פרקי משה על אבות ד:כ

אלישע בן אבויה אומר הלומד תורה לילד למה הוא דומה וכו'. יוסי בן יהודה וכו'. רבי מאיר אומר וכו'. אחר אשר הונחו מאמרי השלמים הקודמים בטוב טעם ודעת ההנהגה הראויה לשלמות הכונה הנכונה, להשגת התכלית האחרון הנכסף, בכל שלשה חלקיו, כמו שהוכחנו בביאור דבריהם, והיו שלשתם נכללות בסתם בתורתינו הקדושה, אשר לא יחסר כל בה, הונחו אחריהם מאמרי השלמים האלה אלישע בן אבויה ורבי יוסי בן יהודה, אשר הניחו הסדר הנכון בלמוד התורה בתלמיד הלמד וברב המלמד, כי אחד מהם ביאר הזמן הראוי והנאות אל התלמיד ללמוד התורה כדי שתתקיים בידו בלתי סיגים, והאחר ביאר מדרגת הרב ההגון והנאות ללמוד ממנו. והונח אחריהם מאמר רבי מאיר עליו השלום בהנהגה ישרה נוספת על דברי רבי יוסי, אשר בה יתבארו דבריו על נכון, וישמר אדם בה מן הטעות אשר יפול בדבריו.

והנה אלישע בן אבויה אמר, שהלומד תורה לתלמיד בילדותו, קודם שיגיע לו הסכלות הקניני, הנה הוא דומה לדיו כתובה על נייר חדש, וצריך להודיע בזה, כי הדיו הוא משל אל פעולת הלמוד, והמכתב הוא משל למושג מהלמוד, והנייר הוא משל לשכל התלמיד והמשכיל, והכותב, שהוא בכח, הוא המלמד. ובזה יובן המשל על נכון, שאמר, שהלמוד אשר ילמדו לילד הוא דומה לדיו כתובה על נייר חדש, יר', כאלו אמר, הלומד לילד, דומה הלמוד ההוא עם המלומד, לדיו כתובה על נייר חדש, שאין שם כתיבה אחרת זולת זו, והוא רמז להעדר הסכלות הקניני, כי בנקל יחקק בו המושכל כמו שיחקק הדיו על הנייר החדש, אך אמנם הלומד תורה, כלומר המלמד לתלמיד כשהוא זקן, הנה הוא קשה, יען יהיה בו סכלות קניני שצריך למוחקו ראשונה, והוא קשה ההסרה, ולא יוסר בהחלט כדי שיקבל המושכל האמיתי, ובכן יהיה הלמוד המקובל בו כדיו על נייר מחוק, והוא משל נפלא מסכים מכל צד על הכוונה הנז', כי על כן לא אמר שדומה לכותב על הנייר, רק לדיו הכתובה, לפי שעשה משל מהלמוד והמלומד, ולא מהמלמד שהוא הכותב, כמו שביארנו, והוא דקדוק נכון.

ואמנם ר' יוסי בן יהודה ביאר ההנהגה הראויה בבחירת הרב ההגון והנאות ללמד לאחרים, ואמר שהלומד תורה מן הקטנים רכי השנים, בין לענין הקבלה בתורה שהיא החכמה בה, בין הפלפול בה שהיא התבונה להבין דבר מתוך דבר, הנה הרב הנאות לזה הוא הזקן בשני הענינים גם יחד, כי הנה מי שילמוד הקבלה האמיתית, והיא ידיעת התורה מהילד הקטן, הוא דומה לאוכל ענבים קהות שלא נתבשלו, והוא משל לידיעת הילד הקטן שלא הספיק הזמן שימלא כריסו מידיעת התורה, ולא קבל עדיין כל הצריך לקבל לעמוד על ידיעתה על נכון, כמו הענבים הקהות שלא הספיק הזמן לגמור בשולם. אך הלומד והמקבל אמתת התורה מן הזקן, הוא כאוכל ענבים מבושלות, שעמד זמן רב בקבלת התורה, והספיק זמן חייו להשיג כל הצריך לידע באמתתה. וכן בענין התבונה, והיא הנקראת סברא בלשון רז"ל שאמרו לגמור איניש והדר לסבור כו', והיא הידיעה המתחדשת בתורה מעצמו, שהבין הוא מעצמו מתוך המקובל אצלו, והוא נמשל ליין היוצא מהענבים שנמשלו אל הקבלה, אמר שהלומד מן הילד הקטן התבונה הנז', הוא כשותה יין מגתו, שלא נתבשל היין ההוא היוצא מן הענבים כל צורכו, וכן תבונת הקטן ופלפולו לפום חורפתו שבשתא. אך הידיעה הנקנית מהזקן, הוא כשותה יין ישן שכל שמריו הם נבדלים ממנו, ונשאר זך, כן סברת הזקן אשר פלפל זמן רב בחכמה, היא הסברא הישרה, והוא משל מסכים מכל צד אל הנמשל, בלמוד הרב המלמד לאדם דעת וחכמה.

והונח מאמר ר' מאיר לתוספת ביאור, ואמר, שאין למדין מן הכללות. ועם היות שעל הרוב ראוי ללמוד תורה מן הרב הזקן שקנה חכמה, הנה יקרה לפעמים לענין הפלפול והסברא שיהיה יותר טוב הבחור מהזקן, כי פעמים רבות הזקנים לא יהיה בהם כח לאהדורי סברא, עם היות דלאוקומי גרסא המקובלת אצלם הזקנים טובים לעולם, שהם כענבים מבושלות, אך לענין הפלפול, והיא הידיעה המתחדשת מתוך המקובל, שנמשל ליין היוצא מן הענבים כמדובר, אין ראוי להסתכל בקנקן, שהוא משל לרב המלמד אם הוא זקן או קטן, רק במה שיש בו. כי יש בחור שיהיה בו סברא ישרה מבזקן, וזה אומרו יש קנקן חדש מלא ישן, כלומר שיש בחור שהוא נמשל לקנקן חדש שיש בו יין ישן, שהוא משל לתבונה והפלפול שיהיה זך ונקי מכל סיג וחלאה, כמו היין הישן כמו שביארנו, ויש קנקן ישן, והוא משל לרב הזקן, שאפילו יין חדש אין בו, שהוא משל אל הסברא הבלתי נשלמת, כי יש מהזקנים שאין בהם כח לאהדורי סברא כלל, אפילו בלתי שלמה, והוא מבואר המשל. ועל כן לא עשה רבי מאיר משל מהענבים רק מהיין כנז', להיות שלא היתה גזרתו רק לענין התבונה והפלפול, הפך מה שחשבו קצת מהמפרשים, כי זה יציב ונכון לפי דעתי מצד הענין בעצמו בישוב הלשון כראוי.