פרקי משה על אבות ה:יב

ארבע מדות בתלמידים ממהר לשמוע וממהר לאבד יצא שכרו בהפסדו. וזה מבואר ההבנה, כי המתחיל בידיעת ההקדמות המקובלות, אשר יצטרך מהם אל העיון והשגת האמתיות בשלמות העיון, הנה אף שיהיה ממהר לשמוע ולהבין מה שיאמר לו רבו, שהוא שכרו, הנה במה שיהיה ממהר לאבד מה ששמע, יצא שכר מהירות השמיעה, והרי הוא כאלו לא היה, בהפסד מהירות השכחה והאיבוד, כי לא יועיל לו שכרו כלל במה שהוא ממהר לשמוע, כאלו לא היה כלל, והוא האמצעי הרע.

ואמנם האמצעי השני, הוא יותר טוב ממנו, והוא הקשה לשמוע ולהבין, ואחר שיבינהו, הוא קשה לאבדו, הנה זה תקן הפסד קושי ההבנה בשכר קושי האיבוד והעדר השכחה.

וביאר הקצה הטוב באומרו ממהר לשמוע וקשה לאבד חכם, ושם לו השם האמיתי, כי זה יחכם באמת, שבהיותו ממהר לשמוע ולהבין, יוסיף לקח יום יום, ובמה שיהיה קשה לאבד, יעמוד תלמודו בידו, וישתלם בכל חכמה שיביאהו לידי מעשה, מה שאין כן באחד מהשני אמצעיים, כי אף מי שהוא קשה לשמוע וקשה לאבד, עם היות שיצא הפסדו בשכרו, הנה בהיותו קשה לשמוע, לא יספיק לו הזמן להשתלם בחכמה, וכל שכן האמצעי האחר, שהוא הממהר לשמוע וממהר לאבד, שלא יועיל לו כלל מהירותו לשמוע, שחכמתו לא עמדה לו.

ואמנם הקצה האחר, והוא היותר רע, הוא, הקשה לשמוע וממהר לאבד, אשר לא יצלח לכל, וקראו חלק רע, כי הוא באמת חלק רע, אף אם יעסוק כל ימיו בתורה, כי להיותו מאבד מיד מה ששומע, יהיה תמיד במדרגת הבור, או על הרוב במדרגת עם הארץ, שאי אפשר לו להיות חסיד אם לא תקדם לו ידיעה מה, כמו שביארנו, ועל כן אמר שהוא חלק רע מצד מזגו ותכונתו. ושני האמצעיים גם במין הזה יהיו משתתפים בשני הקצוות גם יחד, כראשונים, אשר על כן יקראו בינוניים. וזה, כי הממהר לשמוע וממהר לאבד, החלק הראשון הוא ממדת החכם, והחלק השני מהחלק רע, וכן הקשה לשמוע וקשה לאבד, החלק הראשון הוא מהחלק רע, והשני מהחכם, אשר על כן היו תמיד שני אמצעיים, כפי אפשרות הרכבת חלקי שתי הקצוות כנודע.