פרקי משה על אבות ו:י

חמשה קנינים קנה לו הקב"ה בעולמו וכו'. אחר אשר הונחו כל הבריתות הקודמות, ומאמרי השלמים הנז', במעלת גדולת תהלת התורה, כללותיה ופרטיה, כפי מה שנכלל הכל במאמר רבי מאיר בפתיחת הפרק הזה, הונחה פה ברייתא זאת בחתימת סתימת הפרק, מעין פתיחה אשר ממנה תגלה ותראה מעלת התורה, כי כל החמשה קנינים שקנה הקב"ה בעולמו כלם היו לתכלית קיום התורה, כי שמים וארץ אינם מתקיימים רק בקיום התורה, שנאמר אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי כו', וכן האומה הנבחרת והבית הנבחר כלם היו לתכלית קיום התורה כנודע. וכן אברהם אבינו עליו השלום נתיחד באהבתו ית' מצד התורה, שארז"ל שקיים כל התורה כולה אפילו ערובי תבשילין. ואמנם כדי שנעמוד על אמיתת הבנתה, ראוי לספק בה קצת ספקות אשר ראיתי בה, זולת הספקות שספקו בהם המפרשים.

הספק הא' , הכולל ספקות רבות, הוא המפורסם, למה מנה אלו הה' קנינים יותר מזולתם, ומה נשתנו אלה מכל שאר הנמצאים והנבראים כלם, כי הכל מעשה ידיו, ואיך יצוייר היותם קנינים שקנאם השם ית', וממי קנאם, ומה צורך בקנינם אם הכל שלו.

הספק הב' , שראיתי אני לספק בזה, הוא, שהיה לו לומר ה' דברים קנה הקדוש ברוך הוא בעולמו, כי קודם שיאמר שקנה אותם, לא יתכן לקרוא אותם קנינים, ואין לומר שקראם כן על שם סופו, כי זה יאמר בכל מקום על צד הדחק, וכל שיכול לומר אותו בלשון יותר נכון ויותר מבואר, אין ראוי לאומרו בלשון דחוק, כי באומרו חמשה דברים קנה, היה לשון ברור, ולא היה מקום לספק בו. כי נראה באומרו חמשה קנינים קנה שקנה חמשה אופני מיני קנינים שונים והיה המספר והמנין על מיני הקנין ולא על הקנינים הפרטיים וזה היה נכון אם היה מסכים לזה מה שהביא אחריו כי לא הביא מנין מיני הקנינים רק הקנינים הפרטיים.

הספק השלישי , קשה בעיני יתור מלת לו ללא צורך, שהיה מספיק שיאמר חמשה קנינים קנה הקדוש ברוך הוא בעולמו, כי מסתמא אם קנאם הוא ית', לעצמו קנאם, ולא לאחרים, ומה צורך היה להזכיר שקנאם לו וכו'.

הספק הד' הוא קשה אצלי מכלם, ולא יכולתי להולמו, במה שזכר מלת בעולמו ללא צורך, כי אחר שאמר שקנה הקדוש ברוך הוא חמשה קנינים, מה היה צורך לומר שקנאם בעולמו, כי אין דבר אחר זולת עולמו, כי הכל שלו והכל עולמו, ומאי בעולמו, למעוטי מאי. ועוד, שנראה שהחמשה קנינים אשר יזכור הם דבר אחר זולת עולמו, וזה שקר באמת ובתמים, כי כלם הם חלק עולמו, ומה גם שמים וארץ, שהם קנין אחד מהה' קנינים, שהם כוללים רוב עולמו כנודע.

הספק הה' , למה זה פרט אותם שני פעמים, והאריך ללא צורך, שהיה מספיק שיאמר חמשה קנינים קנה לו הקדוש ברוך הוא בעולמו, ואלו הן תורה קנין אחד, שנאמר ה' קנני ראשית דרכו וכו', וכן כלם, ולמה הוצרך למנות אותם ראשונה סתם בלי ראיה ואחר כך חזר להזכירן להביא ראיה על כל אחד. ולמה הוצרך להוסיף מלת אחד תמיד סמוכה למלת קנין.

הספק הו' , בענין הראיות שנפל בהם הבלבול בין המפרשים, במה שראו בהם החלוף מכמה צדדים, שלדבר אחד הביא שני פסוקים ללא צורך, ולדבר אחר הביא ראיה מפסוק אחד, שהיה ראוי להביא שנים, והלואי שיביא ראיה שלמה, וראית הא' היה ראוי יותר לאחר, כמו שהאריכו בספקות בפסוקים הללו. אשר לפי דרכנו יתישב הכל על נכון.

ואומר, כי ענין הקנין הנזכר פה וגדרו היא תואר נאמר על הדבר שיתיחד ויתאחד, ויהיה נאהב לקונה אותו, ע"ד כי אתה קנית כליותי, כי איננו קנין כסף, רק קנין אהבה וחמדה מיוחדת. ואמנם להיות כי כמו שהאומן אוהב פעולתו, כן השם ית' אוהב נבראיו והנמצאים כלם, כי הכל מעשה ידיו, על כן יקראו כל הנמצאים והנבראים קנינו ית', ואמנם רצו בברייתא הזאת לומר שמלבד היחוד אשר יתיחדו כל הנבראים והנמצאים כלם בו ית' מצד היותם מעשה ידיו וכו', אשר על כן יקראו כלם קנינים שלו ית', קנה לו עוד קניין אחר אחר הקנין הראשון, והוא מיחד מן המיחד, והוא כאלו אמר כי זולת הקנין הכולל אשר בכל נמצא יחד לו עוד מיחד מן המיחד, וקנה לו הה' קנינים האלה אשר יזכור, ומה שקראם קנינים לא קראם כן על הקניה שיזכור, רק על הקנין הראשון שהוא כנוי אל הבריאה, והוא כאלו אמר בכל הקנינים שקנה הב"ה שהם כל הנבראים קנה לו לעצמו, שיחדם לו חמשה מהם שיהיו מיוחדים לו ונאהבים מכל שאר הקנינים כלם הנכללים בשם עולמו, כלומר בקניני עולמו כלם, ואם רבו, קנה לעצמו ויחד לו חמשה מהם. וזהו המכון באומ' חמשה קנינים קנה לו הב"ה בעולמו, ובו יתורצו הארבעה ספקות אשר זכרנו.

ואמנם נזכרו ראשונה בלתי ראיה, ואח"כ הובאה הראיה לכל אחד לרמוז שלמות הה' דברים אלה, והתאחדותם והתיחסותם זה עם זה אשר לא יתפרדו, והם התורה, והאדם השלם שבאישים אחד היה אברהם אע"ה, והאומה הנבחרת מהאומות, כי יעקב בחר לו יה ישראל לסגולתו, והמקום הנבחר מכל המקומות לשכון כבוד בארצנו ולהשפיע באומה הנבחרת באמצעות התורה הנזכרת, במקום ההוא המיוחד שפע שבע רצון מפאת השמים והארץ, אשר קיומם והעמדתם תלוי בשלמות השלמים שבאומה וקיום התורה, אשר לפי זה היתה התורה והאיש השלם והאומה כלה והבית המקדש ושמים וארץ הכל דבר אחד וענין אחד, מיוחדים אליו ית' ונאהבים אצלו בקיום התורה המדבקת אותנו עמו ית', כי כאשר יגיע למדרגת הדבקות בו ית' יהיו כל החמשה דברים אלה דבר אחד, ועל כן נזכרו יחד ראשונה, כי אם היה מזכיר כל אחד לבדו ומביא ראיה עליו לא היה נראה היות בין הדברים החמשה התיחסות והתאחדות כלל. ומה שזכר מלת אחד סמוך לקנין, הוא לרמוז שכל קנין מהם הוא שלם בעצמו, והוא אחד מיוחד בלתי נתלה בדבר אחר, והוא דקדוק נכון. ובו הותר הספק הה'.

והנה הראיות שהובאו בכל א' מהה' קנינים הנז', הם להורות על היחוד המיוחד אשר לכל א' מאלה עמו ית' מכל שאר הנבראים כלם, ולהיות יסוד הכל והקודם לכלם תורתו ית', כי תכלית כל הבריאה היתה בעבור התורה, ע"ד שארז"ל בראשית בשביל התורה שנקראת ראשית וכו', כי היא רוחנית, והאמצעי השלם להתדבק בו ית', ובזולתה היה נמנע הדבקות לאדם עם הסבה הראשונה, לרוחק היחס אשר בינותינו מצדו ומצדנו כי גבהו שמים מארץ. על כן הונחה התורה ראשונה בקנינים שיחד לו לעצמו השי"ת, והביא ראיה עליו מפסוק ה' קנני ראשית דרכו קדם מפעליו מאז, שנזכר בו שקנאה השם ית' ויחדה לעצמו קודם בריאת כל שאר הנבראים. ונתבאר בפסוק הזה הקנין, והיותו מיוחד לו ית' יחוד פרטי זולת יחוד כללות הנבראים, כי באומרו שיחדה לו ית' קודם מפעליו, נראה היותה אליו יותר מיוחדת מכלם, ועל כן לא הוצרך להביא לזה הקנין הראשון רק הפסוק הזה אשר בו נשלמה הראיה בשלמות. ואפשר לומר טעם אחר במה שנזכרה בכל אחד מהם מלת אחד, באומרו תורה קנין אחד, שמים וארץ קנין אחד וכולי, שהיה מספיק שיאמר תורה מנין שנאמר וכו', וכן בכלם. שהוא להורות על היחוד המיוחד לו ית' בכל אחד מהם, וז"א תורה קנין אחד מנין שנאמר ה' קנני ראשית דרכו קדם מפעליו מאז.

ואמנם בראיה שהביא בשמים וארץ קשה באמת למה זה הוצרך להביא שני פסוקים. והקושי העצום, שאין אחד מהם ראיה נכונה, כי בפסוק הראשון לא נזכר קנין כלל באומרו השמים כסאי והארץ הדום רגלי. ואם היא ראיה טובה, מאי ואומר מה רבו מעשיך ה' וכו'. ואם הפסוק השני היתה ראיה ראויה להתכבד החרשתי, אך אמנם אין ראיה ממנו כפי הנשמע, כי באומרו מלאה הארץ קניניך יורה באמת על קנין כל הנבראים מדפתח בו מה רבו מעשיך ה', ועליהם שבה גזרת מלאה הארץ קניניך וכו'. וקשה מכלם שהיה יכול להביא ראיה מהפסוק שהביא באברהם, והיתה ראיתו ממה שנאמר ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ, שנז' בפירוש בו קנין שמים וארץ שקנאם לו הב"ה.

אך לפי כוונתינו יתורץ הכל, כי רצו להביא ראיה איך השם ית' ייחד לו לעצמו השמים והארץ, והוא חומר השמים זולת כל צבאם, וחומר הארץ זולת כל אשר עליה, כמו שזכרנו, כדי לפעול בהם ובאמצעותם לתועלת השלמים הדבקים בו באיש המיוחד, ובאומה המיוחדת, במקום המיוחד, בקיום תורתו ית', שהוא כללות הה' קנינים כמו שזכרנו. וכדי להביא ראיה על שהשמים והארץ הם מיוחדים לו ית' מכל שאר הנבראים הפרטיים הביא הפסוק הראשון של השמים כסאי, שיורה על היחוד עמו, שהכסא מורה על דבקות היושב בה עמו. וכן באומרו והארץ הדום רגלי, גם כן מורה על היחוד עמו ית', שהתואר בהדום רגליו וסבותיו כמו שפי' הרמב"ם ז"ל בשתוף רגל בספרו הנכבד, ובזה הפסוק הראשון נשלמה הראיה על היות השמים והארץ מיוחדים אליו ית' מכל שאר הנבראים, כי בפסוק קונה שמים וארץ היה מקום לחולק לומר שלא נרמז בזה קנין מיוחד זולת הקנין הראשון, והוא מציאות הבריאה כמו שזכרנו, והוא כאלו אמר בורא שמים וארץ, אך במה שנאמר שהשמים כסאו מיוחד לו והארץ הדום רגליו, יורה על היחוד והדבקות בו ית' כאמור, ולהסיר עוד עקשות פה החולק שלא יאמר זה על הקנין הכולל, הביא פסוק אחר שנאמר על הקנינים הכוללים הנאמרים באמת על מציאות הבריאה, שזה השני בהיותו נאמר על הקנין הכולל יגלה על הראשון, שהוא מורה על הקנין השני מיוחד מן המיוחד כמדובר. וז"א ואומר מה רבו מעשיך ה' כלם בחכמה עשית, מלאה הארץ קניניך, רוצה לומר, הנה מצאנו פסוק אחר שזכר הקנינים כלם בשמים ובארץ מצד שבראם הוא ית', שהם קנינים שוים בכלם, כמו שמורה מלת קניניך על מה שפעל ועשה, כמו שפתח מה רבו מעשיך, אם כן מה שאמר בשמים שהם כסאו והארץ הדום רגליו הוא יחוד אחר יותר מיוחד מהכולל בכלם, ובזה יתיישב הכל, דבר דבור על אופניו.

ואמנם הראיה שהביא באברהם היא ראיה ראויה להתכבד באמת, והספיק פסוק אחד אליה באומרו ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ, כי בפסוק הזה נתבאר היחוד מיוחד מן המיוחד אשר היה לאברהם עם השם ית' יתר על כל אישי המינים כלם, כי מלת ברוך יורה על יתרון שפע שבע רצון ושלמות ודבקות בו ית', ובמה שאמר הפסוק שאברהם היה ברוך לאל עליון, שהאל עליון קנה שמים וארץ ויחדם לו, ובכל זה נאמר שאברהם היה ברוך לו ית', מה שלא נאמר בשמים ובארץ, עם היותם נקנים לו ביחוד, מזה נראה באמת שהיותו קנין השם ית' הוא קנין יותר מיוחד מהיות השמים קנינו ית', לפי שדבקותו עמו ית' היה יותר בשלמות מדבקות השמים והארץ עמו ית', כי אם לא כן למה הוצרך להזכיר את השם ית' בתואר קונה שמים וארץ, אלא ודאי שהוא כאלו אמר ברוך אברם לאל עליון יותר משמים וארץ אשר הם מיוחדים לו ית' יחוד פרטי יותר משאר הנבראים כמו שהוכחנו, ועל כן אין צריך עוד ראיה אחרת, וז"א אברהם קנין אחד, מנין שנאמר ויברכהו וכו'.

אמנם בראיה שהביא בישראל שהיא האומה הנבחרת מאתו ית' הובאו שני פסוקים, והם צריכים להורות על היחוד המיוחד שנתייחדו ישראל אליו יתברר, ובחר בהם מכל האומות כנז', והנה הפסוק האחד שאמר עד יעבור עמך ה' עד יעבור עם זו קנית, הוא מורה על קנין האומה הנבחרת אליו ית', כי באומרו שקנאם, הנה הקנין מורה על היחוד והאהבה עם הנקנה, כמו שביארנו, אך אמנם אם לא היה מביא רק הפסוק הזה לבדו, היה מקום לומר שלא יהיה הקנין הנז' בפסוק עם זו קנית מיחד מן המיחד, רק שיהיה כנוי לקנין הכולל לכל הנבראים במה שהם מעשה ידיו ית', על כן הובא הפסוק השני עליו לגלות על הראשון, באומרו לקדושים אשר בארץ המה ואדירי כל חפצי בם, שהראשון הוא על הבריאה הכוללת, והשני הוא על האהבה המיוחדת זולת הכוללת, שהכונה בו, שחפצו ית' המורה על אהבתו המיוחדת הוא לקדושים אשר בארץ, והם האומה הישראלית שנתקדשה בקדושת התורה ובכמה קדושות אחרות, ובמה שאמר שחפצו ית' בם, יורה על הדבקות המיוחד להם עמו ית' ביחוד על כל שאר האומות ושאר הנבראים, והוא הנכון, ועל כן גזרו רז"ל שהם תכלית הבריאה, שנאמר בראשית ברא אלקים בשביל ישראל שנקראו ראשית וכו'.

וכן היה הענין בראיה שהביא בבית המקדש, שעל כן הובאו שני פסוקים לגלות האחד על האחר, כי למה שמצאנו פסוק אחד שאומר שהמקדש כוננו ידיו ית', שמורה על יחוד אהבתו אותו, והיותו מיוחד אליו ית' מכל שאר המקומות, אחר שנתיחד לו ית' מעשהו בהיותו נעשה על ידי בני אדם, הנה זה מורה על היותו מיוחד אליו ית', ולהיות שיש גם כן לאומר שיאמר כי מה שאמר כוננו ידיך הוא כנוי אל הבריאה הכוללת בכל הנמצאים, על כן הובא הפסוק השני שנתבאר בו הקנין הכולל, באומרו הר זה קנתה ימינו, שהוא בלי ספק על הקנין הכולל את כל שאר הנבראים. נמצא, שמה שאמר מקדש ה' כוננו ידיך, הוא מורה על היחוד המיוחד, זולת יחוד הבריאה הכוללת כאמור, וז"א ואומר ויביאם אל גבול קדשו וכו', כי הכל מתיישב על נכון. והותרו על פי דרכנו זה כל הספקות והקושיות שהקשו המפרשים כלם, זולת מה שהקשינו אנחנו, כי אין מקום לספק כלל.