פרקי משה על אבות ה:טו

ארבע מדות ביושבים לפני חכמים ספוג ומשפך, משמרת ונפה. ספוג שהוא סופג את הכל וכו'. יען הונחו במשניות הקודמות חמשה מיני מדות המביאות אל השלמות האחרון, כמו שקדם זכרו בתחלת המין הראשון, והיה השלמות האחרון שלמות החכמה אשר אליה יצטרף שלמות המעשה, כמו שביארנו במקומות רבים מביאורנו זה. רצה עתה לבאר רושם החכם, כי היושבים לפני חכמים לא היו רק חכמים שבאים לפניהם לשאת ולתת בדבר הלכה ערוכה בכל ושמורה, ואמר שיש בהם ד' מדות, אחר אשר יצאו מתחת כנפי הרב והגיעו למדרגת חכמים נושאים ונותנים בחכמה לפני חכמים גדולים מהם. המדה הראשונה היא דומה לספוג, הנקרא אישפונגה בלעז. והשנית למשפך, והוא הנקרא אינבודו בלעז. ושניהם מדות אמצעיות אצל החכמה, ולא אחד בהם שלמה. הראשונה היא כת החכמים שאין להם כח הבורר להכיר האמת ולהדבק בה, ולהרחיק השקר, רק יקבלו הכל, אם שקר ואם אמת, ולא יבחינו בין האמת והשקר, כי הכל יפותח בשכלם בשוה, ויקבלו הכל כמו הספוג, שכל משקה אם זך ואם עכור יקבלהו ויחזיקהו.

והכת השנית היא כת החכמים שיקבלו כל הדעות בנקל ובמהרה, אך לא יחזיקו בם כלל, כי אין כונתם רק העיון דרך העברה, בלתי השקפה אל הדבר המעוין, כמו המשפך שאין המשקים נכנסים בו להיותם בו בעצם וראשונה, רק דרך העברה, שאין הכונה בהכניס אותם שם רק ההעברה עצמה, והוא משל נפלא אל המעיין מצד העיון לבד, ולא מצד הדבר המעויין.

ועל כן היה האמצעי הראשון יותר רע מזה השני, כמשפט יתר האמצעיים אשר זכרנו בשאר המינים אשר קדמו, והטעם מבואר בזה, כי האמצעי הראשון במה שישארו אצלו הדעות כולם בלתי ברירת הצודק מהם מהבלתי צודק, יעלה בידו סכלות קניני. והאמצעי השני, אף שיקבלם כלם, אחר שאינם בו רק דרך העברה, ולא ישאר בשכלו דבר מהם, יעלה בידו סכלות העדרי, שהוא פחות רע מהראשון כנודע.

ואמנם הקצה הרע בזה, הוא הכת הדומה למשמרת, הנקרא בלעז קולאדירה, שכאשר ישימו בתוכו כל איזה משקה, יעבור בו החלק הזך, והשמרים, והוא החלק העב שבו, ישאר במשמרת ההיא, כמו שהוא על הרוב בכלי העושים בו המים, הנקרא אגואה ארדיאינטי, היוצאים משמרי היין, והם כת החכמים הטפשים אשר יעיינו בחכמה, ויבררו תמיד הדעת הנפסד, ויניחו הדעת הנכון, כי הדעות החדות והדקות יעברו במוחו ולא יחזיק בהם, והוא החלק רע. אמנם הקצה האחר הטוב מאד, הוא כת החכמים הדומה לנפה, והוא הנקרא סידאסו בלעז, שמוציאה את הקמח שהוא הפסולת בערך אל הסולת הנשאר בתוכה, והוא משל נפלא מאד לכת החכמים ישרי הדעות, כי הדעות הדקות מאד לפום חורפם שבשתא, והוא משליך אותם ממנו, ולוקח הסברא הקיימת לעד, כמו הסולת אשר הוא עקר התבואה והסובין צפין על פי הנפה שאינה מקבלת אותם בשום צד, והסולת הוא משל אל הדעות האמיתיות בין הסובין ובין הקמח, וזהו החלק הטוב באמת.