פני יצחק חלק ב קז

שהק' כן ע"ד הרב יד"א ז"ל קושייתיהו הב' הנז' והניח צ"ע יע"ש ובאמת שהוא פלא על הרב יד"א ז"ל . אכן גם דברי מהריט"ץ שבסי' ה' האחרונים הנ"ל קל"ט דא"כ איך בתר הכי חזר הרב. גופיה לקיים דבריו הראשוני' שכ"כ וז"ל ואין לומר דמאי דנקט הדירה פה צ"תו הוא לאפוקי ח"ל וכו' אלא ודאי מדפי' ואמר בצת"ו מ"ש דוקא וכו' וכן בחו"ל כשכותב הדירה פה דמשק מש' דוקא לא זולת אפי' לא"י יע"ש הרי דהרב ז"ל חזר וקיים דבריו הראשונים הנ"ל שהם הפך מ"ש בתשו' אחרת שהזכירה כבר א"כ ק"ט מה הועלהו במ"ש הוא ז"ל דשוב כתב בתשו' אחרת הפך מזה כיון דסו"ס הרי קיים דבריו הראשונים ולאיזה עניין הביא לנו פה מ"ש בתשו' האחרת הפך מזה מאחר שלא הסכים פה כמ"ש בתשו' האחרת וממ"ש פה שוב כתבתי בתשו' אחרת הפך מזה מורה להדיא שדברי אותה התשו' האחרת הם האחרונים והם העיקר וא"כ למאי נ"מ חזר לקיים דינו הראשון דהוא דלא כהלכתא עוד זאת קל"ט ע"ד מהריט"ץ הצ"ל שכ' בתחי' שאם התנה בפי' שידור בצת"ו שאינו יכול למהדר על תנאו משום חיבת ירוש' והביא ראייה מירושה דאוריית' דאמאי הוצרך הרב ז"ל להביא ראייה מירושה תפ"ל דהשבועה חלה במידי דרבנן בשוא"ת וכמ"ש הטו"ר והרא"ש ומר"ן בסי' רל"ט יע"ש בב"י שהוא מוסכם מכל וה"נ כיון שנשבע לדור בצת"ו אע"פ שנשבע לבטל מד"ת עלית ירוש' ת"ו שפיר חיילא עליה השבו' בשוא"ת וגם עמ"ש מהריט"ץ גופיה בתשו' האחרת שכ' הפך דס"ל התם דאפי' התנה בפ"י שידור בחו"ל כופה אותה לעלות כנז"ל ואמאי כופין אותה לעלו' ויעבור על שבו' כיון שהשבו' היא במידי דרבנן בשוא"ת גם ק"ל עליה דמהריט"ץ כפי התשו' שכ' בהפך דאפילו התנה שהדירה בחו"ל כופין אותה לעלות. א"כ נמצא דההיא תשו' דסי' רכ"ז נמי דלא כהלכתא דמוכח מהתם שאם התנה שלא יוציאנה הפ"י לא"י שאינו יכול להוציאה דדוקא בנדו"ד שלא התנה בפי' שלא יוציאנה אפי' לא"י רק התנה סתם שלא. יוציאנה מתחום מצרים הוא דאמר דמסתמא לא עלה ע"ד לשלול לא"י שלא לעשות מצוה הא אם התנה בפי' שלא יוציאנה מתחום מצרים אפי' לא"י חלה עליו השבו' ואינו יכול לכופה לעלות לא"י והט' כיון דישיבת א"י היא מדי דרבנן חיילא עליה השבו' בשוא"ת וכמ"ש מהרש"ך סי' קי"ט ומהרמ"ג סי' מ"ד יע"ש והגם שכ' מהריט"ץ שם בסד"ק דסי' רכ"ז הנ"ל וז"ל ולא מיבעיא בנדו"ז אלא אפי' התנה בא"י והתנה שיוציאנה כתבתי דאינו יכול להוציאה לבטל המצוה עכ"ל דמשמע מדבריו אלה שאין השבועה חלה אפי' כשהתנה בפי' שיוציאנה וה"ה לכאורה כשהתנה בפי' שלא יוציאנה אפי' לא"י דלא חלה השבועה אמנם הא נמי ליתא דאדרבה מסד"ק הנז' מוכח להדיא דס"ל למר כדכתיבנ' מעיק' דאי איתא דאפי' התנה שלא יוציאנה אפי' לא"י לא חלה השבועה לישמעי' דינא בהכי דביה קא עסיק והכי הול"ל דל"מ בנד"ז שהתנאי הוא שלא יוציאנה מתחום מצרים דודאי אין כוונתו לשלול א"י שלא יעשה המצו' אלא אפי' התנה. שלא יוציאנה מתחום מצרים אפי' לא"י דבנד"ז הוא דעסיק הרב ז"ל ולמה לו להמציא אופן אחר בהפך אלא שכוונתו ז"ל כמש"ל שאם התנה בפי' שלא לעלות לא"י השבועה חלה עליו ואינו יכול לכופה וה"ט משום דקי"ל דהשבוע' חלה ע"ד דרבנן בשוא"ת ומשו"ה כשהתנה בפי' להוציאה מא"י שהוא עובר על מצוה דרבנן בק"ע לא חלה השבוע' כדקי"ל ביו"ד סי' רל"ט יע"ש וכפי מה שהוכחנו מדברי הר' מהריט"ץ שבסי' ה' הנ"ל כמ"ש שוב כתבתי וכו' דאותה תשו' שכ' בהפך היא האחרו' א"כ נמצאו שתי תשו' הללו דסי'. ה' ורכ"ז משנה שאינה צריכה כלל דלאו אליבא דהלכתא נינהו ובכן קל"ט על הרב"ד"א ז"ל איך למד מתשו' זו דס"ל. למהריט"ץ שאם התנה שלא להוציאה אפי' לא"י שאינו יכול להוציאה ואדרבה הכל בתר איפכ' דהעיק' הוא כמ"ש בתשו' האחר' הפך זה שהיא האחרונה וממילא קם דינא לדעת מהריט"ץ ז"ל שאפי' התנה בפי' שלא יוציאנה אפי' לא"י כופין אותה לעלות כמ"ש בתשו' האחרת שהיא האחרונ' וכנז"ל: ואשר אני אחזה לי בישוב דברי מהריט"ץ הנ"ל שהתכת דבריו כן הוא דהנה בראשונה כתב אבל אם התנה בפי' שידור בצ"תו ונשבע ע"ז בודאי שאינו יכול לעבור על תנאו משום חי' ירוש' וע"ז הביא הרב ראייה מירושה דאוריתא שמתנה עליה ותנהו קים וכ"ש וק"ו במצות עלית ירוש' ת"ו שאינה מן התו' והכוונה הוא שה"ל למ' הכא שנשבע על תנאו שידור בצת"ו שהשבו' חלה אלא אפי' בתנאי בעלמא בלא שבו' מחייב לקיים תנאו והביא ראיה מירושה דאוריית' כנז"ל וע"ז הוא אומר שוב כתבתי בתשו' אחרת הפך זה דאפי' כתוב בפי' הדירה בחו"ל יכול לכופה לעלו' לא"י וכו' עד וה"ה מא"י לירוש' דר"ל דעמ"ש דאפי' בתנאי בלא שבועה חייב לקיים תנאו והביא ראייה מירושה דאו' אהא הוא שכ' דבתשו' אחרת כתב להפך שאפי' התנה הדירה בחו"ל וה"ל תנאי בעלמא בלא שבו' דכופין אותה לעלות ודחה הראיה של הירושה וע"ז כתב ה"ה מא"י לירוש והו"ל כתנאי בעלמא בלא שבו' בזה הוא שכופין אותה לעלות לירוש' אבל כשהתנאי הוא בשבו' כנדון הר' ז"ל ודאי דחלה השבו' וחייב לקים תנאו ושבוע' ומשו"ה חזר הרב לקיים דבריו הראשונים מאחר שכתוב הדירה בצת"ו ונשבע ע"ז חייב לקיים תנאו ושבוע' זה נלע"ד ברור בכוו' דברי מהריט"ץ הנז"ל ז"ל ובכן סרו מהר מעליו כל הקו' הנז"ל וכמובן ולפי"ז נמצא דמהרמ"א בסי' מ"ד ומהריט"ץ ז"ל חל חלוקים הם היכא שהתנה שלא להוציאה לא"י דלדעת הרב מהרמ"א ז"ל חל עליו התנאי אפי' שלא היה בשבו' כלל ולמהריט"ץ לא חל עליו התנאי כיון שלא נשבע ע"ז וכמובן ולפי"ז קל"ט ע"ד הרב יר"א ז"ל שהשוה אותם יחד בדין זה דתרויהו ס"ל דאפי' בתנאי לחוד שלא יוציאנה אפי' לא"י אינו יכול לכופה וכתב זה משם מהרמ"א ומהריט"ץ ז"ל ומדבריו מוכח דאפי' בתנאי לחוד בלא שבו' הדין כן למהריט"ץ ז"ל ולפום מ"ש בעניותין אינו כן דעת מהריט"ץ ז"ל וכמדובר ואם נאמר דהר' יד"א ז"ל מיירי בתנאי ובשבועה ק"ט א"כ איך כת' כן בדעת מהרמ"א ז"ל הלא דברי מהרמ"א ז"ל ברור מללו דאפי' בתנאי לחוד בלא שבו' אינו יכול לכופה לעלות לא"י כמבואר בתשו' הנז' להדיא משא"כ דעת מהריט"ץ וכ' ש"ל