פרקי משה על אבות ג:יא

רבי אליעזר המודעי אומר המחלל את הקדשים, והמבזה את המועדים, והמפר בריתו של אברהם אבינו וכו'. הנה השלם הזה זכר חמשה דברים המפסידים המחשבות והדעות האמתיות, והם כלם דברים שמורים על הפסד כללות הדעות בתורתנו, ושהוא כופר בעקר יקר תפארת התורה והקבלה האמיתית.

הראשון הוא המחלל את הקדשים , כי האיש המחלל את הקדשים אשר צותה עליהם התורה כקרבנות ושאר קדשי שמים, הנה הוא חושב בלי ספק שלא באה המצוה עליהם רק לכוונה שניה, ושהמחלל אותם לא הפסיד הכונה האלהית, והנה איש כזה אף על פי שיש בידו תורה ומעשים טובים, רק שמבקש טעם לגנאי לעבור על שרשי האמונות אשר טעמם נעלם ממנו, אין לו חלק לעולם הבא, כי בהיות זה דבר שאין ראוי לשנות ולחלל חלילה אפילו כחוט השערה, וזה מיקל בהם במחשבות נפסדות, ואומר על הימין שהוא שמאל ועל השמאל שהוא ימין, הנה זה יקרא מין, ואין ראוי שיהיה לו חלק לעולם הבא, אשר נתיחד לשלומי הדעות האמתיות מקיימי תורתינו הקדושה בכל פרטיה, והקבלה האמיתית שבאה עליה איש מפי איש.

הב' הוא המחלל את המועדים , כי איש כזה אין ספק אלא שרוח מינות נוצצה בו, בחושבו שהמועדים אשר צוה ה' לשמור אותם לזכרון נפלאותיו וחסדיו נכתב כן, אע"פ שלא היו מעולם, כדי שיראו מלפניו ית', כמו שחשבו הכופרים האפיקורוסים האומרים שאין התורה מן השמים, רק שהמציאה איש מהאישים לנחותינו הדרך הישרה שיבור לו האדם, ושהמציא לנו זכרון ניסים ונפלאות כדי שנירא מהעונש, ועל כן מי שמבזה את המועדים, שהוא מראה בזה היותו מספק באמתת התורה, הנה איש כזה אין לו חלק לעולם הבא, שיצא מכלל ישראל, אשר באמונת התורה והקבלה האמיתית בה כל חיי רוחנו ונשמתינו.

והטעם הזה עצמו הוא ב מפר בריתו של אברהם אבינו , אשר הוא המבדילנו משאר האומות, כי צאצאיו חתם באות ברית קדש אשר שם בבשרנו, וזה המפר בברית מילה, הוא החושב שאין הבדל בין האיש הישראלי לשאר אישי המין, והרי הוא בזה גם כן כאומר שאין תורה מן השמים, שאינו חושב שנתיחדה תורתו לאומה הנבחרת מאתו ית'. והוא הטעם עצמו במגלה פנים בתורה שלא כהלכה, ופי' הרמב"ם ז"ל שהוא העובר על מצות התורה בפרהסיא, שהוא באמת כאומר לכל שאין לסמוך על מצוות התורה.

ואף אם יהיה כמשפטו שמפרש התורה שלא כהלכה, שאינו מאמין בתורה שבעל פה, הנה הוא מין וכופר, ואין לו חלק לעולם הבא, ויהיו לפי זה השלשה הראשונים, והם המחללים את הקדשים, והמבזים את המועדים, והמפרים בריתו של אברהם אבינו כופרים תורה שבכתב, והמגלים פנים בתורה שלא כהלכה, ערוכה בכל ושמורה על פי קבלתינו כופרים תורה שבעל פה.

ואמנם המלבין פני חבירו ברבים הנה הוא כופר בכמה עקרים, מלבד היותו כופר בתורה, כי הוא ידע שהוא שופך דמים, דאזיל סומקא וכו' כמו שדרשו רז"ל על פסוק שופך דם האדם באדם כו', והוא שונא לו, הפך מה שצותה התורה, ובעשותו זה בפני רבים בפרהסיא, הוא כופר בהשגחתו ית' ובידיעתו, שחושב בלי ספק בלבו האכזר מי יודעני ומי רואני, וכופר בשכר ועונש, שאם היה מאמין שיש מעניש על העושה דבר רע כזה לחבירו, שהוא כהורג את הנפש כאמור, לא היה עושה זה. אשר על כן נסמך הדבר החמישי הזה שהוא קשה מכלם, כי כל המאוחר בלשון המשנה הוא יותר רע ויותר קשה, אחר ההשקפה הצרופה והבחינה הנאמנה. והיה הכלל העולה בכונת התנא, שכל העושה דבר תגלה ותראה ממנו כונתו הרעה, והיותו כופר בתורה ונפסד המחשבות, אין לו חלק ונחלה כלל לעולם הבא כאמור.