פני יצחק חלק ב קו

ז"ל ודעימייהו הדין נותן שהבעל יכוף לאשתו שתלך אחריו לדור עמו במחוז חפצו כשהם שוים כנ"ל אלא דלדעת ר"ת ז"ל דס"ל דמתני' דתני ג' ארצות לנישואין יאודה ועבר הירדן והגליל וכו' בכפיית האיש מיירי ולדידיה הדין יוצא דאם שניהם מארץ אחת ונשא באותה הארץ אין אחד מהם כופה לשני להוציאו ממדינה לכפר או להפך אבל ממדינה למדינה או מכפר לכפר האשה יכולה להכריחו שילך עמה למקומה הואיל והם שוים אבל הוא אינו יכול לכוף לאשתו כלל כמ"ש הטור בשמו ז"ל בסי' ע"ה יע"ש ומהר"ם ז"ל הו"ד במרדכי חש לה מר לס' ר"ת ז"ל והטיל פשר דבר דכיון דאיכא פלוג' אזלי' לחומרא הכא והכא דהיינו היכא דהבעל רוצה לכוף אותה לא כייפינן לה דחיישי' לס' ר"ת ז"ל ומכ"ש דאין כופין אותו ללכת אחרי אשתו כלל כס' רוב הפוס' ז"ל דס"ל דלא כר"ת ז"ל יעו"ש ועם דחזינין לכמה וכמה פוס' ז"ל דחיישי לס' ר"ת ולפשרת מוהר"ם ז"ל הנ"ל מ"מ אנו אין לנו אלא דעת מרן ז"ל שקבלנו הוראותיו וכבר מרן ז"ל בב"י ובש"ע סי' ע"ה פסק להדייא דלא כר"ת ז"ל ולא חש לסברתו כלל ולא לפשרת מוהר"ם ז"ל כיון דרוב ככל הפוס' הראשונים פסקו דלא כר"ת ז"ל הנז' כלל כמ"ש מרן ז"ל בב"י להדיא יעו"ש. וגם בש"הט לא הזכיר לח' ר"ת הנז' כלל כמ"שיר הרואה א"כ אנן בכידן לית לן לחוש לס' ר"ת ז"ל הנז' כלל וממילא דינא נפיק דמצי הבעל לכוף לאשתו שהלך אחריו כששני המקו' שוים בכל וכדכתיבנא לעיל. וכבר ראיתי לכמה וכמה פוס' ראשונים ואחרונים הם המדברים בפרט זה וכן עלתה הסכמת' לכוף האשה שתלך אחר בעלה ואם יא תאבה האשה ללכת אחריו מפסדת כתו' ותוס' ומזונות כשרוצה הבעל לגרשה או תלך אחריו לדור עמו במחוז חפצו וכגוונא דנדו"ד כמ"שיר הרואה בכל ספרי הפוס' ז"ל דמה בצע להעתיק דברי קדשם מאחר דספרין פתיחו וכותלי ב"המד יוכיחו ע"ע הלא בספרתם ספיר גזרתם חלקם בחיים כ"ן ז"ל אמנם מה שיש לעיין בנ"ד הוא דכ"ז ניחא אם לא היה תנאי זה כתוב בכתו' שהוא נשבע לה בעת הנישואין שהדירה פה דמשק יע"א וכו' כנז' בשאלה שלפנינו וכיון שהתנית עמו שלא יוציאנה מעירם ונשבע ע"י כנז"ל הא ודאי דינא הוא שאינו יכול לכופה ללכת עמו אפי' למקומות השוים שאלמלא השבועה היה הדין נותן שיכול לכופ' עכשיו שנשבע ע"ז שוב אינו יכול ללכת למ"א כלל אפי' לשוין וכ"ש שאינו יכול לכופה ללכת אחריו מכח תנאו ושדעתו הנ"ל דודאי תנאי זה הכתוב בכתוב' הדירה פה דמשק עדיף מאלו התנה בפי' שלא יוציאנו מעירה דאלו התם מצ"ל דאלו הבעל רוצה לדור בא"י ת"ו הוה מצי לכופה לעלו' לא"י ת"ו דאמרי' דלא שלל בתנאו שהתנה שלא יוציאנה כי אם לאפוקי שאר ארצות חו"ל ולא בא למעט גם דירת א"י ת"ו וכמ"ש מוהריט"ץ ז"ל בתשו' סי' רכ"ז במי שהתנה על עצמו שלא יוציאנה מתחום מצריים וכעת רוצה ללכת לא"י ת"ו כתב הרב ז"ל וז"ל הכלל העולה דראובן זה פטור משבועתו דלא עלה ע"ד במה שהתנ' שלא יוציאנו מתחום מצריים לשלול א"י דהכל מעלין לא"י ובודאי שלא התנה שלא יעשה מצוה וכו' עכ"ל יע"ש וכ"כ הרב מוהרמ"ג סי' מ"ד יע"ש לא כן בהתנה בנ"ד שכתוב בכתו' הדירה פה דמשק חזינן למוהריט"ץ גופיה בסי' ה' שכתב דאם התנה כן אינו יכול לכופה לעלו' לא"י כיון שהתנה דאין לומר דלא אתא לאפוקי א"י אלה לאפוקי שאר ארצו' חו"ל הא ליתא דכיון שכתב בפי' הדירה פה דמשק משמע דוקא לא זולת אפי' א"י עכ"ל יע"ש הרי להדייא דתנאי זה שהדירה פה דמשק עדיף טפי מאם התנה שלא יוציאנה מעירה לעניין דירת א"י וכנז"ל והחילוק ביניהם הוא ברור לענ"ד דכשהתנה בלשון זה הדירה. פה דמשק הוא כלל הכללים וממעט אפי' א"י לא כן כשהתנאי הוא שלא יוציאנה שפיר אפשר לפרש שאין כוונתו לשלול א"י ובהכי מיתרץ לענ"ד קושית הרב יד אהרן ז"ל בסי' ע"ה הג"הטו אות כ"ב שהק' על מוהריט"ץ דידיה אדידיה ממ"ש בסי' ה' הנז' למ"ש בסי' רכ"ז הנז' וסיים שיש לחלק קצת וצ"ע עכ"ל יע"ש ולענד"ן דהחי' ברור הוא וכמ"ש בעניותיף אמנם אי ק' לענ"ד הא ק' ממ"ש בסי' ר"ז מוהריט"ץ גופיה דמשם מוכח הפך ממש ממ"ש בסי' ה' הנז' ואין מקום לחלק ביניהם כלל וז"ל שם תדע דהא בנשאה בחו"ל ובודאי תנאי הדבר שישכון שם על הסתם או אפי' התנה בפי' הדירה במקום פ' עכ"ז יכולה לכופו לעלו' מהארץ ההיא לעלות למקום פ' שבא"י ואם לאו יוצא ויתן כתו' עכ"ל יע"ש הרי להדייא שתשו' זו סותרת לאותה תשו' דסי' ה' הנז"ל דאלו התם קא פסיק ותני שאם כתב הדירה פה דמשק אינו יכול לכופה לא"י כנז"ל ואלו הכא קאמר אפי' שאמר הדירה במקום פ' עכ"ז יכולה לכופו לעלות לאר"י ואין מקום לחלק הדבר והופכו קתני וצל"ע: איברא דדברי מהריט"ץ גופייהו שבסי' ה' צריכים אצלי תלמוד דלאו רישיה סיפיה ולאו סיפיה רישיה שהרי בתר הכי סיים מהריט"ץ גופיה שם וכ"כ וז"ל איברא דצ"לד וכו' אבל אם התנה בפי' שידור בצת"ו ונשבע ע"ז בודאי שאינו יכול לעבור על תנאו משום חיבת ירוש' תדע דהא אפי' ירושה דאורייתא אם התנה לבטלה קודם נשואין תנאו קיים וכו' מכ"ש וק"ו וכו' שוב כתבתי בתשו' אחרת הפך מזה דאפי' כתוב בפי' הדירה בחו"ל יכול לכופה לעלות לא"י ול"ד לירושה וכו' עכ"ל יע"ש הנך רואה דהוא ז"ל גופיה סתר הדין שכ' הוא עצמו בתחי' דהיכא שכתוב הדירה בכתו' שאינו יכול לכופה לעלות לירוש' וחזר הדין שאפי' כתוב הדירה בצת"ו ונשבע ע"ז כופין אותה לעלות ליר"ש וה"ה להיכא שנשבע שהדירה בחו"ל כופין אותה לעלות וכמ"ש כן בפי' בתשו' דסי' ר"ז הנז' ובודאי דלזה כיון פה שכ' שוב כתבתי בתשובה אחרת והוא על תשו' דסי' ר"ז הנ"ל וא"כ תול"ת כלל מ"שהק הרב יד אהרן ז"ל הסתי' הנז"ל כיון שבתשו' זאת דסי' ה' עצמה כתב בפי' דשוב כתב בתשו' אחרת הפך זה ומן התימא מהרב יד"א ז"ל דמלבד דלא זכר שר אותה תשו' דמוהריט"ץ דסי' ר"ז הנ"ל עוד בה דלא הבין בעין יפה מ"ש מהריט"ץ בסי' ה' עצמו דנרגש וכתב שוב כתבתי וכו' כנ"ל וא"כ מאי מקשה תו עליה קו' הסתירה הנ"ל וכבר ראיתי להרב בירך משה ז"ל בסי' ח'