פרקי משה על אבות ה:יד
Pirkei Moshe on Avos 5:14 (Pirkei Moshe on Avot 5:14) · פרקי משה על אבות · free full Hebrew text
Open in the reader →ארבע מדות בהולכי בית המדרש הולך ואינו עושה שכר הליכה בידו, עושה ואינו הולך שכר עשייה בידו, הולך ועושה וכו'. הנה גם בזה אפשר לומר מה שאמרנו בראשונה, כי מה שאמר בהולכי בית המדרש, ר"ל, בקהל שיאמר עליהם בכללות שהולכים לבית המדרש, עם שיש בהם פרטיים שאינם הולכים ולא עושים, ויש שעושים ואינם הולכים וכו', שהם שתי מדות נעדרי ההליכה. ואפשר שגם אלה שאומר שיש מהם שאינו הולך, ר"ל שעל הרוב אינו הולך, עם שהוא מכת ההולכים, אך להיות שאין תכליתו הלמוד, אף שהולך לפרקים לתכלית אחר חצוני מכוון אצלו, יקרא בלתי הולך. ועם שראיתי לאחד מן המפרשים שהרחיק מאד היות המעשה הנז' פה מעשה המצוות, לפי שהוקשה אצלו כי מה ענין המעשה לענין בית המדרש, ולא זכר מאמר רז"ל לא המדרש הוא העקר אלא המעשה וכו', ומי יתן ואדע מה יאמר במשנת הלומד על מנת לעשות מספיקין בידו ללמוד וללמד לשמור ולעשות וכו', כי לפי דעתו ז"ל צריכים אנו לומר שהלמוד ההוא על מנת לעשות לא היה בבית המדרש. אשר על כן הנכון אצלי, שהעשיה הנז' פה, היא באמת עשיית המצוות, שאם לא כן היה לו לומר הולך ואינו לומד וכו' לפי פירושו, ואומר שיש ד' מדות בקהל, אשר יאמר בהם שהם לומדים והולכים לבית המדרש דרך כלל, כי יש בהם מי שהולך תמיד לבית המדרש, אך אינו הולך שם ללמוד על מנת לעשות, הנה זה שכר הליכה ללמוד בידו. ויש אמצעי אחר, שהוא העושה ואין תכליתו הלמוד מצד עצמו כלל, רק המעשה הנמשך ממנו, ועל כן אינו הולך, שמסתפק במעט הידיעה שידע, וזה שכר עשיה בלבד בידו.
אך הקצה הטוב הוא, ההולך ללמוד על מנת ללמוד ולעשות, וזהו אומרו הולך ועושה, כלומר, ששתי התכליות נכספות אצלו גם יחד, כמו שהוא הלומד על מנת לעשות, שאינו כמו העושה ואינו הולך, כי אין תכליתו רק המעשה משולל מהידיעה, ועל כן אין בידו רק שכר העשיה, אך הלומד על מנת לעשות, הנה תכליתו הוא הלמוד, והוא שוקד בו בתנאי נוסף על הלמוד, שהוא המעשה, והוא החסיד שכוסף שני הדברים גם יחד, כי הצדיק כשעוסק בלמוד ישתלם בו, ותכליתו בו שלמות העיון לבד, וכשעוסק במעשה תכליתו המעשה, ואין לו אז עסק בעיון, אך המחבר שניהם יחד תמיד, שהוא אשר יצדק בו שהולך ועושה שניהם יחד, הוא החסיד.
והקצה הרע הוא, המשולל משניהם גם יחד, ולא חפץ בברכה. וז"א לא הולך ולא עושה רשע כו', יר', שבשאט בנפש הוא בלתי חפץ לא במעשה ולא בלמוד, שזה הוראה היות כונתו רעה ונפסדת, כי הרשע והפשע נעשה קנין רע בנפשו.