פרקי משה על אבות ה:ד

עשרה נסים נעשו לאבותינו במצרים ועשרה על הים, עשר מכות כו'. אחר אשר הוכיח בג' עשרות אשר זכר, מה שהונח במשנה הראשונה, שהקדוש ברוך הוא ברא עולמו בעשרה מאמרות להפרע מן הרשעים, ולתת שכר טוב לצדיקים, כי בעשרה דורות מאדם ועד נח הוכיח העונש, ובשתים האחרות הוכיח השכר, ויען ראה שהשכר אשר הוכיח הוא לאיש פרטי, רצה להוכיח הענין גם כן בשכר האומה הנבחרת והעונש לשונאיהם, וזה הוכיח בארבעה עשרות, שתים המורות על השכר, שהיא החלוקה השנית במשנה הראשונה, והוא שהשם ית' נותן שכר טוב לצדיקים בכל האותות והמופתים הפך הטבע, ושתים אחרות המורות על העונש, אשר על כן ברא עולמו בעשרה מאמרות, לעשות אותות ומופתים בשכר הצדיקים ובעונש הרשעים כנז'.

והנה השתי עשרות המורות על השכר הטוב שנותן לצדיקים, הם העשרה ניסים שנעשו לאבותינו ביבשה בתוך ארץ מצרים, ועשרה אחרים על הים. והשתי עשרות המורות על עונש הרשעים בכל האותות והמופתים, הם עשרה שהביא הקדוש ברוך הוא על המצרים במצרים, ועשרה אחרות על הים, כמו שמנו אותם המפרשים, עם שיש ביניהם הפרש והתחלפות במציאותם. ולכל הפרושים הנה הנם ארבעה עשרות, מורות על אמתת ההנחות אשר הונחו במשנה הראשונה, שהשם ית' נותן שכר טוב לצדיקים, ונפרע מן הרשעים על ידי נסים ונפלאות גדולות לבדו כי לעולם חסדו גדול מעל שמים.

אך מה שראיתי לדקדק במשנה הזאת, אשר לא ראיתי לאחד מהמפרשים, הוא, שבעשרה ניסים שנעשו לאבותינו לא נתיחדו לשם ית' כמו שנתיחדו העשר מכות שנאמר בהם שהביא אותם הב"ה על המצרים, ולא אמר כן בעשרה ניסים, רק שנעשו לאבותינו, ולא אמר מי עשאם, והיה לו לומר עשרה ניסים עשה הב"ה לאבותינו במצרים וכו', כמ"ש במכות. אשר על כן לבי אומר לי באמת ובתמים, מהכרח הקושיא הזאת, שהשתי עשרות ניסים שנעשו לאבותינו, לא היו רק במה שנצולו מהשתי עשרות של מכות שהביא הקדוש ברוך הוא על המצרים במצרים ועשרה בים כמו שכתב הרמב"ם ז"ל, ועל כן לא אמר שעשה השי"ת הנסים הנז', יען נעשו מאליהם, במה שהכה את המצרים לבדם, ונצולו הם. והוא דקדוק אמיתי ונכון אצלי. ונתישבה המשנה על נכון, שהנסים היו שתים שהם ארבע, כי המכות היו נסים ומופתים כנודע, והיו כפולים בבוא המכות על המצרים לבדם כנז'.

עשרה נסיונות נסו אבותינו את המקום במדבר, שנאמר וינסו אותי זה עשר פעמים וכו'. אחר אשר הוכיח השכר הנתן לאומה הנבחרת בחמלתו עליהם מפני אהבת האבות אברהם יצחק ויעקב הביא העשרה הח', אשר הוכיח בו שהטובות שעשה השם ית' לאומה הנבחרת לא עשה אותם רק בעבור אהבתו עם אבותם, ולא בעבור עצמם, כי הם הכעיסוהו בהבליהם כמה פעמים, ובכל זאת לא הניח לאיש לעושקם, והצילם מיד כל הקמים עליהם לכלותם, והוא אומרו עשרה נסיונות נסו אבותינו את המקום במדבר וכו'. יר', אחר אשר עשה השם ית' להם את כל האותות והמופתים במצרים ועל הים כנז', והם ראו את כל היד החזקה, לא שתו לבם לכל זאת, והוא הנרמז במשנה באומרו במדבר, שרמז מקום העשרה נסיונות, להורות שהיו מנסים את השם ית', ולא היו בוטחים בו, אחר שראו את כל האותות והמופתים, וכחו הגדול והנורא לבלתי בעל תכלית. ואף גם זאת, אחר כל העשרה נסיונות אשר נסו את השם ית', כאלו היה השם ית' מנוסה מהם, ועמד השם ית' בנסיון לעשות להם כל מה ששאלו, כי גדול מעל שמים חסדו, עם כל זה לא שמעו בקולו, בהיותם רואים בעיניהם כי כל מה שהיו רוצים לנסותו לא עצר להם דבר, ולא נפל דבר מכל אשר עלה על לבם ארצה אפילו כחוט השערה, ובכל זאת לא שמעו בקולו, כמו שהוכיח מהפסוק שהביא, שנאמר בשם השם ית' וינסו אותי זה עשר פעמים ולא שמעו בקולי. כי מלבד מה שהביא ראיה על מספר העשרה נסיונות שנתנסה השם ית' מהם, היתה עיקר כונת התנא להביא סוף הפסוק, שבכל זאת אמר השם ית' שלא שמעו בקולו, ועם כל זה לא מאסם ולא געלם מצד אהבת אבותם, כי הוא הנרצה אצל התנא בזה להוכיח כמה ארך אפים לפניו ית', שעם היות עם בני ישראל מקטני אמנה, כי בראותם בעיניהם את כל האותות והמופתים בשמים ובארץ, היו מספקים ביכלתו ית' ונסו אותו עשר פעמים כנז' עם כל זה לא עזב חסדו ואמתו עמהם, מצד אהבת האבות שהיו מקיימים את העולם כמדובר.

ואמנם העשרה נסיונות מנה אותם הרמב"ם, והמה בכתובים מבוארים באר היטב. הא' היה על ים סוף, באומ' המבלי אין קברים וכו'. השני, במרה על המים באומרו וילונו העם על משה לאמר מה נשתה וכו'. הג', במדבר סין כשנתן להם המן באומרו מי יתן מותינו ביד ה' כו'. הד', בהניחם המן עד הבקר באומרו ויותירו אנשים ממנו עד בקר וכו'. הה', שיצאו ביום השבת ללקוט, בהיות שאמר להם משה רבינו עליו השלום היום לא תמצאוהו בשדה וכו', ואומר ויהי ביום השביעי יצאו מן העם ללקוט וכו'. והו', ברפידים על המים, באומרו וירב העם עם משה וכו'. הז', בחורב על מעשה העגל. הח', בתבערה, באומרו ויהי העם כמתאוננים וכו'. הט', בקברות התאוה בבקשת הבשר, באומרו והאספסוף אשר בקרבו התאוו תאוה וכו'. הי', במדבר פארן בענין המרגלים, אשר שם נאמר הפסוק הזה שהביא התנא לראיה, וינסו אותי זה עשר פעמים ולא שמעו בקולי אשר מפשט הכתובים נתבאר בפירוש כמה ארך אפים לפניו, שלא חרה אפו בהם בכל הנסיונות האלה, כי פעם אחת ושתים ושלש היה מספיק להאריך אפו, עד יכירו וידעו יכלתו ית', וכי לא חסר כל מכל אשר נסו אותו עד עשר פעמים, אין זה כי אם רוע לב, ובכל זאת לא געלם, שזה יורה באמת אהבה וחבה יתרה בהם מצד אבותם כאמור.