פרקי משה על אבות ד:טז

רבי יעקב אומר העולם הזה דומה לפרוזדור וכו'. הוא היה אומר יפה שעה אחת וכו'. אחר אשר הונחו במה שקדם ששה מאמרים יקרים מששה שלמים, יסודתם בהררי קדש, שלמות העסק בתורה בביאור פרטי ההנהגה הראויה בה, הונחו עתה שני מאמרי זה השלם רבי יעקב, אשר ביאר ההישרה הנכונה לתקון הכונה אל חלק העבודה והמעשה הראוי לעבודתו ית', אשר תכליתו הוא המעשה הפנימי אשר זכרנו, שהיא האהבה, והיא התכלית האחרון באמת, כי הידיעה וההכרה בדברים האלהיים מביא אליה. והנה אמת המאמר השני מזה השלם, לכל הפירושים, הוא תוספת ביאור מאמרו הראשון.

אך יפול בו ספק עצום, לא נעלם מעיני פני המעיינים, והוא שאומ' גזרות סותרות זו לזו, כי באומ' שיפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעה"ז מכל חיי הע"ה, משמע ודאי שיפה מכל חיי הע"ה בכל הקורת רוח המושג בה, דבכלל כל חיי העולם הבא היא הקורת רוח, שאינו דבר נבדל מהחיים. ובאומרו אחר כך שיפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא מכל חיי העולם הזה, משמע אף שיהיו חיי העולם הזה בתשובה ומעשים טובים, כי בכלל כל חיי העולם הזה הם התשובה ומעשים טובים, כי לא יתכן לומר, שכוונתו לומר היות שעה אחת של קורת רוח בע"ה יפה מכל חיי העה"ז בלתי מעשים טובים, כי זה יהיה מאמר בטל, כאומ' שהאור טוב מהחושך.

ויש עוד בזה ספק גדול מזה, כי איך יתכן לומר בשני דברים מתחלפים במין, אף כי בסוג, שזה יפה מזה, שלא יאמר שהלובן טוב מהסכמת הקולות והנגון, בהיותם מובטים מתחלפים, אחד לחוש הראות ואחד לחוש השמע, עד שמפני הספק העצום הזה, דחקו עצמם קצת מהמפרשים לומר, שמ"ם ממלת מכל חיי איננה מ"ם היתרון, רק מ"ם הסבה, כמו מה' מצעדי גבר כוננו וכו', והוא דוחק גדול, שאם היה אומר מחיי העולם וכו' החרשתי, אך באומ' מכל חיי כו' לא יכולתי להולמו.

ועל צד ההכרח הגדול אומר אני בתירוץ הספקות הללו, שבאמתת הקדמה אחת יתיישבו מאמרי השלם הזה על נכון, והיא, כי המעשים טובים הנז' פה, הם כנוי אל האהבה בדברים האלהיים כפי ההכרה בהם, שכלם נקראו מעשים טובים, בהיות האהבה פועל השכל המעשי כנודע, ונקראת האהבה בפי כל הפילוסופים המדיניים מעשה, וכן ביארנוהו אנחנו כבר בביאורנו זה. ובכן יהיו המעשים טובים גם בעולם הבא, שהוא עולם הנשמות, כדעת הרמב"ם ז"ל, כי שם תהיה האהבה עזה בדברים המושגים בלתי מעיק כלל. וכן התשובה היא ההכרה בגנות המעשים הרעים, כי הנפשות ישיגו זה באמת, יכירו וידעו את כל המעשים אשר עשו בעולם הזה, אם טוב ואם רע, ויתחרטו מהרע וישמחו בטוב אשר עשו, כמאמר רז"ל לעתיד לבוא מביא הב"ה יצר הרע ושוחטו לפני הצדיקים ולפני הרשעים וכו', ורבים מאמרים כאלה לרז"ל שבאו על הכונה הזאת.

וכמו כן הקורת רוח, והוא התענוג המושג בעולם הנשמות, בעיון השלם בדברים האלהים והאהבה בהם, הנה הוא נמצא גם כן בעה"ז, עם שאין ביניהם הדמות, כי התענוג המושג שם הוא גדול מאד מן התענוג המושג פה, כי החומר מסך מבדיל ומחיצה גדולה מהשיג התענוג האלהי.

ובהקדמה זו שהיא אמיתית אצלי באמת, יתבארו מאמרי זה השלם בתרוץ שתי הספקות כנז', ויותר מהנה אשר נתעוררו עליהם המפרשים כולם, וזה, כי להדריך ולהישיר האדם אל מעשה המצות והמעשים טובים, אמר, שראוי שישער האדם שהעולם הזה הוא נמשל לפרוזדור, והוא הבית שער להיכל המלך, והעולם הבא הוא הנמשל לטרקלין, שהוא ההיכל אשר בו המלך, ומי שיתקן עצמו בפרוזדור, באופן שבתקונו יהיה כל כך נאה ומתוקן שיהיה ראוי לראות פני המלך בהיכלו כולו אומר כבוד, הוא הזוכה להכנס לטרקלין, אך אם לא יתקן עצמו בפרוזדור, לשיהיה ראוי לעמוד לפני המלך, לא יכנס לפני המלך. כי הפרוזדור הוא משל אל העה"ז, שהוא עולם השגת השלמות, והטרקלין אל הע"ה, שהוא עולם התענוג מאשר השיג פה, וכמו שהעומד בפרוזדור מתענג שם קצת בראותו בית שער היכל המלך, עם שאינו דומה לתענוג המושג לו בראותו פני המלך והיכלו כולו לפני לפנים, כן העומד בעה"ז מתענג כאשר יעיין ויסתכל בדברים האלהיים, עם שהתענוג האמיתי הוא המושג אחר המות. וכן כמו שהתקון הנעשה בפרוזדור, עם היות שאם אינו עושה אותו בפרוזדור אינו נכנס לטרקלין, עכ"ז גם בטרקלין צריך שישגיח תמיד במה שתקן בפרוזדור, שלא יתקלקל שם בפנים, כן האהבה המושגת פה מצד התורה, תהיה מושגת שם מצד השגה מתחדשת גם שם, ואם מצער היא.

על כן אמר זה השלם, שהעולם הזה דומה לפרוזדור והעולם הבא לטרקלין, ושעל כן ראוי שיתקן האדם עצמו בפרוזדור כדי שיזכה להכנס לטרקלין. וביאר הענין באומרו יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא, יר', ראוי שתתקן עצמך בפרוזדור, שהוא משל לעולם הזה, כדי שתזכה לקורת רוח המושג בעולם הבא. הראיה על זה, כי הנה זה השלם עצמו היה אומר, לתוספת ביאור הזהרתו זאת, שיפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים, והוא השגת השלמות בעולם הזה, מכל המושג בעולם הבא. וכאלו אמר, שלענין תשובה ומעשים טובים יפה שעה אחת בעולם הזה מכל חיי העולם הבא, כי המושג שם מהשלמות, אינו נערך עם המושג בעולם הזה, כי המושג פה הוא העיקר, והמושג שם טפל, והתענוג המושג פה, הוא מעט מצער וטפל, והמושג שם עיקר, והוא הנרמז בקורת רוח, שהוא התענוג המושג לנשמות בעולם הבא, שיפה שעה אחת של תענוג בעולם הבא מכל חיי העולם הזה, לענין התענוג המושג פה.

וז"א ויפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא, יר', שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא, הוא יפה מכל חיי העולם הזה של קורת רוח עצמו, והיתה הגזרה הראשונה שאמר, יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים וכו' טעם לחלק הראשון מגזרתו הראשונה, שאמר התקן עצמך בפרוזדור. והגזרה השנית שאמר, ויפה שעה אחת של קורת רוה בעולם הבא טעם לחלק השני מגזרתו הראשונה, שאמר כדי שתכנס לטרקלין, כאלו אמר שראוי להשתדל בתשובה ומעשים טובים כדי שיזכה לתענוג המושג אחר המות, שאינו נערך עם המושג פה במושכלות, והאהבה אליו ית', כי יפה שעה אחת של תענוג שם, מכל חיי התענוג המושג פה, כמו שהשלמות המושג שם, הוא מעט בלתי נערך אל המושג פה.

והיות האדם משיג יתר שלמות והכרה בעולם הבא, הוא נרמז באמת לרז"ל באומרם תלמידי חכמים אין להם מנוחה לא בעולם הזה ולא בעולם הבא, כי העדר המנוחה הוא כנוי לתנועת השכל שהיא ההשגה, ובתוספת ההשגה תגדל האהבה כנודע, כי כפי שעור הידיעה וההכרה בדברים האלהיים תהיה האהבה, שהיא המעשה כאמור. ובזה יתישבו שני מאמרי השלם הזה, מסכימים מכל צד בלתי סתירה כלל, להישיר את האדם אל התכלית הנכסף בתקון הכוונה להשגת התכלית כאמור.