פרקי משה על אבות ה:ו

עשרה דברים נבראו ערב שבת בין השמשות, ואלו הן פי הארץ, ופי הבאר, ופי האתון, והקשת, והמן, והמטה וכו'. הן אמת בעשרה העשירית הזאת תגלה ותראה את כל, ונוכחת אמתת ההקדמה הרשומה במשנה הראשונה, כפי מה שביארנו בה בעניין בנין האותות והמופתים והתנאים אשר התנה הקדוש ברוך הוא עם הטבע בתחלת תהלת יצירתם, כי עם היות יכולתו ית' לאין תכלית, צדקתו עומדת לעד עם הטבע לבלתי ישנה בו דבר אשר לא הודיעו לו בתחילת יצירתו, כאשר יחייבוהו המשפט והצדק האלהי אשר עליו אין להוסיף, כי אין בו ית' שנוי רצון ממה שעלה במחשבה בתחלת בריאת כל הנמצאים, והוא הדבר אשר ביארנוהו אנחנו בפירוש המשנה הראשונה מזה הפרק, וביארו הרמב"ם ז"ל באר היטב בפרק השמיני משמנה פרקיו, אשר הקדים בפירושו במסכתא הזאת, וגם בפירוש המשנה הזאת יצא כברק חץ כונתו למבינים, ואשר לא עמדו על סוד מכתבו, להעדר ההבנה בכונה הכוללת אצלו, יפטירו בשפה יניעו ראש נגד הרב אשר לא כדת, כי כל דבריו האמת והצדק, כי לא כחש הרב חלילה מציאות היכולת האלהי לעשות אותות ומופתים בשמים ובארץ נגד הטבע, אף אם לא היה מתנה כן מתחלה, ולא יכחיש שמציאותם בעת הצורך הוא דבר רצוני ולא מתחייב בטבע, כמו שחשבו קצת מהמפרשים, שזה דבר לא יכחישהו תנוק בן יומו, אשר לא ראה אור הכתובים כתובים באצבע אלקים, בכל האותות והמופתים בשמים ובארץ בכמה מקומות, כמו שנזכרו לעיל במצרים ועל הים, כי כלם עשאם מרע"ה ברצונו ושליחותו ית' כפי הצורך וההכרח, כמו שביאר הרב עצמו ז"ל, בפרק ח' מהלכות יסודי התורה שאיננו חולק חלילה למה שכתב בפ' ח' משמנה פרקיו, ובפרק כ"ט מהחלק השני מספרו הנכבד, ובפירושו למשנה הזאת, כי כל כונתו וכונת רז"ל היא להשתדל להסיר מעל השם ית' עקשות פה המתפלספים בשינוי הרצון ועול בחקו ית', בשנותו טבע הדברים ממה שהוטבע בהם, וכל ישעם וכל חפץ הירא את דבר השם הוא, לומר, שכן התנה מתחלה עם כל הדברים הנבראים שיעשה בהם כרצונו, בכל עת שיצטרך ישנו את תפקידם, כי כן יהיה שינוי טבעם בעת הצורך בצדק ובמשפט, ולא יהיה שינוי ברצונו ית', ולהיות שאני הארכתי בפנה הזאת מאד על דברי הראב"ע ז"ל בביאור התורה במקומות רבים, אשר הסכים בזה לדעת הרב ז"ל, גם בספר פני משה הרחבתי הדרוש הזה מאד בביאור דברי הרב ז"ל בכל מקום אשר דבר בזה, גם בספר הנהגת החיים בביאור מאמרי רז"ל, שבאו בבראשית רבה, הארכתי מאד והשתדלתי לישב דבריהם מסכימים אל הכונה הזאת, אשר קצת מהם זכרתי בפירוש המשנה הראשונה מזה הפרק בדרך העברה. על כן אמרתי אשמרה לפי מחסום במקום הזה שאמרתי לקצר, ואין אני רשאי להאריך, גם כי הדברים פשוטים אצלי תכלית הפשיטות שאין מקום לטעות בדברי הרב באמת ובתמים, כי כלם נכוחים למבין וישרים וברים.

לבד זה ראיתי ונתון אל לבי לבאר למה יחדו הדברים האלה הנז' במשנתינו זאת, לערב שבת בין השמשות, אשר נתחבטו בו המפרשים כולם. ומה שאאמינהו אני, אבארנו בקצרה על פי יסודי הרב ז"ל ודרכי. במה שנאמר שנבראו העשרה דברים אלה ערב שבת בין השמשות, הוא מסכים לדרך הרלב"ג ז"ל, שכתב במאמר הו' פ"י מספר מלחמות ה', שההויה בששת ימי בראשית, אשר נתיחסה להם בריאה, היתה רצונית, ומה שנמשך מן ההויה ביום השביעי ומיום השביעי ואילך היתה הויה טבעית וכו', וכללות כונתו היא, שהויית הנפלאות היא כמו ממוצעת בין ההוויה הרצונית אשר נתחדש ממנה העולם, ובין ההויה הטבעית אשר נמשך בה מציאות העולם אחרי התחדשו עד כאן.

ועם שהוא ז"ל לקח המיצוע הזה בין ההוייה הרצונית והטבעית בבחינה אחרת, זולת מה שנאמר אנחנו, הנה דרכו זה בהמצאת מציאות המיצוע הרמוז בערב שבת בין השמשות היא ישרה בעיני, וזולתו אצלי שוא ותפל. ואומר, כי בעשר' דברים אלה, אשר לא בא עליהם המחלוקת, זולת סברת היש אומרים בארבעה או שלשה אשר הוסיפו עליהם, או שמו במקום אחרות שנזכרו, הנה באלה הנזכרים ראשונה, נכללו לפי דעתי, כל האותות והמופתים בשמים ובארץ אשר עשה השם ית' במצרים ועל הים ובמדבר, ואף כל הניסים שעתיד לעשות לאין תכלית, כי אלה הנז' פה הם כמו כוללים, ועם שיש מהם פרטיים, הנה בכללם כללות האותות מאותו המין. וביאור זה, כי הנה פי הארץ, שהוא הראשון, עם היותו נראה לכאורה על הנס אשר נעשה בבליעת קרח, שנאמר ותפתח הארץ את פיה וכו' הנה הוא דבר כולל כל האותות והמופתים אשר עשה השם ית' ביבשה, ואשר יעשה לאין תכלית. וכן פי הבאר, שהוא הב', עם היותו נראה על פרטיות הבאר שיצאו ממנו מים בזכות מרים, או על הצור שהכה מרע"ה ויזובו מים, הנה הוא גם כן על כל הניסים אשר עשה השי"ת, ואשר נעשו ביסוד המים. וכן פי האתון, שהוא הג', עם היותו על פי אתון בלעם, שדברה כדבור אדם, שנאמר בה ויפתח ה' את פי האתון וכו' הנה הוא גם כן נכלל בו כל הנסים אשר נעשו ויעשו בכל הבעלי חיים המרגישים חוץ מטבעם. ובקשת, שהוא הדבר הד', עם היותו על הקשת אשר נראתה בענן אחר המבול, הנה הוא כולל לכל האותות הנעשות בשמים, בהיות הקשת נמצא מנצוצות השמש עם העב המוצב נגדו. וכן המן, שהוא הה', עם היותו נאמר על המן אשר הוריד להם לישראל, השם ית', לאכול במדבר, הנה נכללו בו כל האותות אשר עשה ואשר יעשה ביסוד האויר, שהיא תתגשם בו כנודע. וכן המטה, שהוא הדבר הששי, הוא כולל לכל האותות והמופתים אשר עשה משה במטהו, כי הוא אצלי מטה משה, אשר אמר לו השם ית' ואת המטה הזה תקח בידך אשר תעשה בו את האותות וכו'. וכן בשמיר, שהוא הדבר השביעי, והוא כפי מה שקבלו רז"ל, תולעת א', שאין דבר קשה עומד בפניו, שבו חקק מרע"ה את אבני האפוד, ושלמה המלך עליו השלום חקק בו האבנים לבית המקדש, והנס הוא, ששם בו השם ית' מתחלת ברייתו של עולם, הכח ההוא שיעשה הפועל ההוא לעת הצורך, הפך טבע שרץ כמוהו. ועם היות הדבר הזה פרטי בשמיר, הנה נכללו בו גם כן כל הניסים והמופתים אשר נעשו בשרצים, בצפרדעים וכדומה להם, ובכל אשר יצטרך עוד לעשות בהם בעת הצורך לאין תכלית.

ואמנם השלשה דברים הנשארים, שהם הכתב והמכתב והלוחות, הם דבר אלהי לא תושג אמתתו, כי הנס בהם באמת בשמים ובארץ, שהתורה שנתן השם ית' מן השמים בלוחות הראשונות אשר נאמר בהם והלוחות מעשה אלהים המה והמכתב מכתב אלהים הוא וכו' ונתנה בארץ, הוא נס בתוך נס, אשר כל בהם חיי רוחנו ונשמתנו, השם נפשנו בחיים הנצחיים בעולם הזה ובעולם הבא לחיותנו כהיום הזה.

ואמנם ההפרש אשר בין הכתב והמכתב שנראה היות שניהם דבר אחד נבוכו בו המפרשים, אך הנכון אצלי הוא, שהכתב הוא התורה הכתובה על הלוחות, והוא כללות הדבר הנכתב. והמכתב, הוא הכתיבה החקוקה, והוא רושם האותיות מבלי השקפת הדבר הנכתב בהם. וכן משמע מן הכתוב שאמר והמכתב מכתב אלהים הוא חרות על הלוחות וכו', דמשמע שהחריתה על הלוחות, והוא רושם האותיות, הוא המכתב, ואמר שהתורה והכתיבה, אשר בה נכתבה, חרותה, וכן הלוחות שהוא נושא הכתיבה, שהכל היה באמת בדרך נס ופלא, כולם נבראו בין השמשות.

והכוונה באומרו שנבראו בין השמשות, כפי מה שביארנו, בהיות כל האותות והמופתים אשר נעשו ואשר יעשו נכללים באלה, תהיה באמת להיות ענין הנפלאות ממוצע כנז' בין הדברים שנבראו ברצונו הפשוט, ובין הדברים שנמשכו אחר כך בטבע, כי במה שפועל השם ית' בנבראים הפך טבעם, הוא דומה בזה לבריאת העולם בהויה הרצונית במה שמחדש בהם דבר, על כן נאמר שנבראו בין השמשות, כלומר, בין הדברים הנפעלים ברצונו ית', ובין הנבראים בטבע ובהמשכות. ויהיה נבחן עוד המצוע הנז' בפלאות בבחינת האין והיש, כי התחדשות הפלא, עם היותו יש מיש, אחרי היותו בנושא בלתי מתחדש, הנה הוא יש מאין בענין השתנותו לענין מחודש בהחלט, אשר לא היה בכחו וטבעו כלל להיות כן. ועל דרך זה נאמר שנבראו כלם בין השמשות, בהיותם אמצעיים בין הדברים שנבראו מהאין המוחלט, ובין הנמשכים יש מיש, והוא נכון באמת.

ואפשר לומר עוד בזה, כי הדבר אשר עלה במחשבת השם ית' הפועל האמיתי לעשות, והוא הכחניות הנמצא בדבר קודם שיצא אל הפועל, נאמר בו שנברא בין השמשות, יען הוא ממוצע בין הפועל, שהם ששת ימי בראשית, ובין המנוחה בהחלט, שהוא השבת, כי בהיות הכחניות בדברים הנבראים במחשבתו ית' מתחלת בריאתם, שיעמדו לעשות רצונו ית' לעת הצורך, בכל השנויים אשר תגזור חכמתו ית' בהם כפי הצורך, יאמר שהם אמצעיים בין הפועל החצוני ובין העדרו, שהיא המנוחה.

ועל כן נמצא מאמר לרז"ל במסכת פסחים פרק מקום שנהגו בשם ר' נחמיה שהוסיף על הדברים האלה האור והפרד, להיותם דברים שהיו בכח הדברים הנבראים, ולא היו צריכים אל פועל חצוני רק הכחניות אשר היו בפשוטים, אשר מהרכבתם יתהוו, כמו האש המתהוה מהכאת שני אבנים זו בזו, או ברזל בברזל יחד, וכן כל גשם בגשם שמהכאתם יתהוה האור. וכן הפרד בהרכבת הסוסיא והחמור, אשר על כן אמרו שם שגם הם נבראו בין השמשות. ובברייתא אחרת נאמר, שעלו במחשבה להבראות, ששניהם רצו באמת על הכחניות אשר בדברים להוציא דבר אחר מהם, זולת מה שנמצא בהם. ולהיות כן ענין הפלאות כנודע ממציאותם ומהותם, להיותם דבר מתחדש בדבר הנברא, אשר עלה מתחלת היצירה במחשבתו ית', והוא התנאי שהתנה בהם מתחלה, כי לא נשתנה רצונו בעת העשותם, על כן נאמר שנבראו בין השמשות. והוא גם כן דקדוק נכון ואמיתי באמת.

ובין כך ובין כך נתבארה הבנת כונת התנא במה שמנה העשרה דברים הללו, שהם כוללים כל הניסים ונפלאות אשר בהם נחתמו העשרה עשרות, לאמת מה שהונח במשנה הראשונה כפי דרכנו האחרון, שהוא הנכון, שברא העולם השם ית' בעשרה מאמרות להפרע מן הרשעים ולתת שכר טוב לצדיקים, כאשר יצטרך בכל האותות והמופתים בשמים ובארץ להתנות עם כל פרטי הנבראים במאמרים מיוחדים להם, על כל אשר יצטרך לעשות בהם לעת הצורך כנז', כי הוא הנרמז באומרו שנבראו בין השמשות כמדובר.

ואמנם מה שנאמר עוד ויש אומרים אף קבורתו של מרע"ה, ואילו של אברהם, ויש אומרים אף המזיקין כו', הנה הוא לדעתי שהם הוסיפו עוד על העשרה אלה הדברים, כי כן תורה באמת מלת אף כנודע לבקיאין בלשוננו הקדוש, ולא כמו שחשב אחד מהמפרשים שהם במקום המטה והשמיר, מפני שראה שלא נזכרו בברייתא, דאין זו הוכחה כלל.

ואמנם ליש אומרים הראשון, יתבאר טעמו בנקל, שקבורתו של משה, אשר נאמר בה ולא ידע איש את קבורתו עד היום וכו', היה באמת נס הפך הטבע, כי בהיותו מקום מוגבל בעל מרחקים ככל גשם, איך לא ימצא ולא יודע ולא ישיגנו החוש הגשמי, והוא פלא. וכן אילו של אברהם אבינו שנזדמן שם לפי שעה, הוא גם כן פלא פרטי. ולהיות אלה השנים, לפי דעת היש אומרים, דברים נבדלים מהפלאות הכוללים, שאינם פעולות נעשות בנושא שיתחדש בו דבר הפך הטבע כשאר הניסים, על כן לבם ראה למנות אותם זולת העשרה הראשונות.

ופירוש המפרש הנז' ביש אומרים הראשון הכריחו לומר ביש אומרים השני שהצבת גם היא מהדברים שנבראו בין השמשות, ונסתייע בזה במה שמצא במסכת פסחים שאמרו צבא קמייתא מאי עבדא. אלא ודאי בידי שמים היא, כי מזה דן שהיתה גם היא מהדברים שנבראו בין השמשות. ולבבי לא כן יחשוב, חלילה שאין בצבת נס כלל, אף אם לא היה אפשר להעשות אלא בצבת אחרת, שהוא דעת יחיד שם בגמרא, וכבר בא שם סברת המקשה, שחשב, שאפשר לעשותה בדפוס על ידי התכה, עם שלא נתקבלה סברתו, אשר על כן אומר אני, שאף אם נאמר שא"א לעשותה בלתי צבת אחרת תקדם לה, הנה היא כשאר הדברים הנבראים, ומה צורך היה לברוא אותה ערב שבת בין השמשות, ולמה לא נאמר שברא אותה השם ית' בשאר הימים כשאר הנבראים, כי האדם לא יהיה נולד רק מאדם אחר, וכן כל בעל חי, והראשונים ברא השם ית', ואחר כך נמשכו האישים למיניהם, ומה נשתנתה הצבת משאר הדברים הנבראים, עד שיצטרך לברוא אותה בין השמשות כשאר הדברים אשר מנה שנבראו בין השמשות וכו'. ועוד שגם הלשון איננו סובל אותו, ואינו מתיישב למבין, שהיה לו לומר אף המזיקין והצבת אשר בצבת עשויה, כי באומרו והצבת בצבת עשויה, נראה שהיא גזרה בפני עצמה, מורכבת מנושא ונשוא כנודע, אם לא שנא' שיש שני מיני צבת, שיש ממנה עשויה בצבת, ויש ממנה נעשית באופן אחר, ותהיה גזרת בצבת עשויה הבדל, ובכן יתכן שהוא זכרון הצבת הנבראת בין השמשות בהבדלה, לשלול האחרת. ועוד שלא היה צריך להזכיר טעם, כמו שלא נזכר בשום אחד מהאחרים, והיה מספיק שיאמר אף המזיקין והצבת הראשונה, ומה היה צריך לתת טעם, בהיותו מפורסם לדעת המניח אותו. ומי יתן ויודיעני המפרש הזה אם מלת צבת, הנז' ראשונה במשנה, היא הראשונה אשר ברא הב"ה, או אם היא הנעשית אחר כך על ידי הצבת הראשונה, כי אם היא הראשונה, איך אמר שבצבת עשויה, שהרי אינה עשויה רק בידי שמים, ואם היא הנמשכת אחר כך על ידי הראשונה, אם כן היא גזרה בפני עצמה, והנזכרת בנושא הגזרה איננה הנבראת, רק הנז' בנשוא הגזרה, ובכן לא יתכן לומר שכונת התנא לומר שנבראת גם היא בין השמשות.

אשר על כן, בהכרח הענין והלשון, אומר אני, שהיש אומרים לא הוסיפו רק המזיקין, והוא אומרו אף המזיקין, וכונתו בזה, כי הדברים אשר הם אמצעיים בין שני דברים אחרים, יאמר שנבראו בין השמשות, כי בין השמשות הוא זמן אמצעי בין זמן המעשה וזמן המנוחה כאמור. ובכן המזיקין לדעת רז"ל, אם רצו בהם מציאותם בפועל כפי הנראה משטחיות דבריהם, הנה הנם אמצעיים בין בני אדם ובין המלאכים, שאמרו שיש להם ג' דברים כבני אדם וג' כמלאכי השרת וכו', על כן אמר שהם נבראו בין השמשות. ואם רצו לומר שמציאותם הוא מציאות הכחניות אל הרע, והפחיתות והגנות, אשר בזה הם אמצעיים בין השכל הדומה למלאכי השרת, ובין החומר שהוא השם האדם היותו בן אדם, כי מצד אביו יהיה החומר כנודע, יהיה מתיישב על נכון, על הדרך שביארנו, שכל דבר שהוא בכח יאמר היותו נברא בין השמשות. ולכן אמר שאף המזיקין שהם הכחניות אל הרע, והוא הדעת הנרמז לרז"ל באומ' הוא שטן הוא יצר הרע הוא מלאך המות, כי הכחניות אל הרע הוא באמת היצר הרע, והוא המזיק, והוא המסבב והגורם את המות קודם זמנה הטבעית. ולהיות שאלה היש אומרים ראו או שמעו סברת האומר שהצבת הראשונה נבראת ולא נעשית בכלי אחר, עד שעל כן יתכן שגם היא נבראת בין השמשות, להיות שאינה נבראת מצד עצמה, שאינה רק להמצאת הכלים הנעשים על ידי האור, אמרו אלה היש אומרים שאיננו כן, כי גם הצבת הראשונה גם היא היתה עשויה בצבת, ולא נבראת בידי שמים, רק שלקחו שני אבנים ועשו מהם מלקחים, כדי לעשות בהם צבת אחת מברזל. וז"א והצבת בצבת עשויה, כלומר, הצבת הראשונה מברזל איננה נבראת בידי שמים, רק היא עשויה בידי אדם, על ידי צבת מאבנים או מעצים, כי בשני גופים איך שיהיו אפשר שילקח הברזל בהם להכניסו לאור ולהוציאו מן האור, שהוא נקל מאד, ויקראו מלקחים, שהוא מלשון לקיחה, שלוקחין דבר אחר על ידו.

ואפשר שכוונת התנא לומר שגם היא נבראת בין השמשות, והוא כאלו אמר שנבראת במחשבת השם ית', כי במה שברא העצים והאבנים היה בכח גם כן הצבת הנעשית בשני אבנים ובשני עצים, ותהיה הצבת עולה במחשבה, ויאמר היותה נבראת בין השמשות, כמו האור והפרד אשר ביארנו, שיוצאים מכח הרכבת שני דברים כנז'. ואמנם להיות דבורו בצבת הנעשית על ידי כלים, ולא הנעשית על ידי דפוס בהתכה באור, כי אותה אינה צריכה לכלים, על כן להבדילה מאותה האחרת אמרו היש אומרים, שאף המזיקין והצבת הנעשית בצבת אחרת נבראו בין השמשות, על הדרך שביארנו, ונמצא לפי זה שמלת והצבת שהיא הנז' ראשונה, היא הנבראת עם הנזיקין בין השמשות לדעת יש אומרים, אלא שהזכירה עם הבדלה, למעוטי הצבת הנעשית בדפוס, ובזה יתיישב הלשון על נכון, שאותה הנעשית על ידי דפוס בהתכה, לא נבראה בכח שני דברים אחרים, שאינה כמו הפרד, רק כשאר הנמצאים הנמשכים המשכה טבעית על ידי עושי המלאכה כנז'.