פני יצחק חלק ב קה

האמור החכם עיניו יחזו דאין מקום עוד למ"ש הרב חלקת מחוקק ז"ל בסי' ק"ה ס"ק שהביא ראיה משבועת אלמנה שלא מחלה דבסי' צ"ו דמזה מוכח לדעתו ז"ל דמהניא המחילה הגם דתפיס שטרא יע"ש ולענ"ד למאי דכתיבנ' בעניותין ליכא מינה שום הוכחה כלל דאיכא למימר חדא משינויי הנ"ל ואפשר דלזה כיון הרב ב"ש ז"ל שם שכתב על הראיה מסי' צ"ו הנז' יש לדחות יע"ש שו"ר להרב פרמ"א ז"ל בח"א סי' קנ"ח שכ' דבנ"ד דהוי מחילה מחיים שאם תתאלמן או תתגרש לא תגבה כתו' לא נכלל בתנאי זה הכתוב בכתובה דתנאי זה אינו אלא כשבאה למחול לאח"מ וכו' ומן הדין מחילתה מחילה והסכים דעת מרן ז"ל בתשו' הנ"ל לחילוקו הנ"ל יע"ש ולפי דבריו ז"ל למדנו עוד ת' מרווח למאי דאנן משבעינן להאלמנה שלא מחלה דה"ט משום דחיישינן לה שמא מחלה מחיי' וכמובן ומינה יוצא לנ"ד דהוי מחילה מחיי' לגמרי כמבואר בשטר המחי' דנ"ד דינא נפיק כפי חילוק הרב ז"ל הנז דמחילתה קיימת ולא. מתבטלה מכח תנאי הכתובה הנז' וכמבואר: אלא דשו"ר להרב מר ואהלות ז"ל בתשו' א"הע סי' ב' שעמד בנ"ד על ספק זה ואיתי לן מ"ש מרן ז"ל בתשו' הנ"ל ואם הביא דברי הרב פרמ"א ז"ל ודחה ד"ק בב' ידיו ורב תנא הוא ז"ל ופליג עליה בחי' הנ"ל וס"ל למר דגם בכה"גו דהיינו מחילה מחיים נכנסה בכלל התנאי הנז' יע"ש ודבריו בזה נכונים הם בטעמם כמ"שיר המעיין וכיון דאשכחן מאן דפליג ע"ד הרב פרמ"א ז"ל בסי' הנ"ל ואיכא שבועה בנ"ד הו"ל ספק שבועה וקי"ל להחמיר וכמ"ש הרב ת"ח ז"ל בסוף תשו' הנז' יע"ש ברם מ"ש עוד הרב מר ואהלות ז"ל שם לעיל מזה ע"ד מרן שבתשו' הנ"ל וז"ל וכיון דמרן ז"ל לא אמרה אלא בדרך אפשר ובכה"ג מבואר בשם העיטור דל"מ תנאי ומ"ש שם אפי' בקנין עי"ש בתשו' הת"ח וכו' עכ"ל יע"ש לדבר הזה יסלח האדון שכבר כתבנו דרוב הפוס' ס"ל דלשון אפשר שכותב. הפוס' הוא בודאי גמור ואם הא הבע"הת משם העיטור אין הכרח ולא שום משמעות דמיירי בקנין כלל ואדרבא דקדקנו מלשון מרן שבש"ע דלא מיירי בקנין וכנז"ל והמעיין יבחר גם עתה ראיתי ג"כ להרב נוכח השולחן ז"ל בא"הע ס"סי ט"ו שעמד בזה הוא ז"ל ג"כ על אותו נדון עצמו שנשאל עליו הרב מר ואהלות ז"ל הנז"ל וחזיתיה למר שגם הוא ז"ל נתעצם מאד בראיית הרב ת"ח ז"ל מדברי העיטור הנ"ל ואמר עליו שיותר מזה הול"ל דמרן עצמו בסי' ס"ו פסק להדיא דהעיטור במשנה סתמית ואיך בתשו' לא נזכר מזה יע"ש ואנא עניא כבר כתבתי מה שנלע"ד דראיה זאת לא מכרעא כלל וכבר הודה הרב ז"ל גופיה שם בתשו' הנ"ל שלא ראה תשו' מרן ז"ל במקומה כלל ואם ראיתי לו ז"ל שם שעמד בחת"י שבועת אלמנה הנז' ולא מצא מענה לחקי' זו כי אם עפי"ד הרב פרמ"א ז"ל בחי' הנז' יע"ש ולענ"ד אין צורך לזה וכמש"ל ובסוד"ק ראו הביא לנו מ"ש הרת"ח ז"ל דלא מצי פטר נפשיה דבעל בט' קי"ל משום ד דקי"ל ס' שבועה להחמיר ואיהו ז"ל אסף יקבץ ה' טעמים להקל בשבועה זו דנ"ד לזכות לבעל יעש"ב ואנא עניא כבר הארכתי בפרט זה דשבועת החתן דנ"ד בספרי הקטן פני יצחק בסי' ט"ו ובסי' כ"ו ובתשו' כת"י והעליתי שם לענ"ד דאין להקל בשבועת החתן הלזו דנ"ד משום צד ואופן כלל ואמרי' בה ס' שבועה להחמיר יעש"ב ואכמ"ל בזה והכלל העולה מכל מ"ש דלכל הדברות מחילת האשה הלזו דנ"ד ה"ה בטילה לגמרי ואין בה מועיל כלל לענ"ד הנלע"ד כתבתי לא להלכה ולא למעשה רק תורה היא וללמוד אני צריך ותל"מ וצו"י י"מ וימ"ן ולא אכשל בדבר הלכה אמן כי"ר פי המדבר זעירא דמן חברייא: הצעיר יצחק אבואלעפיא ס"ט שאלה ראובן נשוי אשר בעיר דמשק יע"א עיר מולדתם של האיש והאשה הנז' ומנהג דמשק יע"א לכתוב בכתובות מכלל התנאים תנאי אחד וז"ל הדירה פה דמשק יע"א ובמקום אשר יטב לשניהם וכו' ובסוף התנאי' כתוב שנשבע החתן ש"ח בת"כ ע"ד המב"ה וע"ד הנב"י לקיים כל הנז"ל וראובן זה ואשתו זה להם כמה שנים דרים בעירם ומתפרנס ממלאכתו וכעת נסע לביירות ומצי פרנסה במלאכתו יותר בריוח כמעט כפלים בהכנסתו שהיית' לי בדמשק ק יע"א ושלח אחר אשתו שתבא אחריו לדור עמו לביירות ולא קבלה ללכת אחריו ולעזוב ארץ מולדתה ומשפחתה וקרוביה ומיודעיה וגם טוענת שאפי' בעירה אין לה חיות עמו מרוב קמצנותו וגם אין לו אהבה עמה מחמת שהיתה נשואה עמו קרוב לח' שנים ולא ילדה לו כלל זוהי סיבה שמסרבת וממאנת מללכת אחריו בשום צ"ו כלל והוא טוען שהיה מתפרנס בעירו בדוחק ובצער וכעת הוא בריוח בפרנסתו כי הוא מרויח במלאכתו יותר מכפלים ואינו חוזר לעירו הנז' כלל בשום אופן וטוען ראובן שאם לא תרצה אשתו לבא אצלו שהוא מוכן לגרשה בלתי כתו' ותוס' או ישא אא"ע ודינא בעו שני הצדדים הנז' אחד האיש ואחד האשה ומה גם כי אביה טוען בריא כי קודם הקי' של בתו הנז' עם חתנו הנז' התנה עליו בקג"וש שלא יוכל להוציאה מעמו כלל ועיקר בשום אופן ועידי הקניין קיימים יבואו ויעידו כן יורנו מו"ץ הדין עם מי ושכמ"ה: תשובה הנה אמת דלפום דינא היה הדין נות שיכול הבעל הנז' לכוף לאשתו הנז' שתבא אחריו לדור עמו בבירות יע"א אפי' שלא הי"ל טענת הריוח פרנסתו הנז' כיון דשתי עירות לו שהם דמשק וביירות הם שוים בכל מילי חדא שהם תחת מלכות אחת ושפה אחת להם ותרוייהו מקום שרובם גוים נינהו ובתרויהו שכיחי שוקים ומרחצאות וכל בני הכפרים מביאים להם כל מידי דמיזן אין נגרע דבר משום אחת מהם כלל ותרויהו הוו כרכים או תרוייהו עיירות או מדינות נינהו ובתרווייהו מצוי רופא ואומן וכל הדברים הצריכים להם ומקום תורה נינהו כידוע לכל ולמפורסמות אין צריך ראייה והחוש לא יכחיש כ"ז כלל וגם באוירם שוו בשיעורייהו ותרווייהו נוה היפה מקרו כידוע ובכן לכ"ע זולת לר"ת למהר"ם