פרקי משה על אבות ו:יא

ואמנם נאמר בחתימת סתימת הכל, שכל מה שברא הקדוש ברוך הוא בעולמו לא בראו אלא לכבודו וכו', על פי כונתינו בפירוש המסכתא הזאת להורות, שהחמשה קנינים אשר נזכרו הנה הנם מיחד מן המיחד, כי גם כל הנבראים כלם נבראו לכבודו ית', כי כבודו מורה על דבקותו עמהם דרך כללות, שהוא הקנין הראשון הכולל בכלם אשר זכרנו, אך החמשה הקנינים אשר נזכרו שנקנו אליו ית' על הקנין הראשון הכולל בכל הנבראים, הם מיחד מן המיחד, על כן אמר כל מה שברא הקב"ה בעולמו לא בראו אלא לכבודו וכו', שהוא דבק בפעולתו ואוהב אותה, אך החמשה קנינים הנז' הם חבה יתרה נודעת להם, שהם מיוחדים ודבקים בו ית' דבקות מיוחד משאר הנבראים כמדובר, והוא דקדוק נכון ואמיתי בחתימת סתימת הברייתא הזאת במאמר הזה.

והביא ראיה על הכבוד והדבקות הכולל אשר לכל הנבראים, עמו ית' מפסוק כל הנברא בשמי לכבודי בראתיו וכו', אשר הוא גלוי אל הדבקות הפרטי הנוסף על הראשון כמו שזכרנו. ולהיות שהנמצאים שלשה מדרגות, כי יש מהם שבראם השם ית' בעצמו ובכבודו בלתי אמצעי כלל, כמו שהם השמים והארץ, והם הנבראים אחר האין המוחלט מידו ית', שנאמר בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ וכו', שהבריאה תורה על המציאות אחר האין המוחלט כאמור. ויש מהם שנוצרו על ידי אמצעיים, כמו שהיתה יצירת האדם, שנאמר בו וייצר ה' אלהים את האדם מן האדמה וכו', ואלה נאמרים כלם בלשון יצירה. ויש מהם נעשים מעצמם, כמו שאר אישי המינים וכדומה להם הפרטים המתחדשים בהשתלשלות, והם נזכרים בלשון עשיה גזר אומר בפסוק הזה שהכל ברא ויצר ועשה לכבודו, וז"א כל הנקרא בשמי, כלומר, כל הנמצאים שאין להם מציאות בלתו ית', הנה הוא ית' לכבודו בראם, יצרם אף עשאם על הדרך שאמרנו, כי כל השלשה אופני מיני נמצאים נמשכים מאתו ומכחו ית', כי זולתו אין להם מציאות כלל.

ואמנם מה שהביא עוד הפסוק השני ה' ימלוך וכו', באומרו ואומר ה' ימלוך לעולם ועד וכו', הנה לדעתי רצו בזה לתרץ הקושיא שיש למקשה להקשות, שאחר שהכל מעשה ידיו ובערכו ית', כלם שוים נבדלים ממנו הבדל עצמותי, כי גבהו שמים מארץ וכו', אם כן למה זה יחד לעצמו קצתם יותר מקצתם, ולמה קנה לו החמשה קנינים האלה ביחוד, יתר על הקנין הכולל שנקנו אליו כלם יחד, במה שבראם יצרם אף עשאם כנזכר. ותרץ שיקרה לכל הנמצאים עמו ית', כמו שיקרה לאנשי ומשרתי המלך עם המלך, לענין זה המבדיל כמה הבדלות, וזה, כמו שהמשרתים כלם, זולת המלך, הם שוים בערכו, כי הכל עבדיו, עם היותם מתחלפים במדרגתם אצל המלך, כן ענין הנבראים עמו ית', כי עם היותם כלם משרתיו עושי רצונו, יש ביניהם מדרגות שונות כאמור, ויש מהם מיוחדים אליו יותר מהשאר כמו שהוכחנו, אשר על כן צדק המאמר הראשון שנאמר שקנה הקב"ה בעולמו קנינים מיוחדים זולת הקנינים הכוללים כמדובר. וז"א ואומר ה' ימלוך לעולם ועד, כלומר, שהוא מלך על כל העולם כנזכר, והנבראים כלם, והוא תמיד כן בזה המצב כאמור.

ובזה נשלם מה שראינו לבאר בפרק הזה, מסכים אל הכוונה הכוללת במסכת אבות כמו שזכרנו, כי בו נתבאר באר היטב התכלית האחרון באדם, ובבריאת העולם והנמצאים כלם, שהוא לקיום התורה כמו שהוכחנו, אשר על כן ראוי לעסוק בה, כי בה ישתלם האדם, ויגיע אל השלמות האחרון הנרצה אליו ית' מן האדם אשר יצר.

ועל כן נהגו לומר הששה פרקים הללו, רצוני חמשה פרקי אבות ופרק קבוץ הברייתות הללו, בששה שבתות אשר בין פסח לחג השבועות, אשר הוא זמן מתן תורתנו, להורות על מעלת תהלת רוממותה ושלמותה, אשר כל בה חיי רוחנו ונשמתינו. ואין צריך להזכיר קשר הברייתות בסוף הפרק הזה כמו שעשינו בסוף כל פרק מפרקי אבות, יען היה כל הפרק הזה על ענין אחד לבד, והוא מעלת גדולת התורה ולומדיה, ועל מרכז אחד יסובו כל הברייתות כלם.

ולהיות המנהג פשוט, לומר אחר חתימת כל פרק מאמר רבי חנניה בן עקשיא וכו', ראיתי לפרשו גם הוא, עם שאיננו מיוחד במקום הזה.

והנה יש בו מן הקושי, אשר לא נעלם מעיני פני כל רואיו, כי לא ימנע מחלוקה, או היו צריכות כל המצוות אשר צונו השם ית' בהם להשגת השלמות, וכן כל התורה, או לא היו צריכות כלם, והיה אפשר להשיגו בקצתם ובחלק מהתורה, כי אם היה אפשר בחלק מהם, אם כן לפי זה יצוייר לכאורה היותו עול בחקו ית' במה שהרבה לישראל תורה ומצוות, כי הדבר שאפשר להשיגו בפחות אמצעיים, הוא יותר טוב לפועל הדבר ההוא ואיך אמר שרצה לזכותם במה שהרבה להם תורה ומצוות, אדרבה נראה שרצה לחייבם בזה שלא יוכלו לבוא עד קצם. ואם היו צריכים כל התורה כלה וכל המצוות להשגת השלמות, ואין בהם דבר נוסף על הצריך, אם כן לא יפול בהם הרבוי בשום צד, אחר שאין דבר נוסף על הצריך, כי הרבוי יאמר על החלק הנוסף על הצריך, שהוא השיעור ההכרחי, ואיך אמר שהרבה להם תורה ומצוות. ועוד קשה בראיה שהביא שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה כו', שנראה שאין ראיה משם לרבוי המצוות כלל, רק לגדולת התורה לבד, ואיך יוכיח שהרבה המצוות.

ועם שאפשר היה לפרש בזה פירושים רבים דחוקים לתרץ הקושיא הזאת כי רבה היא, הנה הפירוש הנכון אצלי הוא, שהרבוי הנאמר במאמר רבי חנניה בן עקשיא איננו על חלקי התורה והמצוות, כי התורה היא שלמה, עליה אין להוסיף, וממנה אין לגרוע אפילו אות אחת קטנה חלילה, וכן המצוות אין להוסיף עליהם ולגרוע מהם חלילה, כי לא יחשב פועל חכם שיצוייר בו תוספת או מגרעת, כל שכן פעולותיו ית' שהם שלמות בתכלית השלמות, וכמאמר שלמה הע"ה ראיתי את כל מעשי האלקים כו' עליהם אין להוסיף ומהם אין לגרוע כו', רק הרבוי המכוון אצלו הוא במה שנתן להם תורה ומצוות, כי השגת השלמות שהוא הדבקות בו ית', היה אפשר ע"י התורה והעיון בו ית' בלתי המצוות והמעשים החצונים, וכן היה אפשר להשיגו ע"י המצוות בלתי העיון. מצד האהבה אליו יתעלה, כמו שהוא עתה לפי האמת, כי מי שנשלם במצוות אעפ"י שלא נשלם בעיון, קונה עולמו, וכן מי שחשקה נפשו בתורה כבן עזאי, אעפ"י שלא יעשה מצוות כל ימיו ועוסק בעיון התורה יומם ולילה, יהיה דבק עמו יתעלה בלי ספק.

אך אמנם בחמלתו יתעלה על האומה הנבחרת לו, כדי שיזכו כלם אל התענוג הרוחני בעולם הנשמות, הרבה לנו אמצעיים להשגתו, במה שנתן לנו המצוות המעשיות על התורה והאמונות האמתיות. כי ראתה חכמתו יתעלה, כי לא רבים יחכמו, ולא יזכו למדרגת העיון, על כן בחמלתו עליהם כדי שיזכו כלם להשגת השלמות, הרבה להם נוסף על התורה גם המצוות, כדי שאם לא יזכו למעלת התורה יזכו למעלת המצוות, אחד המרבה ואחד הממעיט, יזכו כלם לחיי העולם הבא. וז"א רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות, כלומר, הרבה להם גם המצוות נוסף על התורה, כדי שגם בחלק המצוות תתקיים התורה בלומדיה, על ידי תומכיה במצוות. וז"א שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר, יר', כי במה שאמר הפסוק שהשם יתעלה למען צדקו רצה שיגדיל תורה ויאדיר, הנה זה הוא הוראה כי צדקה עשה עם ישראל במה שנתן להם המצוות, אשר בהם יגדיל תורה ויאדיר, כי מעשה המצוות הם סבת קיום התורה ורוממותה, כי מי שלא זכה הוא להיות שלם בתורה, ישתדל להחזיק ידי לומדיה, שהיא מצוה מן המצוות, כי עץ חיים היא למחזיקים בה וכולי, כמו שדרשו רז"ל עליו, על כן חייב זה השלם כי מה שחפץ ה' למען צדקו שיגדיל תורה ויאדיר, הוא על ידי המצוות, ובכן שפיר מביא ראיה שרצה לזכות את ישראל במה שנתן להם המצוות המעשיות, נוסף על חלק העיון התוריי והאמונות.

ועל כן נהגו לומר המאמר הזה אחר כל פרק ופרק מהששה פרקים האלה, לעורר הלבבות בבקשת התכלית האחרון על ידי התורה והמצוות, ושהתכלית המכוון בשני החלקים גם יחד אחד הוא, והוא חלק התורה, כאומרו ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר, אשר היא סבת הדבקות בו ית', והתענוג המושג אחר המות בעולם הרוחני, והיא סבת קיום העולם וקשר הנמצאים כלם עם הסבה הראשונה כמו שזכרנו.

ובזה השלמתי מה שראיתי לבאר על הפרקים האלה כיד אלהי הטובה עלי, במקום הזה אשר אנחנו חונים בו היום כפר לאנגא"זאדה אשר במחוז שלוניקי העיר העדינה. ידעתי נאמנה יכשר בעיני פני כל רואיו על כל אשר היה לפניו, וממנו תועלת רב יוצע לרבים. והיתה השלמתו בעזרת יושב הכרובים בירח אלול שנת ישי"ב גאולתו. מושיבי עקרת הבית ישיב גאולת תהלתו עומדת לעד לקדשו ולהעריצו בעיר אלקינו הר קדשו הוא יכוננה עד עולם סלה אמן.

תם ונשלם שבח לאל בורא עולם.