פני יצחק חלק ב קג

בגט וכתו' כ"ש וק"ו כשכות' שלא ישא אא"ע אא"כ התה וכו' דמשמעו' כששהתה ישא עליה בלא גט וכיון דאין גט אין כתובה וכו' עכ"ל יע"ש וגם מניה דמר אשתמיט תשו' הגאון ומהרימ"ט ( מהריב"מ) ז"ל הנ"ל שלא הזכירו כלל וע"ע להר' ויקהל אברהם זלה"ה בא"הע סי' מ"ט בזה עש"ב ובכן דון מנייהו ואוקי באתרין כיון דגם באתרי דידן נהיגי להתנות בכתו' שלא ישא אא"ע אא"כ שהתה וכו' כידוע א"כ בודאי הדין נותן שאם שהת' יו"ד שנים ולא ילדה לו זש"ק שיכול לישא אא"ע ואינא יכולה לומר פוטרני בגט וכתו' וכהסכמת הפוסקי' ז"ל הנ"ל וכשתתבע מבעלה ש שיפטרנה בגט כי אינה יכולה לסבול צרתה בצידה וירצה בעלה לגרשה הדר דינא דאין לה עליו שום תוס' כלל וכמדובר ואם כל זמן דאגידא ביה. אשתו הראשונה לא יהבי ליה אתתא אחריתי ורצונו לפשר לזו כדי שיוכל לישא אא"ע בת בנים הא ודאי דחיובא רמי עליו לתת לה כל סכי כתו' גם התוס' דהדר דיניה כאלו הוא תובע הגרושין ממש וכמובן שו"ר הדבר מבואר בס' הון יוסף להרב מהרי"ז ז"ל בסי' א' ד"ב ע"א שכ"כ וז"ל ולעניין התוס'. מצ"ל קי"ל וכו' והדברי' ק"ו אם הבעל רצונו לישא אא"ע והיא מיאנה מגרש אותה קודם ואח"כ יעשה. מה שלבו חפץ דאין לה לא עיקר ולא תוס' אלא בלאותיה הקימים וכו' עכ"ל יע"ש וכ"כ שם בד"ג ע"ב בהסכמת רבני ירושת"ו יע"ש והדברים ברורים וכו' מיירי בדמצי למיקם בסיפוקיהו דתרתי נשי הא לאו"ה מדינא דגמ' קי"ל דיוציא ויתן כתובה כמ"ש מר"ן ז"ל בש"הט א"הע סי' ל' יע"ש וכתב ע"ז הרב. קול אליאו ז"ל שם וז"ל אך הכל תלוי לפי ראות עיני הדיין שאם רואה שיש אהבה בינהם ואף אם ישא אא"ע יקח לו בית אחר כמ"ש הרמב"ם ז"ל ויזכור לו מעשה הראשונה ויתנהג עמה כהלכ' גוברין יאודאין מוטב ואם יראה הדיין. כי גדלה השנא' ביניהם ויש לחוש שלא ישגיח עליה אע"פי שיש לו כדי לזון גם ב' חזר הדין כאלו אין בידו לזון את ב' וכופין אותו שיוציא ויתן כתו' כנלע"ד עכ"ל יע"ש: ואני ברגליו אעבורה לחלק עוד חי' אחר בזה וכבר כתבו הרב הנ"ז גופיה שם לדעת הריב"ש ז"ל והוא זה דמאי דקי"ל דנושא אדם כמה נשים והוא דמצ"ל בסיפוקיהו היינו דוקא דברירא לן דאית ליה אבל היכא דלא ידעינן אי אית ליה. או לא מן הספק יוציא ויתן כתו' ואח"כ ישא אחרת יע"ש והוא חי' נכון ומוסבר דאל"כ כל א"וא מצ"ל דאית ליה ומצ"ל בסיפוקייהו ומה גם דלענין דזה נכנס בכלל ס' שבועה דאזלי' ביה להחמיר דכיון דנשבע לה בכתו' לקיים תנאי כתו' ותנאי ב"ד מראש וע"ס כנהוג להשביע החתן בז"הל ממש כידוע ואתייא מכללא על מזוניכי וסיפוקיכי וכו' וגם נשבע לה' שלא ישא אא"ע וכו' וכיון שיש ספק אי מצי למיקם בסיפוקייהו דתרתי או לא אזלי' להחמיר והדברים ברורים. עוד נלע"ד לחלק בזה חי' אחר והוא אמיתי ונכון לענ"ד והוא זה דניחזי אנן בהאי גברא נמי אם הוא כילי וקמצן אפי' באחת ולא עלתה לו לזון ולפרנס אותה כפי כבודו שהוא מקמץ עליה ואינו זנה ומפרנסה כפי יכולתו וכ"ש אם אחרת יקח לו עליה דודאי יאחז דרכו בקמצנו' וכיליות יותר מהימים הראשונים בזה וכל כיוצא בזה הגם דידעינן ביה בבירור דאית ליה לזון כמה נשים דינינן ביה כלו אין בידו לזון את שתיהן וכופין אותו שיוציא ויתן כתו' והכל תלוי לפי ראות עיני הדיין וכמ"ש הרב קול אליאו ז"ל וכנז"ל וע"ע להרב מהר"י עייאש ז"ל בבית יאודה א"הע סי' ה' ך מ"ש בזה יעש"ב: ובכן נבא לברר הטעו' של הקרוב והאשה דנ"ד ע"פי מ"ש בשטר המחי' המוצג בשאלתנו בראש אמי"ר דהנה מ"ש בתחי' הצעת דברים ששאלה אשה להתגרש ולקחת את שלה דוקא הא ודאי דינא הכי הוי דאם היא תובעת הגירושין ודאי שאין לה על בעלה זולתי מה שהכניס' לו וכמ"ש הרא"ש וכנז"ל ברם מ"ש אח"ך שבסוף זמן החמש שנים תתחייב להתגר' מבעלה ולא תגבה ממנו כי אם שך ת"ק גרוש זה ודאי טעות גמורה דע"פי הדין אם הוא תובע הגירושין חייב לפרוע לה כל כתובתה עיקר ותוס' וכמ"ש הרא"ש וכנז"ל ואם נאמר דכוונתם בזה הוא אם תרצה היא להתגרש ממנו משום דאינה וכו' לסבול צרתה בצידה ועכ"ז ויתר לה בעלה משלו עוד ב' מאות גרוש הנה מלבד דאין במשמעו' לשון השטר הנ"ל כן עוד בה א"כ מהו זה שכתבו בתר הכי שאם בז' הנז' לא תרצה להתגרש ממנו שאין לה שום פ"ק אם מהסך ת"ק אריות ולא מזונות וכו' וגם מ"ש אח"ך שאם נשארו נשואי' יחד זע"ז כל ימי חייהם בין נשא אא"ע בין שלא נשא אין לה כתו' עליו זולתי הסך ת"ק אריות וגם למה הוצרך בעלה להתנות עמה שתמחול לו הנשאר מכתובתה כיון דבלא"ה כ"ז שהיא תובעת הגירושין אין לה עליו תוס' כלל זולתי מה שהכניסה לו דוקא וכנז"ל אלא ודאי הדבור ברור כשמש שרצו להתנות עליה להתחיב להתגרש ולע"כ כ"ז שירצה בעלה לגרשה ולא תגבה התוס' וזהו הטעות שהטעו אותה הקרוב אליו שהסביר זה שהדין הוא שאם יגרשנה בעלה בחיי' חייתו אין לה עליו תוס' אפי' שהוא תובע הגירושין זולתי כשתתאלמן דוקא וכמו שכן טוענת בפה מלא שמחילתה בטעות הייתה ואותו קרוב הודה בזה וכבר כתבנו שהשכל גוזר ומחייב שפן הוא האמת כמבואר בכל הפוס' ז"ל דחזקה דאין אדם מוחל ממונו בכדי אם לא דהיה מוטעה או שלא היה לו שטר וראייה שהיה יכול לגבות בו או שסבור שאין לו ונמצא שי"ל ככל מש"ל וא"כ הדבר פשוט דשטר מחי' דנא ה"ה בטל ומבוטל כדקי"ל קנין ומחי' בטעות חוזר ולאו כלום הוא ואפי' אם היה שם שבועה היתה בטלה מכח הטעות הנ"ל וחזר הדין להיות שטר כתובתה שבידה שר"וק וחזק כראי מוצק ואם ירצה הבעל לגרשה משום דכ"ז דאגידא ביה האי אתתא לא יהבין ליה אחריתי הא ודאי דחייב הבעל לפרוע לה כל סכי כתו' עיקר ותוס' משלם כמש"ל והדברים ברורים. עוד הנה מקום אתי לבטל. שטר מחיל' דנא דנ"ד מכח התנאי הכתוב בכתו' שקבל הבעל ע"ע בקנין וש"ח וכו' שלא יפתנה למחול לו כתובתה כולה או מקצתה ואם מחלה לא יהיה מחול כנהוג להתנות לכתוב כן בכל כתובות דידן