פרקי משה על אבות ג:יב

רבי ישמעאל אומר הוי קל לראש ונוח לתשחורת כו'. אחר אשה הונחו הדרכים הנאותים להרחיק האדם מן העבירה, ומהפסד הקנינים הטובים והמעלות השכליות והמדותיות בכל האותות והמופתים על הפסדם וקיומם, כמו שנתבאר בפירוש מאמרי השלמים הקודמים כלם, הונח פה מאמר השלם הזה, אשר הזהיר על ההנהגה הכוללת הראויה בין אדם לחבירו, להרחיק האדם מכל ריב וכל נגע, ושיהיה רוח הבריות נוחה הימינו, כמו שהניח ר' חנינא בן דוסא.

והנה מאמרו זה כפי דרך הרמב"ם ז"ל, שפירש שראוי שיהיה האדם קל לשמש למי שהוא גדול, והוא הראש, ושיהיה כבד ומיושב עם שחור השער, והוא הקטן. תהיה כונת התנא לפי דרכו זאת, לתת הנהגה כוללת איך יתנהג האדם עם כל אופני מיני האנשים שתזדמן לו חברתם. ולהיות כי לא ימנע מחלוקת האנשים כלם מאחד משלשה מינים שונים, אם שיהיו גדולים וטובים ממנו, ואם שיהיו קטנים ופחותים ממנו, ואם שיהיו שוים לו, על כן הזהיר על ההנהגה הראויה לאדם עם כלם, להתרחק מן העבירה, ומכל דבר רע בקיום הקבוץ המדיני, עד שיהיה רוח הבריות כולם נוחה הימנו, כי מזה ימשך שרוח המקום תהיה גם כן נוחה הימנו כמאמר רבי חנינא בן דוסא וכו'. ועל מי שהוא גדול ממנו אמר, שכאשר יהיה קל ונקלה בעיניו בערך אל מי שגדול ממנו, והוא הראש, כפי' הרמב"ם ז"ל, הנה בזה יהנה מהגדול ממנו ויאהבהו, ויהיה עמו בשלום ובמישור, ותהיה דעתו מעורבת עמו, אך אם יחשוב שהוא שוה לו בהיותו גדול ממנו, הנה מלבד היותו טועה בזה, הוא גורם רעה לעצמו, שישנאוהו הכל ויחשבוהו לשוטה רשע וגס רוח, והיא הוראה על הפסד שכלו, ולא יהיה רוח המקום נוחה הימינו.

ועל מי שהוא למטה ממדרגתו אמר ונח לתשחורת, כלומר שיהיה מיושב וכבד לפניו, כי אם ינהג קלות ראש עם מי שהוא קטון ממנו, שהוא שחור השער כאמור, יתבזה בעיניו, והוא מפורסם כי אם ישחק ויתגעגע עמו, הנה הקטון ההוא יעלה עליו ולא יחשיב אותו כלל ויהיה נבזה בעיניו נמאס, ובזה יהיה גם כן נבזה ונמאס בעיני פני כל רואיו, מפני שגרם לנערים ההם שהוא קל בעיניהם שלא ינהגו כבוד במי שגדול מהם, והוא באמת עון גדול, כי לקיום הקבוץ צריך שהקטנים ינהגו כבוד בגדולים, וזה בהיותו נוהג קלות ראש בפני הקטנים ממנו גורם הרעה הגדולה ההיא, ובכן אין רוח הבריות נוחה הימנו, כי הוא סבת קלקול סדר הקבוץ הראוי כנזכר, על כן הזהיר השלם הזה, שלקיום הקבוץ על נכון צריך שיהיה מיושב וכבד מאד בעיני פני הפחותים ממדרגתו, כי מלבד התועלת המגיע לו מזה, יגיע גם כן תועלת לכל הקבוץ כאמור.

ועל ההנהגה הראויה עם חביריו השוים אליו, שהם במדרגתו, אמר והוי מקבל את כל האדם בשמחה, ולהיות שהם הרוב, והגדולים והקטנים הם המעט, אמר באלה והוי מקבל את כל האדם בשמחה, על הסתם, כי הם הרבים כאמור, והנה בהיותו מקבל את כל האדם בשמחה, כולם יאהבוהו וישמחו בחברתו ואחותו, ובזה הוא מבואר שתהיה רוח כולם נוחה הימינו, שהוא הנרצה בהנהגה הזאת כולה כנז', כי מזה יתחייב בלי ספק שרוח המקום גם כן נוחה הימנו, כי בהיותו מקבל את כל האדם בשמחה, הוא מקיים מקרא שכתוב ואהבת לרעך כמוך, שהיא פרשה קטנה כוללת כל התורה כלה, כי הוא שרש גדול לקיום הקבוץ המדיני ושלמות המעשים כלם אשר באו בתורה, אשר על כן העושה זה הוא כמקיים כל התורה, הפך החמשה שזכר רבי אלעזר המודעי, כאשר ביארנו.

ואפשר שיפורשו דברי השלם הזה בכונה שנית, בשהניח ההנהגה הראויה לאדם בכל אשר יעשה, פן יקרהו כמקרה הכסילים אשר זכרנו השלמים הקודמים, הלא המה רבי דוסא ורבי אלעזר, והנה הוא מבואר שההנהגה הראויה בפעולות המעשים כולם, הוא אשר זכר הפילוסוף בספר המדות, כשיהיו המעשים נעשים מפאת התבונה והשכל הישר, ולא יתנועע בהם מצד התפעלות, או כונה, או מחשבה ותכלית חצוני ממשפט השכל הישר כאמור.

ובכן אמר השלם הזה, שכאשר יהיה המשפט בכל אשר יבחר לעשות מפאת השכל, וזה יהיה כאשר תקדם לו העצה הראויה, כמו שהניח הפילוסוף שם, והוא מבואר בעצמו, הנה אז כאשר יגזור עליו השכל, שהוא הראש ומשכנו בראש כנודע, אחר העצה היעוצה מפאת התבונה, ראוי שיהיה קל כנשר לעשות הדבר ההוא, וז"א הוי קל לראש, רוצה לומר שיהיה קל התנועה, ולא יהיה כבד למשפט השכל, שהוא הראש כנזכר.

אמנם כאשר יהיה מצד התפעלות, מה שיורה עליו הפתאומיות, אז ראוי שלא יהיה קל התנועה לעשותו, אדרבה ראוי שיתישב על נכון ויהיה כבד מאד, ולא יעשוה מפאת תגבורת הליחה הגוברת עליו מצד הכעס, כי אז אפשר שיצא משפטו מעוקל, ואין ראוי למהר לעשותו עד יתישב היטב בעצה יעוצה כנזכר, ולהיות שעל הרוב יקרה המהירות אל הפעולה מצד תגבורת השחורה והאדומה השרופה, מפאת הכעס הגובר עליו, אמר ונח לתשחורת, יר', כאשר יהיה המשפט מפאת תגבורת השחורה, אז ראוי שתהיה מיושב, ולא תמהר, ולא תהיה קל להתנועע אל המעשה.

ונתן לו כלל גדול לשלא יבוא לכלל כעס ולא יתפעל, לא מצד תגבורת האדומה ולא מצד תגבורת השחורה, בשיקבל לכל אדם בשמחה, כי השמחה תנגד את הכעס, אשר העצבון כרוך בעקבו תמיד כנודע, ובהיותו מקבל את כל האדם בשמחה ובטוב לבב הכל יאהבוהו, ותהיה רוח הבריות נוחה הימנו, וירגיל עצמו שלא להתפעל מפאת החומר, שהוא המפתח והמבוא אל כל המעשים הטובים, שיהיה לבו ברשותו לכל אשר יחפוץ יטנו, ולא יהיה הוא ברשות לבו, שאז יתגבר היצר הרע עליו ויטה אל התאוות במרוצה נמרצת, והוא הנרצה לרז"ל באומרם במלות קצרות כוללות כל הדרוש הזה רשעים הם ברשות לבם, אבל צדיקים לבם ברשותם וכו', ועל כן הזהיר השלם הזה בכלל הגדול הזה, להרחיק האדם מכל דבר רע ומכל הפעולות שיבוא מפאת החומר, בשירגיל עצמו לקבל כל האדם בשמחה כמדובר.