פרקי משה על אבות ג:יח

רבי אלעזר בן חסמא אומר קנים ופתחי נדה הן הם גופי הלכות, תקופות וגימטריאות פרפראות וכו'. להיות שרבי אלעזר בן עזריה ביאר שהחכמה היא חלק מהתורה, פן יחשדהו שומע שכפי נושא העיון תהיה מדרגת גדולת העיון ההוא, כמו שיקרה בחכמות החצוניות, שתתעלה מדרגת חכמה מה על זולתה כפי עלוי הנושא המעויין, אמר שאין כן בעניני התורה, כי להיותה אלהית בכל דבר שלא נמצא לו טעם, כמו שהם המצוות השמעיות אשר זכרנו, הן הם גופי הלכות תורתנו, כמו שהם דינים רבים שבאו במסכת קינין בקיני יולדת ונזיר וזבים וזבות ומצורע וכו', וכן דינים רבים שבאו במסכת נדה בפתחי נדה בדם הנמצא בנדה אם הוא מן החדר או מן העליה, וכן מי שאבדה וסתה שצריכה לשמור עד שתחזור לפתחה, וכאלה דינים הרבה שבאו על זה, אשר עם היות נושאם פחות, להיותם על המצוות השמעיות המקובלות אצלנו מאתו ית', הן הם גופי הלכות תורתנו. אמנם התקופות שהוא כולל כל חכמת התכונה, אשר נושאם מעולה, וכן גמטריאות, שהם כוללות חכמת המספר וההנדסה וכל החכמות הלמודיות, הנה אלה כולם הם התחלות ללמוד החכמה, והחכמה היא חלק התורה כנזכר.

וזה, כי להיות האהבה אליו ית' הוא התכלית האחרון כמדובר, הנה הדברים אשר באו בתורה, שהם הישרת המעשים והמצוות השמעיות אשר נעשה אותם, להיותם מצוות מאתו ית', הן הם גופי הלכות, אך שאר הדעות, כגון תקופות ומולדות ושאר הלמודיות שנכללות במלת גמטריאות, הנה הנם פרפראות אל החכמה העיונית, שהוא שלמות השכל העיוני כמו שהוכחנו, אשר תכלית החכמה כולה היא להכיר את השם ית' בה, כדי שתתגדל האהבה כפי רבוי ההכרה. ולהיות זה התכלית, הנה כל הדבר המצווה מאתו ית', אשר נעשה אותו להיות מצווה מאתו בלתי השערה אחרת, הן הם גופי ההלכות, יען כל הדעות הם הכנה אל החכמה, והחכמה היא לתכלית האהבה המושגת בה כמדובר, על כן היה כל דבר מצווה מהשי"ת עיקר יקר המובט אל השלמות. ועל כן הונח מאמר זה השלם בחתימת סתימת הפרק הזה, להיות שבו נרמז היות התכלית האחרון באהבה, אשר מזה יתחייב היות העבודה אליו ית' עיקר יקר תפארת השלמות, וביחוד החלק המונח בתורה להתרחק מן הרע והמגונה, אשר עליו תסוב כוונת הפרק השלישי הזה כולו כמדובר.

והסדר הכולל בפרק הזה, מלבד הכוונה הכוללת בו בהרחקת האדם מן העבירה ומכל דבר רע ומגונה, כמו שביארנו בתחלתו הוא, כי אחרי אשר הונח מאמר עקביא בן מהללאל, ששם דרך כולל להרחיק האדם מן העבירה מצד ציור השכל, הונח מאמר רבי חנניא סגן הכהנים, שגם הוא ביאר הסבה העצמית להרחקת העבירות בהכנעת החומר, זולת הציור אשר זכר עקביא. ואחריו הונחו מאמרי הד' שלמים רבי חנניא בן תרדיון, ורבי שמעון, ורבי חנינא ורבי נחוניא, אשר כל אחד מהם ביאר דרך ישר ואות נאות לתקון המחשבות, והכוונה הנכונה להרחיק האדם מכל דבר רע, והם כולם מושגות באמצעות העסק בתורה. והונחו אחריהם מאמרי רבי חלפתא ורבי אליעזר בן יהודה, אשר בהם נתבארה הכוונה הכוללת לארבעתן, כמו שכתבנו בביאור דבריהם על נכון.

והונחו מאמרי השלשה שלמים רבי יעקב ורבי דוסתאי ורבי חנינא בן דוסא, שהשנים הראשונים ביארו האות והמופת להפסד הכוונה הנכונה, ורבי חנינא בן דוסא ביאר האות על שלמותה, כנז' בביאורנו על דבריו, ואחריהם הונחו שני מאמרי רבי דוסא בן הרכינס ורבי אלעזר המודעי, שהם ביארו יותר בפרטות, הדברים הגורמים הפסד המחשבות הנאותות והכוונה הראויה. ואחר אשר הונחו כל המאמרים הקודמים להרחיק האדם מן העבירות והמחשבות הרעות, וביחוד בעבירות אשר בין אדם למקום, הונח מאמר רבי ישמעאל, אשר הזהיר על ההנהגה הראויה להרחיק האדם מן העבירות אשר בין אדם לחבירו. ואחריו הונח מאמר רבי עקיבא האלהי, אשר אזן חקר ותקן סבות נטיית האדם אל התאוות הגשמיות בכלל ופרט, והפסד המחשבות ורפואתם ותקונם דרך כללות, להרחיק האדם מהם בדרכי רפואת הגוף, כמו שהרחבנו הדבור בביאור דבריו, ובחתימת סתימת הכל הונח מאמר רבי אלעזר בן עזריה, אשר כלל בדבריו קיום מאמרי השלמים אשר הונחו לפניו, בביאור קיום השלמות בשני חלקי שלמות השכל, והם העיוני והמעשי, כמו שהרחבנו הביאור בדבריו, והונח אחריו מאמר רבי אלעזר בן חסמא לתוספת ביאור רבי אלעזר בן עזריה, ובו נשלם מה שראינו לבאר בפרק השלישי הזה בס"ד.