פרקי משה על אבות ה:ג

ועל כן סמך לזה המשנה האחרת, והיא העשרה השלישית אשר הורה בה הפלגת שלמותו של אברהם, והיותו ראוי אל כל הכבוד הזה, באומרו עשרה נסיונות נתנסה אברהם אבינו ע"ה, ועמד בכלן. ואמר שהסבה אשר נתנסה אברהם אבינו, היתה, כדי להודיע לכל העולם כמה היא חבתו של אברהם אבינו עם השם ית', והוא מסכים לדעת הרמב"ם ז"ל שכתב, שהנסיון היה לתועלת הרואים, והוא רמוז במלת להודיע וכו', והוא כאלו אמר שלא היתה הכונה בנסיונות הנז' רק להודיע אל כל העולם חבת השלמים עם השם ית', ממנו יראו וכן יעשו, והנה שכרם אתם ופעולתם לפניהם וכו'. ואומרו כמה היא חבתו, ולא אמר להודיע חבתו של אברהם אבינו, רמז, כי הנסיון היה מספיק פעם או פעמים על הרוב, ולמה הוצרך לנסותו עשר פעמים. ואמר, שהסבה שנתנסה עשר פעמים היתה כדי להודיע לכל כמות חבתו, ולא מציאות חבתו, שזה כבר היה נודע לכל העולם, שהוא היה מפרסם מציאותו ית' בכל עבר ופנה, כמו שרמזו רז"ל באומ' מרגלית טובה היתה תלויה בצוארו של אברהם אבינו וכו', אשר על כן רצה לנסותו עשר פעמים, כדי שיכירו וידעו כל העולם גודל וכמות חבתו עד היכן היא, כי מי יוכל לסבול ייסורין עשר פעמים בגופו ובממונו, ובבנו ובאשתו ובכל אשר לו, כי פעם או פעמים ושלש אפשר לסבול בתקות השכר, אמנם מי שיבואו עליו עשר פעמים יהיה בועט בהם ובשכרם, ולמה שידעה חכמתו ית' שהיה עומד בכולם, על כן רצה לנסותו עשר פעמים, להודיע לכל כמה היתה חבתו וכו'. ואומ' להודיע איננו דבק עם ועמד בכולן, רק עם עשרה נסיונות, שהוא תחלת הגזרה, כי סוף הגזרה היא ועמד בכולן, ולהודיע כמה חבתו וכו' הוא טעם לתחלת הגזרה, ובכן לא יפול ספק על פירושינו זה, שהוא מסכים לפירוש הרמב"ם ז"ל, שאמר שהנסיון היה לתועלת הרואים וכו', אמנם למנין הנסיונות והנסים הנז' בפרק הזה, לא נחיתנא לבלתי לכת מהלך התוספת והאריכות, בהיות שהרמב"ם ז"ל ושאר המפרשים האריכו למעניתם בזה, ויספיק לנו ידיעת אמתתם להבנת כונת התנא בלתי ידיעת פרטיותם.