פרקי משה על אבות ד:יט

ואחר שביאר רבי שמעון הדרך הנאות להתנהג עם האהוב, נסמך לו מאמר שמואל הקטן, ששם דרך ההנהגה עם האויב. וז"א שמואל הקטן אומר בנפול אויבך אל תשמח ובהכשלו אל יגל לבך פן יראה ה' וכו', והנה קושיות המפרשים בזה מבוארות למבין, אך לדעתי כלם יתורצו בידיעת אמיתת כונתו בזה, אשר לבבי יחשוב ששם דרך לפני השלם, ואמר לו, שאויבו, שהוא הרשע בלי ספק, כי לא יהיה אויבו רק האויב לשם ית', כאשר יפול מפאת ההשגחה לא ישמח במפלתו, פן יקום מפאת ההשגחה עצמה וינקם ממנו על שמחתו זאת, ובזה יפסד הקבוץ חרב איש ברעהו. ואמנם היותו קם מפאת ההשגחה, אפשר שיהיה בזה האופן, כי השגחתו הנפלאה איננה להרע לשום אדם רק להטיב לכל, כי אין רע יורד מלמעלה ויעזבנו אל המערכה, על דרך פני ה' חלקם לא יוסיף להביטם וכו', עד ישוב ונחם בתשובה שלמה, כי אז ישוב וראהו, כי הראיה בו ית' הוא כנוי להשגחתו בו, על כן אמר פן יראה ה' ורע בעיניו, יר', בנפול אויבך אל תשמח שהיא השמחה הנכרת מבחוץ, והיא מפורסמת לכל, וזה יהיה כשלא יגל לבך קודם נפילתו, כי מגלת הלב בכשלון, תמשך השמחה אחר הנפילה, כי יראה כי אזלת יד האוייב, נפל ולא יוסיף קום, ואמר לו שלא יעשה כן, פן יתעצב כל כך האויב משמחתך, עד ישוב אל ה' וירחמהו. ע"ד מה שאמרו החכמים הקדמונים, ששאלו לאיש אחד איזהו העצבון היותר גדול שאפשר שיצוייר באדם. והשיב שמחת האויב במפלתו. ובכן הנה אויבך זה, אם יתעצב הרבה משמחתך במפלתו, יהיה זה לו יסורין קשים, ואפשר שבזה לבד יכופרו עונותיו, ויהיה מושגח מאתו ית', ויהיו לך בזה שתים רעות שיהיה רע בעיניו הדבר אשר אתה עושה, שאתה עובר את מצותו אשר צוה בתורתו לא תקום ולא תטור וכו' וכתיב לא תשנא את אחיך בלבבך.

וז"א ורע בעיניו. והשני, שישיב מעליו אפו בהחלט עד שיקום ויתנקם ממך, והקדוש ברוך הוא יעזבך בידו, יען נראה הענין רע בעיניו, ויסתיר גם הוא פניו ממך, כמו שהסירם ממנו, כי כאשר נראה בעיניו רע, יעזבך אל המקרה, וזה אומרו והשיב מעליו אפו, כי לא נאמר שהשיב חרון אפו ונשאר אפו, רק שהשיב אפו בהחלט, כי לא יענישנו כלל, והוא דקדוק נכון ואמיתי, וביאר כל הדרוש במלות קצרות, ולא יפול בפירושינו זה שום אחד מספקות המפרשים, אחר ההשקפה הצרופה.