פרקי משה על אבות ב:ט

אמר להם צאו וראו, איזה היא דרך טובה שידבק בה האדם. רבי אליעזר אומר עין טובה וכו'. אחר אשר הונח שבח החמשה תלמידים, בשכל אחד מהם בחר לו חלק אחד מחלקי השלמות, אשר הוא נחלק בהם, כפי אפשרות החלוקה, כמו שהוכחנו, והיו השבחים צודקים מכל צד, כפי דעת כל אחד מהם, והונח גם כן איזה הוא החלק המשובח מחלקי השלמות בשני חלקיו, המעשי והעיוני, בשבח השלם הנמשך אחריו, על יתר חביריו, הונח עתה אופן הנסיון, אשר נתנסו על ידי רבן יוחנן בן זכאי רבם, אשר בא לנסותם, לדעת מה בלב כל אחד מהם בגדר השלמות ורשומו, בששאל לכל אחד מהם, איזו היא הדרך הטובה שראוי שידבק בה, וילך בה האדם השלם, ואיזוהי הרעה שראוי שיתרחק ממנה, כי עם היות שידיעת שני ההפכים אחת, יען נמצאו אצל דעות בני אדם התחלפות רב, אפשר שימצא דעת מי שיחשוב, שהטוב והרע, הם בערכו שוים, ועל כן אפשר, שמי שיבחר בטוב לא ימאס ברע, כי לא יראה היותו רע בעיניו, ובכן לא יהיו אצלו שני הפכים, אך טוב כלו, כי אין מי שיבחר ויפעל רק הנראה בעיניו היותו טוב.

אמנם להבין לשון המשנה הזאת על נכון, ראוי להתעורר עליה בקצת הערות. אחת היא, שהיה לו לומר איזוהי היא הדרך הטובה, למה אמר איזו היא דרך טובה, שנראה שיש הרבה דרכים טובים, אלא שרצה לדעת, איזו היא היותר טובה שראוי שידבק בה האדם, כמו שהקשינו במשנה הראשונה מזה הפרק. שנית, באומרו שידבק בה האדם, שהיה לו לומר שילך בה האדם, או שיעשה אותה האדם, מאי שידבק בה. שלישית, שהיה לו לומר שראוי שידבק בה האדם, כי אין מקום לשאלת איזו היא הדרך שידבק בה האדם, שהרי כל אדם נדבק בדרך שבוחר בה, והם דרכים בב"ת, אך מה שראוי שידבק בה היא דרך אחת לבד. הרביעית היא, שאחר שהשאלה היתה איזו היא הדרך הטובה, איך באו תשובות רבי יהושע ורבי יוסי ורבי שמעון על ההולכים בדרך טובה, ולא בדרך הטובה עצמה, כי חבר טוב, ושכן טוב, והרואה את הנולד, אינם הם הדרך הטובה שידבק בה האדם, ואם היה שואל מי הוא הנדבק בדרך הטובה, היתה תשובת חבר טוב שכן טוב וכו' תשובה נכונה. אך הוא שאל על הדרך, והם השיבו על ההולכים בה, והיה להם להשיב למה ששאלו להם, כמו שהשיבו ר' אליעזר בן הורקנוס ור' אלעזר בן ערך עין טובה ולב טוב, שהוא הדרך עצמה שראוי שידבק בה האדם.

והנה אמת לפי דרכנו יתישב הכל על נכון, כי להיות שרבן יוחנן בן זכאי ותלמידיו היו שוים בדעתם, בשיצטרכו להשגת התכלית האחרון, שהיא האהבה אליו ית', כל חלקי השלמות אשר זכרנו, ולא היה ההפרש ביניהם רק באיזהו החלק היותר נבחר להשגת התכלית, כי כל אחד מהם חשב, היות החלק אשר בחר, הוא העקר להשגת התכלית, עם היותם כלם נבחרים, וכן היה דעת רבם כמו שהוכחנו, על כן שאל להם איזו היא דרך טובה שידבק בה האדם, ירצה, עם היות כאן חמשה דרכים טובים כלם, איזו מהם היא שידבק בה האדם יותר מבאחרות. ולא יתכן לומר איזו היא הדרך, יען הם חמשה כאמור, וכמו כן לא היה יכול לומר שילך בה, או שיבחר בה, לפי שבכלן ראוי שילכו ושיבחרו אותן, אך באיזו מהן ידבק האדם בו יותר מבאחרת, זאת היתה שאלתו, כי הדבקות בדבר מה, יורה חבה יתירה על האחרות. ובזה הותרו השתי הערות הראשונות.

ובמה שהוסיף מלת טובה, בהיות ידוע אצלם, שהדרכים הטובות המביאות אל התכלית, היו חמשה ולא יותר, כפי אפשרות החלוקה, לא הוצרך לומר שראוי שידבק בה האדם, שהרי בדרך טובה אינם נכנסים רק החמשה הנזכרים, ובכלם ראוי שידבק האדם. ובכן כשיאמר שידבק בה האדם, הוא כאלו אמר מהחמשה דרכים, שהם דרכי השגת השלמות, וכל אחת מהם הוא טובה, איזו היא מהם שהאדם השלם, הראוי להקרא אדם, ידבק בה מאליו בבקשו התכלית האחרון, ובזה הותרה ההערה שלישית.

ואמנם למה שהיו דעת רבי אליעזר בן הורקנוס ורבי אלעזר בן ערך שחלקי השלמות המביאים אל התכלית, הוא השכל העיוני, כמו שביארנו, והשלמות העיוני הוא מסתפק בעצמו, ואין צורך לו לחברת אחר זולתו, כמו שיצטרך המעשה, כי המעשה לא יושלם רק עם אחר, והעיון יושלם בהתבודדות, על כן השיבו שני השלמים האלה בדרכים עצמם. כי כשראו שרבם שאל להם איזו היא הדרך הטובה מהחמשה הנזכרים, השיב רבי אליעזר בן הורקנוס כפי דעתו וסברתו, שהראיה השכלית בהשגות האמתיות העיוניות, היא הדרך הטובה, והיא הזכירה בדרושים, כי הזוכר הדבר הוא הרואה אותו בעין שכלו, אך מי ששכח מה שלמד, נסתר מעין שכלו, כל עוד שהוא נשכח, כמו שיקרה לעין עם המוחש, כי הקש ראות השכל אל המושכל כהקש ראות העין אל המוחש, כמו שנתבאר באלהיות והוא נכון. על כן אמר עין טובה, כלומר, הראיה השכלית הטובה שיראה תמיד מה שהשיג מהאמתיות. ורבי אלעזר בן ערך אמר, שהעקר הוא שיהיה לו לב טוב, והוא כנוי אל העיון דק והחכמה. כמאמר שלמה המלך עליו השלום בלב נבון תנוח חכמה, ואמר איוב חכם לבב וכו', שהחכמה היא בלב, ועל כן אמר שעקר יקר תפארת השלמות, היא החכמה, כי בחכמה ובעיון הדק יושגו כל שאר החלקים בנקל, אשר על כן גזר הרב, שבכלל דבריו היו דברי כלם, והוא קל להבין היות דברי הרב צודקים.

ואמנם השלשה שלמים, אשר שמו שלמות השכל המעשי, עקר השלמות להשגת התכלית האחרון כמדובר, תפשו המתואר תמורת התאר, להיות שלמות המעשה נשלם בחברת אחרים, ובזה הותרה ההערה הרביעית. כי על כן השיבו במתואר, עם היות שלא היתה שאלת הרב בעצם וראשונה, רק על הדרך ילכו בה, לרמוז לו, שיצטרך אל המעשה לחברת אחר, ואי אפשר שיסתפק בעצמו ההולך בה. ועל כן השיב רבי יהושע, אשר שם השלמות בטוב ההכנה מצד המזג והתכונה, שהדרך הטובה היא שיהיה האדם חבר טוב לכל, כי מי שהוא טוב המזג והתכונה אשר בהם יקנה המעלות המדותיות הטובות, יהיה חבר טוב לכל עולם, ובזה ישיג השלמות והתכלית האחרון על נכון, כי זה יביאהו להשגת כל השלמות. ועל כן אמר חבר טוב, כאלו אמר שהדרך הטוב שידבק בה האדם, הוא היות חבר טוב לאחר. כלומר, שישתדל למצוא אחר לשיהיה לו חבר כפי הראוי וכו'. וזולת זה רצה עוד בתשובתו זאת, שאם היה משיב חברה טובה, היה נשמע שלא יצטרך השלם לבקשת החבר לעשות עמו חברה טובה, רק כאשר יזדמן לו החברה, ותהיה טובה, תהיה אז דרך טובה, אך באומרו חבר טוב הורה, שראוי שישתדל האדם להיות חבר לאחר.

וכן רבי יוסי כפי סברתו, שהחסידות הוא חלק השלמות הנבחר, אמר שכן טוב, שהוא השוכן אתו תמיד, לשיפעל עמו לעולם הראוי כפי השעה והזמן, לפנים משורת הדין כנז'. וכן רבי שמעון, במה שאמר הרואה את הנולד, להיות דעתו שהיראת חטא הוא חלק השלמות הנבחר, אמר שלשלמות היראת חטא צריך שהאדם יקבץ הזמן, ההווה עם העתיד תמיד, ובזה לא יהיה נכשל בעון כלל, ולא אמר הרואה מה שיולד, רק הרואה את הנולד, לרמוז שאין ראוי שישער הדבר שיבא כפי היותו עתיד, רק כאלו כבר נולד, כי יש הפרש רב בין שתי ההשערות, כי בהיותו משער שכבר בא, תהיה ההזהרה מהכשלון בא בפועל, והוא דקדוק אמתי ונכון.

וזה ביארו יותר בדרך רעה, שראוי שיתרחק ממנה האדם, בשהשיב ר' שמעון שהוא הלוה ואינו משלם, כי אם היה זה רואה את העתיד, כאלו כבר בא בפועל, היה רואה את ההזק שנמשך לו מזה, בשלא ילוו לו עוד אם אינו משלם, ובכן היה משלם מיד, שהיה בוחר ברע לפי מחשבתו במיעוטו, אך במה שאינו משלם, מורה שאינו ירא חטא, ואינו רואה את העתיד כאלו כבר בא בפועל, וזה מבואר בעצמו. וכן בכל השאר הם מבוארים, כי מה שהשיב רבי אליעזר בן הורקנוס שהדרך הרעה שראוי שיתרחק ממנה האדם, היא עין הרע, הוא מבואר שהוא על מי שאינו רואה מה שלמד, ושוכח תלמודו, שהוא עין השכל, הבלתי רואה בפועל מה שלמד. וכן תשובת רבי אלעזר בן ערך באומרו, שהוא לב רע, הוא מבואר גם כן, שהוא העדר החכמה והפלפול וחדוד השכל כאמור. וכן רבי יהושע במה שאמר חבר רע, ורבי יוסי שאמר שכן רע, השיבו על פי סברתם, כי החבר רע הוא אשר לו מזג ותכונה רעה בלי ספק, והשכן רע הוא הפועל שלא כדין, כי על כן יקרא שכן רע, כל שכן שלא יפעל לפנים משורת הדין.

ובכן על פי שני ההפכים האלה גלה רבן יוחנן בן זכאי דעות תלמידיו אלה, כפי מה שהיה הוא מבין בהם, אשר על כן היה מתאר אותם בתארים אשר נזכרו במשנה הקודמת, ובצדק כל אמרי פיו, במה שגזר שבכלל דברי רבי אלעזר בן ערך דברי כלם, יען החכם בחכמתו יתרחק מכל דרך רעה, וידבק בכל דרך טובה, כי החכם ידע מאוס ברע ובחור בטוב בכל חלקיו, ונתיישב עם זה ישוב נכון.