פני יצחק חלק ב קב

לאחד מהקרובים והטעה אותה והיא גם היא א אדיבורה דידיה קא סמכא ולא עלה בדעתה. שהטעה אותה בדין ושהוא גם הוא לא ידע הדין על בוריו ועיין בפ"מ ח"ב סי' כ"ו שכ"כ ויליף לה מתשו' מנהרי"קו ש"ו קי"א והבי"ד הנח"ב שם וגם דלאו אורחי דנשי למיזל לב"ד למשיילינהו כנז"ל נמצא דבנ"ד היא מוצאת מהדין חילוקא דבידה לברר או לא ותו שכבר ביררה כנ"ל משו"ה נתרצית למחול השאר דפטומי מילי בעלמא הוייא מחילתה כיון דבלא"ה אין הדין מחייב לבעלה במה שמחלה כמ"ש לה הקרוב אליו ונמצא שטעה בדין והטעה לה ודאי דמחי' בטעות היא זו ויכולה לחזור בה וכאמור ומדובר והגם שלא גילתה דעתה האשה הלזו בעת שמחלה שאר סכי כתובתה שמפני שאמרו לה כן היא מוחלת הכל שלא היה גילוי דעת ממנה בשעת המחי' אמרי' דמסתמא מחלא לגמרי ולא מצי למיהדר בה השתא בטענת מחי' בטעות וכמ"ש מור"ם ז"ל בהגהה ס"סי כ"ה עמ"ש מר"ן ז"ל כש"ע דיין שטעה וכו' יע"ש והוא ממ"ש הרב העטור ז"ל בשם הרי"פ ז"ל הביאו מר"ן ז"ל בב"י סי' י"ב ובכ"מ בפ"י מה' סנהדרין יע"ש והם דברי הרי"פ ז"ל בתשו' סי' קכ"ד יע"ש אכן מ"מ דעת מר"ן ז"ל נראה ברור דלא ס"ל הכי מדלא כתב כן בסי' כ"ה הנז' וכן בסי' י"ב סי"ד וט"ו פסק לתשו' הרשב"א ז"ל שהביאה בב"י מוכח להדייא דלא בעינן גילוי דעת כלל וכן מבואר דעתו להדייא בתשו' א"הע הנז' דנ"א ע"ב הוא והמב"ט ז"ל יעש"ב והגם דמתשו' מר"ן באבק"ר סי' קמ"ב כראה לכאורה מד"ק שם דבעי גילוי דעת מעיקרא ליתא דשאני התם המעשה שהיה כך היה הלא דבדוקא בעי מר"ן גילוי דעת אלא דעת אלא משום דבנ"ד הכי הוה עובדא כתב כן ועיין בתשו' הרב יד מלאכי ז"ל כי באה בס' תודת שלמים סי' א' דע"ה ע"א שאסף איש טהור להקת הפוס' ז"ל דס"ל דלא בעינן גילוי דעת כלל מצ"ל מחי' בטעות מכח האומדנא לב"ד יע"ש וכן מתבאר מדברי מר"ן החבי"ב ז"ל בתשו' בעי חיי ח"מ ח"א סי' ע"ג שהסכים לדעת מר"ן והמבי"ט ז"ל ובתר הכי כתב' וז"ל מעתה אין צורך להאריך ולבאר שנאמן בנימין לומר שמפני ספק החכם המורה הא' נתפשר דבכל תשו' הרבנים שקר' בא הדבר שאין צורך לעדים כל שטוען שמפני כך נתפשר אומר הוא דבשביל פסק הדיינין נתפשר ונאמן וכ"כ וכו' יעש"ב וע"ע להרב ירך אברהם מ"ח סי' א' יא' מ"ש בזה גם הוא ז"ל יע"ש ובס' במ"ח דל"ב ע"ד יע"ש: מעתה צריך לבאר למען דעת הטעות שטעה הקרוב הנ"ל והטעה אותה ג"כ כנז"ל והוא כי הנה נודע מ"ש הרא"ש ז"ל בתשו' והביאה מר בריה רבינו הטור ז"ל בא"הע סי' קי"ח וז"ל מי שהיא תובעת לבעלה לגרשה ויצאו הגירושין ממנו אין לה מן הדין לגבות זולתי מה שהיא טוענת ותברר מסכום נדי' ולא תחוש למה שימצא כתוב מתנה לכתו' כי רוב הכתו' נוהגים בהם להוסיף ע"מ שיטול הבעל ולא יחוש הבעל לתו' ולהוסיף על עצמו מה שלא קבל לענין שתשאר נשואה עמו ולא תבקש גירושין בזה אמרז"ל כי כתב לה אדעתא למיקם למיפק ולמיסב לא כתב לה וכו' ואם תבע הוא הגירושין אינו יכול לגרשה אלא לרצונא או להחד שיפרע לה כל סכום כתו' עיקר הנדונייא ותוה' וכו' עכ"ל עש"ב וכ"כ הרב פרי האדמה ז"ל בח"ג דל"ו ע"א ואייתי בידיה תשו' הרא"ש הנ"ל יע"ש הנה מבואר דנ"ז דהאשה תובעת מבעלה שיגרשנה אינה וכו' לגבות ממנו רק מה שהכניסה לו דוקא אבל תוס' שהוסיף לה מדיליה בכתובה אינה גובה כלל דאדעתא למיסב ולמיפק לא כתב לה ואם הוא תובע הגירושין שרצונו לגרשה אזי חייב לפרוע לה כל סכי כתו' גם התוס' בכלל כמבואר בד' הרא"ש ז"ל הנ"ל וכנ"ל וכו' מיירי אם היא תובעת הגירושין מבעלה בשאט ובנפש בלתי שוכי סיבה וכמו כן אם הוא תובע לגרשה בלתי שום סיבה כלל או שהם בתוך הזמן שהתנו ביניהם דהיינו יו"ד או חמש שנים לבתולה או לאלמנא הנהוג כהם אם הגיע זמן היו"ד שנים לבתולה או ה' שנים לאלמנה וגרושה ולא ילדה לו זש"ק ורצון הבעל לישא אא"ע אי מצי למיקם בסיפוקייהו ואשתו הראשונה טוענת עליו אם תרצה לישא אשה אחרת תפטור אותי בגט ותן לי כתובתי כי איני וכו' לסבול צרה עמי בהא אשכחן להריב"ש סצ"ה ולהרב"ה ח"ב סי' שכ"ז דס"ל ז"ל דיכולה לטעון על בעלה וחייב בעלה לגרשה קודם שיש"א אחרת כמ"ש שם וכ"כ הרב תומת ישרים סי' פ"ד יע"ש ולדברהם ז"ל ודאי דינא הכי הוי דצריך לפרוע לה כל הכתובה עם התוס' אין נגרע דבר דומייא למאי דקי"ל הנושא אשה אשהתה עמו עשר שנים ולא ילדה דיוציא ויתן כתובה דהיינו גם התוס' בכלל יע"ש הרב על אליאו ז"ל בח"א א"הע סי' י"ג יעש"ב א"כ הה"ן לדעת הריב"ש ורדב"ז והרב ת"י ז"ל הנ"ל בשהתה יו"ד שנים לא ילדה ורוצה גט וצ"ע דס"ל ז"ל שיכולה לטעון עליו הא פטור אותי בגט ואח"כ תקיים המצוה א"כ ודאי דצריך לפרוע כל הכתו' וגם התוס' כיון דמן הדין מחייבינן ליה לגרשה קודם שישא אא"ע וכן מבואר בדברי הרדב"ז ז"ל יע"ש: אמנם זאת מצאתי להגאות מה"רין מיגש ז"ל בתשו' הנדפסות בס"ס לקוטין הרמב"ן בסי' ק"ן שפסק להדייא דהדין עם הבעל ליש"א א"ע וטעות האשה מהבל תמעט יע"ש. ולפ"ד אם ירצה לשומעה לה בעלה לגרשה אין לה עליו תוספת כלל דהררי דינא כדין אם תובעת היא הגירושין ממנו ממש שאין לה עליו תוס' וכמש"ל בשם הרא"ש ז"ל ובודאי דאלו הוהו שמיע להו לגדולי הפוס' הנז' ודאי דהוי הדרי בהא ופסקי כוותיה גם ראיתי למרן החבי"ב ז"ל בכנ"הג א"הע סי' קנ"ד הגה"הט אות נ"ד שכתב וז"ל ונ"ל שאין דין הרדב"ז אמור שיכולה לו' פוטרני בגט ותן לי כתו' אלא דוקא כשלא התנו בפי' שאם שהתה יו"ד שנים ולא ילדה אחרת יקח לו אבל אם התנו כן בפי' נושא אא"ע ואין לומר פוטרני בגט וכן דאיתי פה תורייא שנוהגים להתנות וכו' עכ"ל עש"ב והרב קול אליאהו בפי' הנז' נשאל ע"ז בנ"ד ואייתי לן דברי הפוסקים הנז' ומ"ש הרב כנ"הג ע"ד הרדב"ז ז"ל כנ"ל והולד מד"ק דכ"ש לפי מה שנוהגים לכתוב בכתו' במקו' הללו שלא ישא אא"ע אא"כ שהתה עמו יו"ד שנים וכו' דכיון דהרב המאסף פשיטא ליה אפי' אם אינו כתוב עליה אפי"ה נושא עליה ואינא יכו"ל פוטרני