פרקי משה על אבות ה:ח

שבעה מיני פורעניות באין לעולם על שבעה גופי עבירות וכו'. אחר אשר הניח רושם השלם בכל חכמה, אשר כלל בה כל השלמות העיוני כאמור, והיתה הכונה למסדר המשנה בזה, כי כאשר יהיו השבעה דברים האלה בחכם, יודע באמת שהוא שלם בתכלית השלמות, ושהשם ית' ברא עולמו בעשרה מאמרות, לתת שכר טוב לשלמים כאלה בכל דור ודור. הניח עתה אופני מיני הפורעניות המתרגשות לבא בעולם מפאת ההשגחה, להפרע בהם מן הרשעים שמאבדין את העולם בשבעה גופי עבירות, וכמו שהשבעה מיני פורעניות הנז' פה, הם כוללות כל אופני מיני פורעניות האפשריות לבוא בעולם, כמו כן השבעה גופי עבירות, הם סוגי העבירות, אשר תחתיהם יהיו כל אופני מיני עבירות שיצויירו בבני אדם.

והנה אמת, התנא לא בא לחדש לנו השבעה מיני פורעניות, שהרי הם מבוארות באר היטב בכתובים בקללות התורה, כי הנה נזכר הרעב שלשה פעמים, הראשון של בצורת, באומרו ושברתי את גאון עוזכם ונתתי את שמיכם כברזל וכו'. השנית של מהומה ושל בצורת, באומ' ונתתם ביד אויב בשברי לכם מטה לחם וכו' והשיבו לחמכם במשקל ואכלתם ולא תשבעו וכו'. השלישית של כליה, באומ' ואם בזאת לא תשמעו לי וגו' ויסרתי אתכם וגו' ואכלתם בשר בניכם ובשר בנותיכם תאכלו וכו'. הרביעית הדבר, באומ' ושלחתי דבר בתוככם. החמישית החרב, באומ' והבאתי עליכם חרב נוקמת נקם ברית וכו'. השישית החיה רעה, באומרו והשלחתי בכם את חית השדה ושכלה אתכם והכריתה את בהמתכם וכו'. השביעית הגלות, באומ' ואתכם אזרה בגוים וכו'.

והנה מלשון התנא עצמו יראה באמת שלא בא לחדש השני דברים, רק אחת מהם לבד, כאומ' שבעה מיני פורעניות באין לעולם, על שבעה גופי עבירות, כי אחד מהם לבדו הוא אשר חדש התנא, והוא נשוא הגזרה, שהיא היותם באים על שבעה גופי עבירות, והנושא הוא הידוע, שאם היו שניהם מחודשים מפי התנא, היה לו לומר שבעה מיני פורעניות באין לעולם, ועל שבעה גופי עבירות הן באין וכו'.

והנה היות מיני הפורעניות האלה כוללים כל אופני מיני הרעות, הוא מבואר כי הרעב הוא כולל העדר כל אופני מיני מאכל, והדבר כולל כל המיתות, והחרב והחיה והגלות הם כוללים כל הייסורין הקשים, וצרות רבות ורעות שיצויירו בעולם, וכן השבעה גופי עבירות האלה, הם כוללים כל אופני מיני העבירות הנעשות בסתר ובגלוי. ויראה באמת שהפורעניות האלה באות על גופי העבירות האלה, מדה כנגד מדה, במעט ההשקפה. כי הנה בעון העדר המעשרות בא הרעב, מדה כנגד מדה, כי כשקצתם מעשרין וקצתם אינם מעשרין בא רעב של בצורת, שאיננו רעב כולל לכולם, כמו שהעבירה לא היתה כוללת, ועל כן מקצתם רעבים ומקצתם שבעים. וכאשר גמרו כולם שלא לעשר שום אחד מהם, אז רעב של מהומה ושל בצורת באה, מדה כנגד מדה, כי במה שגמרו שלא לעשר מה שצוה השם ית' לתת לעני ואביון וללוי, הסיר מהם התבואה בהחלט במהומת המלחמות והאויבים, כמו שפירש הרמב"ם ז"ל. וכן כאשר יגיעו למדרגה שאפילו החלה, שהוא דבר מועט מן העיסה, הם נמנעים מלתתה, רעב של כליה באה לעולם, מדה כנגד מדה, שלא יהיה להם בית מנוס לאכול כלל עד שיאכלו בשר בניהם וכו'. וז"א ושלא ליטול את החלה רעב של כליה באה, רוצה לומר, כאשר גמרו שלא ליטול את החלה מן העיסה רעב של כליה באה, מדה כנגד מדה כנז'.

ואמנם הדבר, שהוא הפורענות הרביעי, בא על המיתות שלא נמסרו לב"ד, והם המיתה בידי שמים והכרת, כי כאשר יתחייבו על המיתות הללו, יביא השם ית' עליהם הדבר להוציאם מן העולם, וכן על פירות שביעית, והם פירות שנת השמיטה, שהם לעניים, המעכב אותם בידו, אחרי הזמן שחייב לבערם מן הבית, נתחייב במכת הדבר, כי כל אוכל תתעב נפשו, והיא מדה כנגד מדה.

ואמנם החרב, שהוא הפורענות הה', הנה הוא בא על ענוי הדין, והוא היות הדיין משהה את הדין הברור אצלו, והוא עון גדול, וכל שכן עוות הדין, והוא היותו מטה משפט שלא כדין, וכן על המורים בתורה שלא כהלכה, שכל אלה עשה הדיין בחוזק יד נגד החלשים והדלים שאין לאל ידם לדבר נגד הדיינים, הנה השם ית' יביא עליהם חרב נוקמת נקם ברית, מדה כנגד מדה, שבחוזק יד יגרשום מארצם, תחת היותם הם מתגברים בחוזק יד על העניים והאביונים בענוי המשפט ועוותו, והיותם מורים בתורה שלא כהלכה, וכן העם המקיימים עליהם דיינים כאלה, ישתתפו גם הם בפורענות ההוא, להיותם מחזיקים ידי עוברי עבירה.