פרקי משה על אבות ה:טז

כל אהבה שהיא תלויה בדבר, בטל הדבר בטלה האהבה, ושאינה תלויה בדבר אינה בטלה לעולם וכו'. כל מחלוקת שהיא לשם שמים סופה להתקיים, ושאינה לשם שמים וכו'. אחר אשר הניח מסדר המשנה ששה מיני מדות, אשר על כל מין מהם ארבעה מדות, והם שתי קצוות ושני אמצעיים, אשר מהם תגלה ותראה המדה הטובה בכל מין ומין מהם, והיא הנבחרת אצלו ית', אשר השלם בה הוא אשר נאמר עליו כל מה שקדם מהשכר, והקצה הרע הוא אשר נאמר שהאיש אשר אלה לו, הקדוש ברוך הוא נפרע ממנו בכל האותות והמופתים בשמים ובארץ, ונרשם בששה מינים הנז' רושם השלם כפי פרטי חלקי השלמות מן הקודם בהשגה אל המתאחר, כמו שאמרנו, עתה לבו ראה להניח אחר זה ארבעה כוללים, אשר מהם יודע איזה השלם אחר השגת השלמות בכל חלקיו, אשר בהם יהיה הקבוץ נבחר וקיים.

הכולל הא' הוא, באהבה אשר בינו לחבירו, כי להיות שנמצאו שני מיני אהבות כפי אפשרות החלוקה, כמו שיתבאר עוד, עם שהפילוסוף חשב שהם שלשה, אשר יהיה לו המין הנבחר מהם, הוא השלם אשר יתקיים העולם בשבילו, והוא האיש אשר אמר התנא עליו שברא השם ית' את עולמו כדי לתת לו שכר טוב, שהוא התכלית המכוון ביחוד בבריאת העולם, ולא העונש לרשעים, כי זה נמשך במקרה משכר הצדיקים, כמו שכבר ביארנו.

והכולל הב', במחלוקת אשר בינו לחבירו, כי כאשר יהיו חלוקים בענין מה, כשיחלוק השלם על חביריו לשם שמים, לתכלית הכרת האמת במה שהוא אמת לעבודתו ית', יורה על שלמותו באמת. והונחו שתים אלה בבת אחת, להיותם כמעט הפכיים, כי המחלוקת הפך האהבה לכאורה, אך כאשר יהיו שניהם מסודרים מפאת השכל הישר, אז יהיו שניהם אחד ולא הפכיים, כי בשניהם ידרשו האמת והנאות.

והכולל השלישי הוא, שמלבד שלמותו ישתדל להשלים לחביריו. כי זה יורה על קנין שלמותו היותו קיים בנפשו, אשר לא יחטא לעולם. והכולל הרביעי הוא בשלשה דברים כוללים, הנמצאים בשלמים, הפך הקנאה והתאוה והכבוד, כי האיש אשר ימצאו בו השלשה דברים היקרים האלה, הוא הקדוש בלי ספק ויהיו הד' כוללים הללו, כל המאוחר יורה יותר על הפלגת השלמות, כמו שיתבאר בביאור כל אחד מהם בס"ד.

והתחיל בכולל הראשון, ואמר כל אהבה שהיא תלויה בדבר בטל דבר בטלה האהבה, ושאינה תלויה בדבר אינה בטלה לעולם, ע"כ גדרם באופני מיני האהבות. והנה לדעתי הגדילו עצה הפליגו תושיה וחכמה ודעת בדבריהם אלה, אשר כוללו בהם כל אופני מיני האהבות בכל פרטי חלקיהם, אשר האריך בהם הפילוסוף במאמר השמיני והתשיעי מספר המדות. והנה הפילוסוף כפי החקירה ראה שהאהבות היו שלשה מינים שונים, והם הטוב והערב והמועיל, בכל חלקי כל אחד מהם ואם רבו.

והתנא האלהי לבו ראה שכולם נקבצו באו בשני כוללים, והם אהבת הטוב ואהבת הערב, כי אהבת המועיל לא יוכסף, רק מצד הערבות שיערב לאוהב התועלת ההוא, כי אם לא יערב לו לא יבקשנו בלי ספק, והיא חקירה יקרה לרז"ל ודקדוק נכון. ונמצא, שכל האהבות בכל חלקיהן לאלפים ולרבבות, זולת אהבת הטוב, כלם נכללים תחת מין אהבת הערב. ולפיכך היה הכלל העולה בזה, שכל אהבה שהיא תלויה בדבר, והוא הערבות, כמו שמבאר במשל פרטי בשני אוהבים אשר היתה אהבת הערב אצלם בהפלגה, והיא אהבת אמנון ותמר, הנה האהבה ההיא לא תהיה נצחית, כי אין התמדתה רק כל זמן שתתמיד הסבה, והוא הערבות ההוא, כמו שקרה לאמנון עם תמר כנודע. וכן בכל אהבה שהיא נתלית בדבר אחר, בהבטל הדבר ההוא, אשר בעבורו היתה האהבה, תבטל האהבה. ולהיות הערבות ההוא מצד מקרה גשמי, אשר יפסד בהפסד החומר, הנה בהפסד היופי, או הדבר הגורם הערבות, כאשר יהיה מקרה מפאת דבר חומרי, יפסד הערבות, ובהפסד ובביטול הערבות, תבטל האהבה.

אך אמנה כאשר תהיה האהבה אהבת הטוב במה שהוא טוב, ואין לה תלייה בדבר דבק לחומר, באופן שלא יפול בה ההפסד, הנה בזה הוא מבואר שאותה האהבה אינה בטלה עולמית, וז"א ושאינה תלויה בדבר אינה בטלה עולמית וכו', וביאר הדבר במשל אהבת דוד ויהונתן, שהיתה אהבת הטוב במה שהוא טוב, בלתי תלויה בדבר כלל.

ומה שראוי לדקדק על פי דרכנו זה לפי דעתי בדברי התנא, הוא, שלא אמר כל אהבה שהיא תלויה בדבר, בהבטל הדבר בטלה האהבה, רק אמר בטל הדבר בטלה האהבה, שהם שתי גזרות, אשר התולדה מהם נודעת בעצמה, כי רצה התנא להודיע לנו שרש הדרוש מעיקרו, באומ' בטל הדבר בטלה האהבה, כלומר, כשתהיה האהבה תלויה בדבר כמו שביארנו, להיות הדבר ההוא מקרה דבק בחומר אין לו טבע הנצחיות, כי ההפסד דבק בחומר, על כן גזר שיתבטל בלי ספק הדבר אשר בעבורו היתה האהבה, ומביטולו יתבאר בטול הנמשך, והוא בטול האהבה, וזה, כי אם היה אומר בהבטל הדבר תבטל האהבה, היה נשמע שכבר אפשר שלא תבטל הדבר, רק גזר אומר שכשתבטל הדבר אז תבטל האהבה, כי כל גזרה תנאיית תצוייר העדר התנאי במציאות הדבר כנודע, אך להיות שהאהבה שהיא תלויה בדבר, יבטל הדבר בהכרח, על כן לא הניח אותה תנאיית כנז'. ולא אמר בטל הדבר ובטלה האהבה בו"ו, כי אם היה אומר כך, לא היה נשמע שיהיה תלוי זה בזה, ושתבטל האהבה בבטול הדבר, רק שיהיה מודיע בטול שניהם, ואפשר שיהיה זה בזמנים מתחלפים כפי טבע הלשון, על כן אמר בטל הדבר בטלה האהבה, לרמוז אל חיוב בטול האהבה מבטול הדבר, ושהם תלויים זה בזה, ומזה נמשך שבהבטל הדבר תבטל האהבה, והוא דקדוק נכון. אמנם האהבה האמתית שאין לה תליה בשום דבר בעולם אינה בטלה עולמית, יען אין לה סבות ההפסד כנז'.