פני יצחק חלק ב קט

מהרש"ך בסי' מ"ה הנ"ל דס"ל למר התם דהיכא דאיכא אומדנא אפי' באונס דש' ל"א הו"ל לאתנויי ולפי"ט גם בנדונו דסי' ע"ב כנז"ל אין לך אומדנא גדולה מזו שתראה' האשה לבעלה בדוחק מזונות ולא תלך אחריו ודאי די"ל דאדעתא דהכי לא נשבע ואם בנשבע שלא ישא אא"ע ולא ילדה לו איכא אומדנא גדולה דאדעתא שיהיה יושב ובטל מפ"ור. לא נשבע מיהו מנדון מהריב"ל דסי' ע"ב שנשבע שלא יוציאנה אין כאן קו' כלל דשאני התם דנראה הקפדה שאפי' יהי"ל דוחק מזונות שלא. יהיה יכול להוציאה וכמ"ש מהרש"ך ז"ל וכנז"ל משו"ת לא מהניא ליה האומדנא הנז' בהם בנשבע שלא ישא אא"ע ולא ילדה לו בנים ק"ט אמאי ל"מ ליה האומדנא אע"ג דהוא מלתא דשכיחא ובדעתו בההיא תשו' דח"א דאייתי מהרש"ך ז"ל וכמדובר: וראיתי להרב נת"מ ז"ל בדר"מ ע"ד שתמה ע"ד מהריב"ל דבסי' ע"ב הנ"ל וע"ד מהרש"ך דבסי' ל"ו הנ"ל וז"ל ובעיני יפלא דנהי דמלתא דש' היא שאין אדם יכול להתפרנס בעיר זו וכו' מ"מ מלתא דל"ש הוא שתראה האשה לבעלה וכו' והנני מוסיף להפליא הפלא ופלא על הרב מהרש"ך וכו' וא ואתמהא דכיון דנחית הרב גופיה לטע"ז גם בנדון מהריב"ל הו"ל מלתא דל"ש וכו' וצל"ע עכ"ל יעש"ב ולענד"ן דמ"ש מהרש"ך דנרא' דהקפד' וכו' ה"ט משום שהיה רוצה להוציאה מעיר לכרך או מכרך לעיר כמ"ש בדברי השואל דמן הדין אינו יכול להוציאה וכן בספקו של מהריב"ל גופיה לא נסתפק כי אם באופן זה שרוצה להוציאה מעיר לכרך כמ"ש וז"ל איברא שאם זה האיש ראובן לא היה נשבע ולא היינו באים לדון לא מכת הדין שהיה רוצה להוצי' מעיר לכרך וכו' לפי שהיה מוצא להרויח מזונותיו וכו' דהדין היה נותן שינכל להוצ' וכמ"ש בת"הד וכו' יע"ש נראה מוכרח דמה שנשבע שלא יוציאנה הכוונ' הית' אפי' אי דחיקא ליה שעת' שמצד הדין היה יכול להוציאה עכ"ז נשבע שלא יוציאנה והוה ליה מלתא דשכיח' דאל"כ מאי אהנייא ליה השבו' הלזו הא אפי' בלתי שבו' לא היה יכול להוציאה כ"א כדדחיקא ליה שעתא אלא ודאי דכוונתו בשבועתו זאת שאפי' דחיקא ליה שעתא שמצד הדין אם לא היתה השבועה. היה יכול להוציאה עכ"ז נשבע שלא יוציאנה ולא מצ"ל לא נשבעתי אלא על אופנים אחרים שכפי הדין אינו יכול להוציא' מ"מ נשבעתי שלא להוציאה אבל על אונס דדוחק מזונות לא נשבעתי ע"ז ואהא קאמר הרב ז"ל דהו"ל אונס' דשכיח והו"ל להתנות וק"ל נמצא דמהרש"ך ז"ל אזיל בשיטת מהריב"ל בההוא נדון דסי' ע"ב הנ"ל בנשבע שלא יוציאנה וכמו שנתבאר: ועל מ"ש מהרש"ך ז"ל בסי' מ"ה הנז"ל דלמסקנא דקי"ל אין אונס לגיטין תו לא צרכינן לו' דמתני' דנדרי אונסין או באונסין דעלמא בעי' אונס דל"ש אלא אפי' אונסא דשכיח סגי ומ"ש בש"ס אונסא דשכיח אבע"ל לאתויי דיחויא בעלמא הוא ולמסקנא לא קיימא כנז"ל קל"ט עליה דמר שהרי כל חיליה הוא מכח תשו' הרא"ש ז"ל שהביאה דמינה משמע דגם באונס דשכיח אמרי' אדעתא דהכי לא נשבעתי כמבואר בד"ק ואלו. הרא"ש ז"ל גופיה בכלל ל"ד בההיא דנשתמדה אחות המשודכת השיב הרא"ש ז"ל דהדין עם שמעון דאפי' שלא פי' שום תנאי בשעת עשיית הקנס כיון שאירע אונס כזה דאנס' וכו' יש לנו לומר שבאונס שאינו רגיל המרות בבנות ישראל דאדעתא דהכי לא נשבע יע"ש הרי דהרא"ש גופיה לא זיכהו לשמעון אלא משום דהמרה בבנ"י לא שכיח ברם אי הוה שכיח אמרי' הנ"ל להתנות ומדלא התנה איהו דאפסיד אנפשיה: ותו ק"ל מדאמרי' הש"ס דמציעא דק"ו דאמר רבא נהר מלכא סבא לא עביד למסכר וכו' ועי"ש בפירש"י דשם דמבואר יוצא דבאונס דשכיח אמרינן הו"ל לאתנויי ומדלא התנה איהו ה"א והכא רבא גופיה קאמר לה ומפליג בין אונס דשכיח ללא שכיח ואי איתא לדברי מהרש"ך ז"ל דהנהו תירוצי דנדרים וכתובות דיחויא בעלמא נינהו איך רבא גופיה בההיא דמציעא מסכים לזה לדינא: ובזאת ק"ל ע"ד מהריב"ל באותה תשו' דבח"ג דמייתי מהרש"ך ז"ל שכת' דבדאיכא אומ"ד אף באונס דשכיח לא הו"ל להתנות דסמיך על האומדנא כנז"ל דנר' הפך מ"ש הוא עצמו בח"א סי' ע"ב הנז"ל בנשבע שלא יוציאנה דפסק הוא ז"ל דל"מ להוציאה אפי' דאית ליה דוחק מזונ' משום דהו"ל מלתא דשכיחא והו"ל להתנות וכן בההיא דלא ילדה דהוי מלתא דשכיח וכנז"ל הא התם נמי איכא אומ"ד דאדעתא שתראהו בצער המזונות ולא תלך אחריו לא נשבע וכן אדעתא דליבטל מפ"ור לא נשבע והם אומדנות גדו' כמש"ל ואף גם זאת ק"ל מתשו' הרא"ש ז"ל בנשתמדה אחות המשודכת הנז"ל דהתם כמו איכא אומ"ד טובא וכנז' בד"ק ועכ"ז אתי עלה הרא"ש ז"ל מט' דהמרה בבנ"י לא שכיח וש"מ במלתא דשכיחא אע"ג דאיכא אומ"ד אמרי' הו"ל להתנות והוא הפך דברי הרב מהריב"ל דבח"ג הנז"ל ולולא דברי עצמו שבסי' ע"ב הנ"ל היינו יכו"ל בד' הרא"ש ז"ל דלעולם מכח האומ"ד לבד מצי לפטרו מן הקנס אפי' בדשכיח ומ"ש דהמרה בכ"ע לא שכיח לקושטא דמלתא קאמר בהם אפי' אי הוה שכיח ההמרה בבנ"י מכח האומ"ד לבד ראוי לפוטרו מן הקנס וכדמוכח מסוף תשו' הרא"ש הנז' דאתי עלה מכח. האומ"ד לבד ולא הזכיר בלשונו טעמא דלא שכיחא כלל כיעו"ש ברם מה נענה למהריב"ל גופיה בההיא דסי' ע"ב שכת' שם וז"ל וההיא דהרא"ש ומוהרי"קו מלתא דל"ש ולא הו"ל לאתנויי ומצ"ל אדעתא דהכי עכ"ל יע"ש: וחזון הרבתי להרב מהרח"ש ז"ל בא"הע סי ג"ל דרמי ומק' למהריב"ל דידיה אדידיה דבסי' ח"י כתב במי שנשבע שלא ישא אא"ע ונפלה יבמה קמיה דחיילא השבועה אפי' אם נאמר דלא אסיק אדעתי' שימות לו אח בלא בנים והביא ראיה מההיא דנטולה אני וכו' ומהנודרת הנאה מיבמה וכו' מ"ש דאע"ג דל"א אדעתיה חיילא השבועה וזה סותר למ"ש בסי' ע"ב הבז"ל דס"ל התם דבמילתא דל"ש דלא הו"ל לאסוקי אדעתיה לא חיילא השבועה די"ל א"ד ל"ן ומכח קו' זאת העלה דתרתי בעי' לפטור עצמו משבועתו אומ"ד ומלתא דל"ש ובההיא דהרא"ש ודמוהרי"קו תרוויהו איתנהו לא כן בנטולה וכו' דנים דהוא מלתא דל"ש מ"מ כיון דליכא אומ"ד חיילא השבועה עכתד"ק יעש"ב: ואם דבריו אלה הם אליבא דמהריב"ל נינהו