פרקי משה על אבות ד:ח

ואחר אשר הניח הרעות הנמשכות למי שלבו גס בהוראה, והטובות הנמשכות לחושך עצמו מן הדין, משום שיש לאומר שיאמר שאם עצתו זאת שוה לכל לומדי התורה, אם כן תורה מה תהא עליה, ומי ידין את דינינו, ואיך אמרו רז"ל שהדן דין אמת לאמתו נעשה שותף להקדוש ברוך הוא. על כן הוא בעצמו היה אומר לרשום הדרך הנאות לא משורת הדין, רק מצד עצה טובה, שהדרך הנכון בדיינות הוא, שלא יהיה דן יחידי, לשלא יכשל בשום אחד מהשלשה דברים הנז', להשמר ולהמלט מן הטעות. והוא אומרו הוא היה אומר אל תהי דן יחידי, יר', להמלט מכל הרעות האלה הוא בעצמו, היה אומר שיהיה חושך עצמו מלדון יחידי, כי כשידון עם אחרים ימלט מכולם, כי החייב לא יהיה לו איבה עמו, כי לא ידע מי היה המחייב ומי המזכה כשיהיה הדין בג', והרי הוא פורק ממנו איבה, וכן גזל ושבועת שוא, כי מלבד שאין העון תלוי בו לבדו, הנה האמת תודע יותר וידינו הדין לאמתו ע"י משא ומתן כמו שביארו רז"ל, וביאר הטעם לשאין ראוי שיהיה דן יחידי, מפני שאין דן יחידי אלא השי"ת, שהוא אחד, והוא פשוט תכלית הפשיטות, ואין בו ית' הפכיות המחייב, שלא להבין האמת לאמתו, כי השם ית' הוא האמת בעצמו, ולא יצוייר בו הטעות בשום צד, על כן אחר זולתו אין דן דין אמת בהחלט בעצם וראשונה. כי כאשר ידין האדם לבדו, וידין הדין לאמתו, יהיה במקרה שקרה לו להבין האמת, אך לא בעצם וראשונה בלתי אפשרות אל הפכו, כמו שהוא בשם ית'. על כן יאמר שאין דן יחידי, בעצם וראשונה באמיתות בלתי אפשרות אל הפכו כנז', אלא אחד, ועל כן מי שאינו דן יחידי, פורק ממנו כל השלשה דברים הנז' כאמור.

וכאשר הזהיר שלא יהיה דן יחידי רק שידין בחברת שנים אחרים, אשר בזה יצא הדין לאמתו, ויהיה מכבד את התורה כראוי, ביאר לו הדרך הנאות שיתנהג עם חביריו, והוא, שלא יאמר להם קבלו דעתי, שאם יאמר כן, חזר הדין ונמצא שהוא דן יחידי, וזולת זה נתן טעם נכון לשאין ראוי בשום צד לומר לאחרים קבלו דעתי, קרוב לדרך הרמב"ם למעיין בו היטב, והוא, שאין ראוי שיכריח הוא דעת אחרים מה שהוא בבחירתם, כי בחירת האדם ורצונו לא תשתעבד לבחירת אחר זולתו. וז"א שהם רשאים ולא אתה, רוצה לומר, הם בעלי בחירתם לבחור בדעתם במה שירצו במשפט שכלם, ואין אתה בעל בחירתם לבחור להכריחם בדעתך. והוא דקדוק נכון ודק. והוא טעם מספיק לכבד את התורה כראוי, במה שידין בחברת שני דיינים אחרים, ושלא יאמר להם שיקבלו דעתו, רק שידינו על פי סברת רובם כמו שאמרה תורה אחרי רבים להטות וכו', כי בזה לא תתחלל התורה, כי לא ימצא פוצה פה ומצפצף נגדם חלילה.