פרקי משה על אבות ה:ה

עשרה ניסים נעשו לאבותינו בבית המקדש לא הפילה אשה מריח בשר הקדש וכו'. אחר אשר הונח במשניות שקדמו שמונה עשרות דברים, המורים על חסד השם ית' על ברואיו, לגמול ולענוש פרטי האדם וכתותיו, ושעם כל ההכעסות שהכעיסוהו עם בני ישראל לא עזב חסדו מהם, לא מאסם ולא געלם, ספר עתה הנסים שנעשו להם לישראל בבית המקדש, שמורים על אהבתו ית' אותם, אחר הנסיונות שנסו אותו ית'.

ואמנם אומ' עשרה ניסים נעשו לאבותינו וכו', ולא אמר עשרה ניסים עשה הב"ה לאבותינו בבית המקדש, יורה על אמתת פירושנו אשר פירשנו לעיל, כי לא יתואר ולא יכונה הנס אליו ית', רק במעשה שעושה בעצם וראשונה בשימת משים, ולא מצד הדבר הנמשך ושלילת ההיזק כאמור, ועל כן נמצא שכל העשרה ניסים אשר זכר בעל המשנה, הם כולם שלילות הנזק כאמור, ולא מציאות התועלת בעצם וראשונה, אשר על כן אמר, שהם עשרה ניסים שנעשו לאבותינו מאיליהם, שנמשך היות נס להם, עם היות שלא היו הניסים האלה פועל מיוחד להם, רק העדר ושלילת הנזק כאמור. והוא דקדוק נכון ואמתי אצלי.

ואמנם היותם כולם נסים נגד הטבע, כאשר יורה עליו מלת נס, שהוא קנין או ענין נעלם ממנו סבתו, ראיתי ונתון אל לבי להכריח הדבר מצד הענין ולשון המשנה על נכון, יען ראיתי להרמב"ם שברח קצת מלומר שהם הפך הטבע, עד שפירש בנס הששי שאמר שלא נצחה הרוח את עמוד העשן, שבעת ההקרבה היה האויר נח, וזה באמת במחילת תהלת חכמתו הוא הפך הנשמע מלשון התנא, כי מלת נצחה שהוא מורה על הנצחון לא תתיישב רק בהיות שם רוח רב מתקומם לנצח את העמוד ואינו יכול לנצח אותו. על כן יראה באמת שכולם הם הפך הטבע, כמו שיתבאר.

והנה הנס הראשון הוא, שלא הפילה אשה מריח בשר הקדש, וזה כי להיות בית המקדש באמצע העיר, והיו כמה נשים סביבות המקדש, והיה בשר הקרבנות שמן מאד שריחו נודף, ומעולם לא האכילו מבשר הקדש לשום אשה מעוברת, ועכ"ז לא הפילה שום אשה, הנה הוא באמת נס גדול. והוא, כי עם היות שיש נשים רבות שאינם מפילות מפני הריח שיריחו מכל מאכל אשר יאכל, הנה יש גם כן נשים רבות שמריח כל שהוא, אם לא יאכילו אותם מהדבר אשר הריחו, מפילות מיד, על כן אמר, שהנס בירושלם היה ששום אשה בעולם לא הפילה מריח בשר הקדש וכו'.

הנס הב' שלא הסריח בשר הקדש מעולם, וזה הוא מבואר היותו גם הוא הפך הטבע, כי עם היות שיש בשר שכפי טבעו אינו מסריח מהרה, הנה בהיות זה הבשר שמן ורך, שהוא סבת העיפוש, והיה בהם נאכלים לשני ימים, עכ"ז לא הסריח מעולם, כי גם שיקרה שלא יסריח לפעמים, הנה לא יקרה זה לעולם, אך במה שהיה זה תמיד, כי לא נמצא מעולם שהסריח, הוא נס גדול, ועל כן הוסיף מלת מעולם.

הנס הג' הוא שלא נראה זבוב בבית המטבחיים, וזה כי עם היות שיש קצת מקומות שאינן מצואים בהם זבובים, וכן בזמן מהזמנים לא ימצאו זבובים, כמו שהוא במקומות הקרים מאד, על כן אמר שהנס היה שבכל המקומות היו נמצאים זבובים, זולת בית המטבחיים, שהיה ראוי שימצאו שם יותר מבכל שאר המקומות, כי שם מצויים תמיד להיותן ניזונות מלחות הבשר. וז"א לא נראה זבוב בבית המטבחיים, כלומר, כי שם לא היו נראים, אך בכל שאר המקומות היו נראים, וזה היה באמת נס גדול. והיה הנס הזה נעשה לאבותינו שבהיות שלא היה קרב אל בשר הקדש שום שקץ, ולא היה מסריח, היה מורה על שהיה השם ית' מקבל קרבנותם בסבר פנים יפות. והוא הטעם עצמו במה שלא אירע קרי לכהן גדול, כי עם היות לכאורה שאלה אינם דברים שיגיע מהם תועלת לכללות ישראל, עד שיצדק בהם שהם נסים נעשו לאבותינו וכו', הנה אחר ההשקפה הצרופה יראה באמת שכולם הם ניסים נעשו לאבותינו, ועם שלא נעשו להם בעצם וראשונה, כמו שזכרנו, רק נעשו להם מאליהם, יצדק באמת שנעשו להם בשמירת בשר הקרבנות מכל עפוש, ושלא ימשך מהם נזק לשום אדם, וכן בהמצא הכהן גדול בקדושה ובטהרה ביום הכפורים, שהוא מורה על שלמות האומה, בהיות הכהן גדול עומד ביניהם ובינו ית'.

ועל דרך זה היה הנס החמשי והששי שלא כבו הגשמים בשום ענין אף בזמן שהיו הגשמים רבים אש של עצי המערכה, ולא נצחה הרוח אף בזמן המצא רוח סערה גדולה וחזק את עמוד העשן, ואלה שניהם כלם הפך הטבע, כי עם היות שימצא לפעמים בהיות המטר מעט והאש גדולה, שלא יכבה המטר את האש, הנה בהיות המטר גדול מטבע המים לכבות את האש, ובהיות שלא כבו הגשמים בשום זמן את אש של עצי המערכה שהיו יורדים עליו, הוא נס הפך הטבע. וכן בהיות מטבע העשן שאיננו עומד בפני הרוח, אף שיהיה הרוח חלש, כל שכן בהיות הרוח חזק, כמו שיקרה פעמים רבות, הנה הוא הפך הטבע באמת, שלא נצחה את עמוד העשן, כי שלילת הנצחון לא יאמר רק על המתגבר, כמו שביארנו, והוא מבואר בעצמו.

הנס השביעי הוא שלא נמצא פסול בעומר ובשתי הלחם ובלחם הפנים, וזה, כי העומר היה נקרב במקדש ביום ששה עשר לניסן קודם חצי היום, ולא היו אוכלים מן החדש עד חצי יום ששה עשר לניסן שהיו מקריבין את העומר, ומחצי היום ואילך היו אוכלים חדש, בסומכם על החזקה שכבר נקרב העומר, שבית דין זריזין להקריבו, ואם היה נמצא פסול זה שלא הקריבוהו קודם חצות, היו נכשלים ישראל, שהיו אוכלים חדש קודם הקרבת העומר, ואמר שכזה לא נמצא מעולם, כי לעולם היה נקרב קודם חצות, והיו אוכלים החדש בלתי מכשול כלל, והוא נס גדול באמת, שלא יארע מקרה בשום זמן בכוון השעות כאמור. וכן בשתי הלחם, שלא היו מקריבין מנחות מהחדש עד שהיו מביאין שתי הלחם, וכן לחם הפנים שהיה מונח משבת לשבת, ואם היה נפסל בתוך ימי השבוע, לא היו יכולים להניח אחר עד יום השבת, והיה נמצא כל אותם הימים בלתי לחם הפנים, ואמר שכזה לא אירע בבית המקדש, ששלשתם היו נס אחד, שהיה נמשך הנס לישראל בהעדר מציאות הפיסול בהם לברכת תבואתם ופירותיהם ולחמם, כמו שביארוהו רז"ל, שהיתה הברכה מצויה בהם בשביל השלש מצוות הללו כאמור.

הנס הח' שהיו עומדים בעזרה כל אחד בצד חבירו צפופין, רוצה לומר דחוקים, כמו שפירש בעל הערוך, והיה הנס בזה, שמדרך העולם הוא שהעומדים כאשר ישבו יתרחבו ירכיהם, ויצטרכו למקום יותר ממה שהיו צריכים בהיותם עומדים, ובכאן היה הפך הטבע, כי בהיותם עומדים היו צפופים ודחוקים, וכשהיו משתחוים, שהיתה ההשתחויה בפישוט ידים ורגלים, אז היו מרווחים, רוצה לומר, בהיותם משתחוים, שאז יצטרכו כפי הטבע למקום יותר רחב כנז', זה היה נס בלי ספק, על כן אמר ומשתחוים רווחים.

הנס התשיעי הוא שלא הזיק נחש ועקרב בירושלם. ויש לדקדק גם בזה, שלא אמר שלא נשכם נחש ועקרב, כי זה אינו נס, שאפשר לאדם להתרחק ממקום מושבם, ושומר נפשו ירחק מהם, אך אמר שאף שהיו נושכים לפעמים במקרה, כמו שיקרה ליושבי עיר הרים סביב לה כירושלם, כי דרך נחש עלי צור, לא היה נמשך נזק מנשיכתם. וז"א לא הזיק נחש ועקרב בירושלם מעולם, אשר בזה האופן היה נס גדול בלי ספק.

והנס העשירי הוא שלא אמר אדם לחבירו צר לי המקום שאלין בירושלם, ויש לדקדק גם בזה, שלא אמר צר לי המקום שלנתי בירושלם וכו', להגדיל הנס, והוא, כי במקום שנמצאים אנשים רבים בבית אחד, הנה יראה אל הלן שם שהמקום צר ללון שם, ואחר שלן שם, לא יראה לו המקום צר כמו שהיה נראה לו קודם, אך בירושלם, שרוב השנה היה כל יושב בירושלם ביתו מלא אורחים מהעם העולים לרגל, אמר, שלא די שלא אמר אדם לחבירו אין לי מקום ללון, אלא אפילו צר לי המקום לא אמר, ולא די שלא אמר צר לי המקום שלנתי, כי אחר שלן אינו כל כך מצוי שיאמר צר לי המקום שלנתי בו, אלא אפילו צר לי המקום שאלין בו, קודם הלינה, מעולם לא אמר אדם לחבירו אפילו דבר זה, וזה היה בלי ספק בדרך נס, שעם היות כל הבית מלא אורחים, היה נראה לכל אחד שהמקום רחב ומרווח ללון בו, כל שכן לעמוד שם ביום. והוא דקדוק נכון. ונתבאר למבין, היותם כולם הפך הטבע, אשר בהם תגלה ותראה יכולתו ית', והיותו עושה נפלאות לבדו, נגד הטבע הפרטי, לתת שכר טוב לאוהביו ולשומרי מצוותיו לאלף דור כמדובר.