינו כמ"ש הרא"ש והטור ומרן בסי' קנ"ד דאפי' משום סכנת נפשות של בעל אין כופין אותה ללכת אחריו ואדרבה כופין אותו לגרשה כ"ש וק"ו משום חסרון מזונות דידיה דאין לכוף אותה כלל ותו. הגם דנימא דאין מדברי הרא"ש והטור דבסי' קנ"ד הנז' שום סתירה לדינו של הרב ת"הד ז"ל הנז' כלל וככל החי' שנאמרו בזה בדברי הפוס' ז"ל מ"מ אנן בדידן קבלנו עלינו הוראות מרן ז"ל גם במ"ש בב"י כידוע ואפי' היכא שהב"י חולק ע"ד הש"ע בפי' ס"ל להגאון החק"ל בא"ח דהב"י עיקר יע"ש וממ"ש. עליו בזה הרב יוסף אומץ ז"ל בסי' יע"ש וע"ע להגאון החק"ל ז"ל ח"מ סי' נ"ד שהאריך בזה להכריח דקבלנו הוראות מרן גם כמ'ש בב"י ובתשו' יעש"ב וא"כ כיון דחזינן למרן בב"י א"הע סי' ע"ה כתב ע"ד הרב ת"הד שלא נראו בעיניו הרוב ככל הפוסקים הבינו דבריו כפשיטות גמור דפליג עליה הת"הד גם בעיקר הדין וכמש"ל. וגם פשט דברי הרא"ש והטור ומרן ז"ל שבחי' קנ"ד מוכיחים להדיא דלא כסברת הרב תרומת הדשן ז"ל וכנז"ל ודאי דהכי נקטינן להלכה ולמעשה ואין לזוו מדעת מרן ז"ל גם במ"ש בב"י וכמדובר: