פרקי משה על אבות ד:יח

רבי שמעון בן אלעזר אומר אל תרצה את חברך בשעת כעסו וכו'. שמואל הקטן אומר בנפול אויבך אל תשמח וכו'. אחר אשר הונח מאמר רבי יעקב לבאר חלק העבודה, הונחו מאמרי שני השלמים האלה, והם רבי שמעון ושמואל הקטן, שהם ביארו ההנהגה הראויה בחלק השלישי, והוא הגמילות חסדים, לקיום הקבוץ המדיני המכין הכונה להשגת השלמות האחרון, והיתה כונת השני שלמים האלה להישיר הכונה אל התכלית האחרון.

והנה רבי שמעון ביאר ההנהגה הראויה לאדם עם אהובו ושמואל הקטן ביאר ההנהגה הראויה עם אויבו, שהיא ההנהגה הכוללת כל הקיבוץ, שלא ימנע מהיות המדיניים או אוהבים או אויבים, כי על כן ביארו שני השלמים האלה שני המינין גם יחד, אשר בזה יהיה תמיד שלום ביניהם, ולא יתרבו הקטטות והמריבות ודברי ריבות בשעריהם.

והנה ר' שמעון הניח ההנהגה הראויה לאדם עם חבירו, כאשר יקרו לו המאורעות הרעות, ולא נתן לו הנהגה הראויה לאדם עם חבירו בזמן ההצלחות הטובות, כי אז אין ראוי שימהר ללכת אליו עד אשר יקרא. אך אל המקרים הרעים אשר יקרו לו אז, ראוי שלא ימתין להקרא, רק שילך מעצמו. ולהיות שידע התנא שהוא ילך מעצמו, הזהירו שכאשר יהיה חבירו בכעס על דבר שקרה לו, אשר עליו נתכעס, וילך שם, שיזהר שלא ירצה אותו בשעת הכעס עד יעבור זעם. והוא מבואר הטעם, כי למה שראה התנא שהחבר החשוב לרוב אהבתו את חבירו ימהר לרצותו על כעסו, על כן הזהירו שלא יעשה כן, שיפסד התכלית המכוון אצלו, שיתלהב עוד להב הכעס, יבער כאש חמתו, כאשר ירצו אותו לשעתו, ולא יכנסו דברי המרצהו באזנו.

וע"ד זה הוא בכל השאר, כי מי שמתו מוטל לפניו, אם ינחמוהו, אז בעוד המת לנגד עיני כל, עוד שינחמוהו ויזכרו לפניו דברי נחומים, יתחמם עוד בבכי ובמספד. על כן אמר ואל תנחמהו בשעה שמתו מוטל לפניו וכו', והוא הטעם בעצמו באומרו ואל תשאל לו בשעת נדרו, כי בשעה שהוא נודר הוא רוצה בקיום נדרו, ואם ישאלו לו פתחים להתיר נדרו, אז ינעול כל הפתחים, ויכניסם בתוך נדרו באופן שלא ישאר לו שום פתח התר, ונמצא שהשואל אז על נדרו, עולה בידו הפך כונתו, אשר על כן אין ראוי לישאל לו אז, עד יתהפך רצונו ויתרצה בהתרתו.

וכן אמר שלא ישתדל לראותו בשעת קלקלתו, אם לא שיהיה זה במקרה שימצא שם, כי אז אין ראוי שיפרד ממנו עד ינחמהו מצרתו, אך אם ישתדל לראותו אז, הנה זה יוליד ביניהם איבה תחת אהבה, כי יחשוב חבירו שהוא שמח במפלתו במה שראה שהשתדל לראותו מיד, כי אם היה משתדל ללכת אליו לנחמו בדברים ובהבטחות טובות כראוי, אז היה מוסיף אהבה ואחוה, אך אמנה כאשר לא יהיה ההשתדלות רק לראותו לבד, בלתי דבר אחר, אז תפסד האהבה ביניהם, על כן אמר ואל תשתדל לראותו בשעת קלקלתו, יר', לא תהיה השתדלותך בשעת קלקלתו לראותו לבד, כי זה לא די שלא יוסיף אהבה, אלא שהוא סבת הפסדה, שיראה לאיש ההוא שאתה שמח במפלתו, ועל כן אתה משתדל לראותו תכף למפלתו כנז', רק תמתין מעט עד יעבור זעם קלקלתו, ואחר כך תבא אליו, כי בזה תהיה מבקש אהבה ואחוה נאוה כירושלם עם חברך, כמו שהיית אתה חפץ שיעשו אחרים עמך, שהיא המדה הישרה.