פני יצחק חלק ב ק

שטעה בדין וחשב שאין חולק שהרי וכו' עכ"ל יע"ש מוכח להדיא מד"ק דבדטעה בדין המוסכם לכ"ע ואיכא רגלים לדבר בהא קאמר מהריב"ל דמהימן לומר טעיתי בדין כיון דאיכא רגלים לדבר וא"כ הגם דנימא דנ"ד טעותה היה בדין דלכ"ע אין הדין כן אפי"ה מאחר דרגלי' לדבר איכא כמש"ל יש להאמינה כעת בטענתה וכמדובר וע"ע בתשו' הרב מהר"י זאבי ז"ל הוד"ק בפרי הארץ ח"ב ח"מ ס"ז דקיי"א ע"ב שכתב וז"ל שהרי כל האח' אית להו דבכל דבר דהוי פלוגתא דרבוותא מלתא דשכיחא הוא שיטעה האדם באותו דין ויסבור וכו' עכ"ל יע"ש הרי שכתם דכל האח' ס"ל הכי כנז"ל וכן מבואר דעת מר"ן ז"ל בח"מ סי' קנ"ד בבד"ה. עמ"ש הטור ז"ל שם סל"ח בשם תשו' הגאון וכו' יע"ש והגם דנימא דנ"ז מיפ' לא נפיק ומצ"ל המוחזק קי"ל וכמ"ש הרב נד"ל ז"ל שם ומה גם דחזינן ליה למהריב"ל גופיה בח"א סי' צ"ב דהתם החליט מאמרו דאמרי' כ"ע דינא גמירי אף דאיכא רגלים לדבר וכבר עמד עליו בזה הרב קהלת יעקב אלגאזי ז"ל דקפ"ד ע"ג יע"ש וכיון דמהריב"ל גופיה מאריה דהאי חי' לא השוה את מדותיו בחי' זה א"כ ודאי דמידי ס' לא נפיק וסמי בידיה דהבעל דנ"ד שהוא מוחזק לו' דקי"ל וכמבואר ומה גם כפי מ"ש מוהרי"קו בשו' ד' משם רבינו אביגדור ז"ל דלא כל הענינים שוים ובעי' דוקא שהדעת טועה בכך ורגילים שאר בנ"א לטעות בכך הא לאו"ה הויא מחי' גמורה כיעש"ב מ"מ האמת יורה דרכו דבנ"ד כ"ע מודו דנאמנת אשה זאת בטענתה דטועה היתה בדין מעיק' ומשו"ה מחלה ומחי' בטעות היא ומגן שוייא משום דאנן עסקי' בנ"ד באשה המוחלת לבעלה ותלמד ערוך הוא לפנינו בפ"ק דקי' די"ג ע"א דאמרי' התם בפשיטות גמור גבי שתיקה דלאחר מ"מ לאו כלום היא וכו' ופריך רב אחאי התם אטו כולהו נשי דינא גמירי סברה אי שדינא להו ומתברי מתחייבנא בא"ח ע"כ הרי מבואר דאפי' להקל באיסור ערוה החמור אמרי' דנשי לא גמירי דינא וכמבואר וכ"כ מהרד"ך ז"ל בבית י"ז חדר י"ג והביא ד"ק הרב ק"י שם יע"ש ועיין למרן החבי"ב ז"ל בתשו' בע"ח ח"מ ח"א סי' פ"ג ופ"ח יעש"ב ובסי' ר"ל וק"א. חשן משפט סי' י"ב י"ג י"ד מ"ש בזה תו חזינן להר"ן ז"ל בפ' האשה שנפלו ולהר"מ בפ"ו מז"ומ הי"ב שכ"תב משם הרשב"א ז"ל לענין אשה שנתנה כל נכסיה במתנה דיש לחוש להכרחה שכ' הרשב"ט דלהיותה אשה א"א שתדע בנוסח השטרות לתלות בה שסמכה ע"מ שנוהגים לכתוב בנוסח השטרות דנשי לא ידעי כולי האי וצריך שיעדו העדים שכך אמרה להם בפי' יע"ש ומדברי הרשב"א הללו ילפי כל הפוס' ז"ל לפקפק בנ"ד באשה הנותנת או מתחייבת או מוחלת שצריך שיעידו העדים בפי' שאמרו להם האשה כל לשני שפירי דכתיבי בשטרא כמ"ש המעין במהרש'ח סל"ד והדב"מ ח"ב ח"מ סי פ"א ובש"פ ז"ל ע"ע הלא בס' והחכם עיניו יחזו דכל מ"ש הפוס' ז"ל לחלק בד' הרשב"א ממ"ש בסי' תרכ"ט למ"ש בסי' אלף קנ"ו והכנ"הג בח"מ סי' מ"ט הגב"י אות י"ב ובסי' קמ"ו הגב"י אות ח' יע"ש כ"ז אינו מענינינו הנוגע לנ"ד דאנן עסקי' בטעות בדין כמ"ש המעין והי והדברים פשוטים וא"כ כיון דקי"ל דהני נשי לאו דינא גמירי והדעת נותן דהני נשי יטעו בכך א"כ ודאי דגם בנ"ד בטעות מחלה כמ"ש כן ומגן שוייא ועם דמסוגייא דקי' הנ"ל לא ילפינן דנשי לאו דינא גמירי אלא דוקא לאוקומה אחזקת פנוייה דאית לה וגם מד' הרשב"א הנ"ל לא למדנו דאשה א"א שתדע וכו' רק לאוקומי ממונא אחזקתיה ברם להוציא ממון בטענה זו אכתי לא שמענו מכל האמור מ"מ הרואה יראה למהרשד"ם ז"ל בתשו' ח"מ סי' שכ"א דמתברר מניה דגם בדבר דכשכנגדו הוא מוחזק דיינינן הך כללא דנשי לא גמירי דינא. אפי' להוציא יע"ש וכן מתברר מתשו' הרב ת"ח סי' פ"ז דאהניא הט' דאשה לא ידעה אפי' להוציא יע"ש וכן מתבאר מדברי מר"ן החבי"ב ז"ל להדייא בתשו' בעי חיי ח"מ ח"א סי' פ"ג דצ"ד ע"א בד"ה ומה שבא בשאלה וכו' יעש"ב ואכתי לא אשכחן מאן דפליג עלייהו בזה ומסתמא נראה דכ"ע מודו דאהניא האי טענתא לאשה דנשי לאו דינא גמירי אפי' להוציא והכי קי"ל להל' בלתי ס' כלל וה"ה בנ"ד דינינן הכי וכמבואר ומה גם דכבר. ידוע הסכמת כל הפוס' ז"ל דכדי להיות המחי' כדין צריך לכתוב בפי' בשטר המחי' שאמר המוחל בפ"מ יודע אני בבירור גמור שי"ל בידך יותר ועדין אתה חייב לי סך כ"וכ ועכ"ז אני מוחל וכו' כמו שהאריכו בזה הגאון הרב חק"ל ז"ל בח"מ ח"ב סכ"ו והרב החסיד ראש"ל חוקי חיים ז"ל בסי' ן' והמט"ש סי' רמ"ז הגב"י יעש"ב וכל שלא כתב כן להדייא ונתברר אח"כ הטעות המחי' בטילה וכ"ש בנ"ד דבאשה עסקי' דודאי בעי' שיעידו העדים בפי' שכן אמ"ל יודעת אני וכו' כמ"ש הרשב"א והר"ן הנ"ל הא לאו"ה מחילתה בטילה וכמדובר ועם דהעדים דנ"ד הם המה ת"ח רשומים שבעיר ובודאי שלא העידו כזאת אם לא אמ"ל כן בפי' מ"מ כל שלא העידו בפי' שכן אמ"ל יודעת אני וכו' יכולה היא שתטעון טעיתי בדין ומחילתי בטעות ולאו כלום היא ובלתי ס' ואנס' שלא אמרה להם דברים הללו יודעת אני וכו' בפי' ומה גם דהעדים הנ"ל לא באו לדון ביניהם כלל זולתי הביאום להעיד על האשה ובעלה שנתרצו ויאותו באופן זה ותל"מ ועיין בתשו' הרשב"ץ ח"ב סי' רצ"ח שב' להדיא דאפי' הטעוה ב"ד אפי"ה מחי' בטעות הוי ואינא כלום יע"ש. והגם דהרב פר"ח ז"ל בתשו' מים חיים סי' י"ג הוכיח במשור מד'. התוס' ז"ל דס"ל דמחילא בכתב אלימא הל"מ תו לטעון מחי' בט' הואי ועם דמהרשד"ם והרב פ"מ ז"ל ס"ל דלא שנא בע"פ לא שנא בכתב מצ"ל מחי' בטעות הואי עכ"ז מצ"ל המוחזק קי"ל כהתוס' ז"ל יעש"ב וכן הסכים הרב דב"מ ז"ל בח"ג סי' ט"ו יע"ש וע"ע בתשו' מר"ן החבי"ב ז"ל בא"הע סי' ך' יע"ש מ"מ מאחר דאנן בדידן קבלנו עלינו הוראות מר"ן הב"י ז"ל כידוע וחזינן ליה למר"ן ז"ל בב"י ח"מ סי' י"ב דהביא לנו תשו' הרשב"א ז"ל הנז"ל דס"ל להדייא דאפי' המחי' בכתב ל"מ מידי כשהיא בטעות כמ"ש מהרשד"ם ז"ל שהוכיח כן שם מתשו' הרשב"א הנ"ל יע"ש ומר"ן ז"ל הביאה בסתם בלתי חולק ודאי דהכי ס"ל למר ג"כ גם מתשו' מר"ן ז"ל בא"הע בדיני גביית כתו' ס"ס