פני יצחק חלק ב קיא

דמציעא דמקבל שדה מחבירו הנז"ל וכן לא תיקשי מדידיה אדידיה ובזה אתו דברי מהרש"ך ז"ל על נכון וכמדובר: שו"ר להגאון הרב חיים שאל ז"ל בח"א סי' י"א שכבר עמד ע"ד מהריב"ל ומהרש"ך והרב פ"מ ז"ל הנ"ל ושק"וט בד"ק טובא יעש"ב וע"ע שהרב ידי דוד ז"צ בסי' ב' ובסי' ס"א שגם הוא. ז"ל עמד בכל תשו' מהריב"ל והפ"מ ז"ל הנז"ל יעש"ב וע"ע במ"ש אני עני בס"הק פני יצחק בסי' ס"ו דע"ח ע"א יעש"ב ואין הפנאי כעת מסכים עמי. לעמוד בד"ק הרבנים המ' ז"ל ואכמ"ל. עוד בזה לדאתן עלה הנה כפי מ"ש בעניותי לישב דברי מהריב"ל בפי"ד מהרש"ך ז"ל דלא אמרה הרב ז"ל אלא היכא שרוצה להוציאה ממקום שכפי הדין אם לא היה שבועה אינו יכול להוציאה כי אם משום דוחק מזונות בהוא אמינא דכשנשבע שלא להוציא' דאפי' בדאית ליה דוחק מזונות נשבע וממילא נפק"ל בנ"ד דמעיקר הדין היה יכול לכופה ללכת אחריו אפי' שלא הי"ל דוחק מזונות בהא נימא דגם מהריב"ל יודה דהיכא דלא אתדר ליה יכול להוציאה דלא ישבע זה כי אם שלא לכופה בלתי שיהיה לו דוחק מזונות וממילא אי דחיקא ליה שעתא הנ"ל כמלת' דל"ש ולא אסיק אדעתיה ואולם מה כחי יפה בחי' זה כיון שלא מצאתיו בדברי הפוס' ז"ל ואדרבא הרואה יראה בדברי הפוס' ז"ל המדברים כפרט זה ימצא כל בתר איפכא וכמ"שיר המעיין ואכמ"ל:. איך שיהיה המורם מכל האמור דאם נשבע שלא יוציאנה ודחיק ליה עלמא ורוצה לדור כמ"א כדי ליתן בריוח לדעת מהריב"ל ומהרש"ק ז"ל לא מצי לכופה ללכה אחריו אפי' למקומות השוין דלא מתניא. ליה האי טענתא דדוחק מזונות. למטען אדעת' דהכי לא נשבעתי וכנז' ולמהריב"ל ולמהרמ"ג ז"ל סי' מ"ד מהניא ליה האי טענה אפי'. במקום שבועה דמצ"ל א"ד ל"ן ויכול להוציאה יע"ש וכבר הובאו ד"ק בכנ"הג א"הע סי' ע"ה הגב" אות י"ב וביד אהרון שם אות ט"ו וט"ז יע"ש ובני משה שלסון סי' ט' ובשאר פוס' ז"ל ע"ע הלא בספדאתם ואכן בנד"ן כיון דפלוגתא דרבהותא הוי במקום שבועה הא קי"ל ס' שבועה להחמיר כידוע ואינו יבול להוציאה בע"כ אפי' דאית ליה במקומו חסרון מזונות טובא וכמו שנתבאר ומה גם הלא הויי ס' שקול דרוב הפוס' ז"ל אזלי להחמיר בדאיכא שבועה וכמ"שיר המעיין ופשוט: ועוד דכ"ז שכתבנו מגדולי הפוסקים ז"ל הנ"ל דאיפליגו בדין זה אי מהניא לבעל טענת. חיסור מזונות או לא בדאיכא שבועה כ"ז אינו אלא לדעת הרב ת"הד ז"ל בסי' רט"ו דס"ל למר דהאי טענת מזונות מהנייא ליה לבעל לכוף לאשתו ללכת אחריו אפי' מכרך לעיר ומעיר לכרך היכא דליכא שבועה ורבו הסוברים כוותיה וכמ"ש הכנ"הג ז"ל בשמם בסימן ע"ר הגב"י יע"ש. ומשו"ה איפליגו גדולי הפוס' ז"ל הנז"צ היכא דאיכא שבועה שלא להוציאה אי מהניא ליה תו טענת דוחק מזונות אי לא וככל הנז"ל וה"ט משום דכולהו אזלי בשיטת הרב ת"הר ז"ל הנז"ל ולא נחלקו כי אם בדאיכא שבועה שלא להוצואה וככל האמור ומדובר: וא"כ אנן כדידן דאתרא דמרן ז"ל יתבינן וקתלקי הוראותיו כידוע ואפי' במ"ש בכ"י ובפרט זה חזינן למרן ז"ל בכ"י סי' ע"ה בא"הע דאייתי סברת הרב הז"ל הנז' וכתב עליו דאע"פ שכתב הדבר בפשוט אין דבריו נראים לו יע"ש והכי נמי ס"ל כמרן ז"ל כמה וכמה פוס' ז"ל דלא כמ"ש הרב הנז"לו כמ"ש הכנ"הג ויד"א ז"ל שם א"כ לדעת מרן דקביא לא מהניא האי טענתא דחסרון מזונות לכוף הבעל לאשתו שתלך אחריו למ"א היכא דמן הדין אינו יכול להוציאה אפי' שיהיה לו דוחק. מזונות אפי' שלא נשבע שלא להוציאה פ"ש היכא דאיכא שבועה שלא. להוציאה דלא מצי להוציאה אפי' למקום שהדין נותן שיכול להוציאה כגון למקומות השוין ממש וטענת דוחק מזונות מגן שריא לדעת מרן ז"ל ודלא כהרב ת"הד ז"ל וכנז"ל וא"כ חזר הדין דאיכא בנ,ד שום סצ' שבועה אלא ודאי איסור שבועה: רביע עליה ואין פוטר אותו ממנה בהאי טענה דדוחק מזונות כלל לדעת מרן ז"ל ודעימיה : והגם שכתב מהריט"ץ ז"ל בסי' רצ"ב דלא פליג מרן על הר' ת"הד ז"ל בעיקר הדין רק משום שהרתה"ד ז"ל כתב דין זה בפשיטות ע"ז הוא שכתב מרן דלא נראה בעיניו יע"ש ונמשכו אחריו בסברא זאת הרב מים רבים בתשו' א"הע סי' י"א. והרב משכנות הרועים ז"ל במערכת א' אות' נ"א סמך ובא לו ע"ד מהריט"ץ ז"ל הנז' הוא. והרבנים ז"ל שהסכימו עמו שם יעש"ב מ"מ הרואה יראה לכל הפוס' ז"ל הם המדברים בפרט זה כולם כאחר הבינו בפשיטות גמור דמרן ז"ל פליג עליה דהרב תה"ד ז"ל אם בעיקר דינו כמשי"ר הרואה הלא בספרתם ודלא כמ"ש מהריט"ץ י"ל אם הרב יר"א בסי' ע"ה דחה דברי מהריט"ץ ז"ל בלשון ואעפ"י. וכו' שכתב מרן ז"ל יע"ש ודקדוק עצום ונכון הוא כמובן ואתה תחזה א"כ בבירך משה סי' יו"ר דל"ד ע"א שכתב הרב מהרח"מ ז"ל וז"ל הגם כי רבים הפוס' דפש"ל כהודאת הרב ת"הד סי' רט"ו מ"מ מאחר דמרן ב"י כתב דלא נראו לו דבריו הכי נקטי' עכ"ל יע"ש והרב בית יאודה עייאש ז"ל בתשו' א"הע סי' ח' כתב דהריב"ש ומר"ן פליגי על ת"הד ולכך מר"ן כ"י השמיט טענה זו מספרו הש"ע דאזיל לטעמיה דאין טענת מחיה טענה לענין זה וכו' עכ"ל יע"ש והגם דאסיק הרב ז"ל בתר הכי הפך מרן ז"ל שכ"כ וז"ל ובנ"ד יראה הדיין אם טענתו ברורה. דצר לו המקום בעיר פא"ס שהיא עירו ועירה אז ודאי דהדין עמו לפי"ד האחרונים ואף להריב"ש ודעימיה אפשר דיודה בנדון כזה וכו' יע"ש הגם דבארצות המערב פנימי וחיצון יע"א קבלו עליהם ג"כ הוראות מרן ז"ל אפשר דלא קבלו עליהם כי אם הוראות מרן שבש"ע מה שפסק להדיא בש"הט ולא קבלו עליהם גם מ"ש בב"י ובתשו' הגם דאנן כדידן קבלנו עלינו גם מ"ש בב"י וכתשו' מ"מ אפשר דלא קבלו עלייהו אינהו אלא מ"ש בש"ע דוקא ואפי' דננימא דקיבלו עלייהו גם מ"ש בב"י נמי מ"מ רצה הרב ז"ל לפסוק דינו אליבא דכ"ע גם אליבא דהריב"ש ומרן ז"ל כמ"ש הוא ז"ל להדיא הכי וז"ל ואף להריב"ש וכו' כנז"ל וזהו לדעת הרב ב"י עייאש ז"ל הנז"ל ברם למ"ש הרב משכ"הר ז"ל והרבנים שכמו ז"ל שפסקו את הדין להדיא דלא כמ"ש מרן ב"י ע"ד הת"הד ז"ל וסמכו ג"כ ע"ד המהריט"ץ ז"ל כנז"ל בל' חדא מתרתי