פרקי משה על אבות ה:כ

יהודה בן תימא אומר הוי עז כנמר, וקל כנשר, ורץ כצבי, וגבור כארי לעשות רצון אביך שבשמים וכו'. אחר אשר הניח מסדר המשנה כל המשניות הסתומות הנז' לעיל, אשר בהם נתבאר באר היטב גדר ורושם השלמות והשלמים אשר נברא העולם לתת להם שכר טוב, כאשר הונח במשנה הראשונה, וכמו כן נרשם בפרטות מהות הפחיתות והרע, והרשעים בנפשותם, והמטים עקלקלותם בכל פרטי חלקיהן, כמו שהארכנו הביאור בהם, הביא עוד שתי משניות בחתימת הפרק הזה. בראשונה מהם, והיא זאת אשר אנחנו בביאורה, זכר שני מאמרים יקרים לר' יהודה בן תימא, בהזהרה אחת שהזהיר הוא ז"ל, שהיא כוללת כל חלקי השלמות אשר נרשם בכל הפרק כולו. ובמשנה האחרת הביא מאמרי בן בג בג ובן הא הא, שהם ביארו איך בהיות האדם עוסק בתורה, יגיעו לו כל חלקי השלמות הנז' בכל פרטי פרטיו, עיוני ומעשי.

והנה זה השלם יהודה בן תימא, יען ראה שכל הרעות באות ומתחייבות מפאת החומר אשר מטבעו לנטות אל התאוות במרוצה, וינהגהו השכל בכבדות אל הפעולות הטובות הנמשכות מפאת התבונה, על כן הזהיר על ארבעה דברים אשר החומר מתנועע בהם בעצלה הפך טבעו ורצונו, והודיע ההפך במאמרו השני, כי כאשר יהיה החומר בלתי נכנע אל השכל, ירוץ אל התאוות וישתרר עליו גם השתרר, וכל שכן שלא יתנועעו בקלות למה שישפוט השכל הישר. והאיש אשר אלה לו, אין לו תקנה עולמית. זהו העולה מכללות כונתו בשני מאמריו אלה. ואמנם להבנת כונתו במאמר ראשון צריך לדעת, כי להיות שראה זה השלם היות האדם מורכב מארבע יסודות, אשר כל יסוד מהם יש לו איכות מתחלף מאיכות חברו, אם בפועל ואם במתפעל, וכמו כן ימצאו בו כפי האיכיות המתחלפות הנזכרות, ארבע לחות דומות באיכיותיהן לאיכיות הארבע יסודות. כי הנה השחורה היא דומה ליסוד העפר, שהיא קרה ויבשה, וההפכיית לה, הדומה ליסוד האויר, הוא הדם, שהוא חם ולח כמו האויר. והלבנה היא דומה ליסוד המים, שהיא קרה ולחה, וההפכיית לה, הדומה ליסוד האש, היא האדומה, שהיא חמה ויבשה כמו האש. וכפי האכיות האלה אשר באדם, יהיו פעולותיו והפעליותיו, כי הקור והחום הם סבות הפועל, והלחות והיובש הם סבת ההפעלות, כמו שנודע מטבע האיכיות והמזגתם.

על כן אמר זה השלם, שכפי הלחות הללו ואיכיותיהם, ראוי שתהיינה הפעולות כפי הישרת השכל הישר, וזה, כי העזות והחוזק והקיום בדברים יבוא מפאת המרה שחורה, שהיא קרה ויבשה, והיא יותר קשה מכולם, כמו שהוא יסוד העפר. ועל כן השחוריי, אשר תגבר בו הליחה הזאת, יהיה עז, ויוסר בקושי מסברתו. ואמר זה השלם, שזה העוז והחוזק ראוי שיהיה באדם השלם, כמו שהוא בנמר שהוא עז וחזק, אך לא לדברים הגשמיים, כמו שיחייבוהו טבע החומר, רק לעשות רצון אבינו שבשמים, שהם פעולות השלמות אשר הוא הרצון האלהי בלי ספק, לחיותינו כהיום הזה. וכנגד יסוד האויר, שהוא ההפכיי לו, וכמוהו ליחת הדם באדם. אמר וקל כנשר, כי האויר יסוד קל, והוא המחייב באדם הקלות אל הפעולות הרעות, אשר בטבע החומר להיות קל בהם. ואמר, שזה הקלות ראוי שיהיה בהפלגה, אך לא לדברים הגשמיים כאשר יחייב טבע החומר כנז', רק לעשות רצון אבינו שבשמים, והם הפעולות השלמות.

וכנגד יסוד המים, שהם היותר ממהרות לרוץ מכל היסודות, ומטבעם תתחייב המרוצה מצד לחותם, וכמוהו הלבנה באדם, אשר היא סבת מרוצת האדם אל הפעולות מצד קלות התפעלותו, כאומרו פחז כמים וכו' אמר זה השלם, שהמרוצה הזאת, אשר בטבע האדם אל הפעולות הרעות מפאת החומר, ראוי שתהיה חזקה כמרוצת הצבי, אך שתהיה לעשות רצון אבינו שבשמים כאמור. וכנגד היסוד ההפכיי לו, שהוא יסוד האש, אשר כמוהו באדם הוא האדומה, שהיא סבת הכעס והגבורה כנודע, כי פעולות הגבורה תהיה בהצטרפות הכעס, כמו שביאר הפילוסוף במאמר הד' מספר המדות. אמר, שתהיה גבורתו זאת כגבורת הארי שהוא הב"ח היותר חזק וגבור מפאת חומרו, אך ראוי שתהיה הגבורה הזאת באדם לעשות רצון אבינו שבשמים כנז'.

והוא מבואר באמת, כי כאשר תהיינה הד' דברים הללו, והם העזות, והקלות, והמרוצה, והגבורה לעשות הפעולות כפי התבונה ומשפט השכל הישר, יצאו ממנו הפעולות שלמות תכלית השלמות, ויהיה האדם שלם מאד, עד שיהיה ראוי אל שיהיה העולם נברא בשבילו, לתת לו שכר טוב לפעולתו.

אך אמנה כאשר יהיה להפך, שלא די שלא יהיה עז לעשות רצון אבינו שבשמים, אלא שיהיה עז כנגד השכל, שיהיה מורד בו וישתרר עליו גם השתרר, שהוא הנקרא עז פנים בפי רז"ל, שהפנים רמז לשכל ולצורה העצמית כמו שביאר הרמב"ם ז"ל בשתוף פנים, הנה איש כזה אין לו תקנה עולמית כלל, כי כאשר ישתרר החומר על השכל, לא יוסיף עוד להכנע אליו, והוא אפשרי רחוק באמת. והוא הנרמז במאמרו השני אשר נסמך אליו, באומרו הוא היה אומר עז פנים לגיהנם, יר', הנה העז לעשות רצון אבינו שבשמים, שאינו עז הפנים, רק עז החומר להכנע אל השכל, הנה זהו השלם, אך מי שהוא עז הפנים, שהעזות הוא בנפשו נגד השכל בשאט בנפש, שאין לו בושה כלל, הנה איש כזה הוא לגיהנם, שאין לו תקוה לשוב, אך מי שהוא בוש פנים, שהוא ההפכיי לעז הפנים, יש לו תקוה ללכת לגן עדן. וז"א ובוש פנים לגן עדן.

וסמך לזה תפלה קצרה, כוללת כל השלמות בבנין בית קדשנו ותפארתנו, שהוא סבת העסק בתורה, אשר כל בה חיי רוחנו ונשמתנו, כי בעסק בתורה יושג השלמות כולו בכל פרטי חלקיו כנרשם לעיל, שהיא תישיר השכל אל הפעולות הטובות, ותתן הסדרים הראויים להכנעת החומר אליו. ולהיות שהגלות סבת העדר העסק בתורה, על כן אמר יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתבנה עירך במהרה בימינו, ותן חלקנו בתורתך וכו', והם לדעתי שני מיני תפלות א' לעתיד, שתבנה עירנו, כי בבנין בית קדשנו ותפארתנו ובהשיב שכינתו לתוכו הוא מבואר כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלם. והתפלה השנית היא בזמן הגלות הזה, כאלו אמר שלפחות עד שתבנה עירנו ראוי להתפלל שיתן חלקנו בתורתו, כלומר אף שלא נוכל להשתלם בתורה כפי הראוי, רק אחר בנין עירנו בהיותינו שם בשובה ונחת, כי לא נתנה התורה רק לאוכלי המן, לפחות יהיה לנו חלק בה. וז"א ותן חלקנו בתורתך, ר"ל שיהיה חלקנו בה להתנהג על פיה להשגת שלמותינו, השם נפשנו בחיים הנצחיים.