פרקי משה על אבות ב:ז

והשלים זה השלם פניני אמריו, באומרו מרבה בשר מרבה רמה וכו', אשר בהם נתן סדר כולל אחר ההזהרות הראויות, ודרך להגעת השלמות וההרחקה מהגנות, בהודיע הנהגת האדם את עצמו ואת ביתו ואת מדינתו דרך כללות, מספיק לאיש השלם להשגת הטוב האחרון.

וכנגד הנהגת האדם את עצמו, אמר, שהאיש אשר מגמתו הוא להרבות בשר, ולהמשך אחר התענוגים, והוא נמשך אחר טוב החומר, וטוב הנפש ישליך אחרי גוו, הנה איש כזה, מה שהיה מבקש הוא מפסיד, כי הוא מבקש קיום הגוף בזה, והוא עושה דברים הגורמים הפסדו, שבזה מרבה רמה, כי רבוי המאכלים מפסידים את הגוף ומכלים אותו מהכח כנודע. והיתה הרמה כנוי אל ההפסד. וכמו כן מי שמרבה נכסים לשמוח בהם, הנה הוא להפך, שמרבה דאגה בהפסדם, והטורח על אסיפתם, שהם באמת כמאמר המליץ, מלא כף נחת חלוש מאד, והוא מושג ממלא חפנים אלף עמל מכאיב.

וכנגד הנהגת הבית אמר מרבה נשים מרבה כשפים, ירצה, כי המרבה נשים כדי שיתענג בהם במשגל, והוא לתכלית רע, הנה יפסד תכליתו מאליו, שהן עושות מכשפות באופן שלא יתענג עם שום אחת מהן, כי כל אחת מהן תשתדל להוציאו מן העולם, ואם היה מסתפק בהכרחי מהן, היה מתענג כראוי והיה טוב לנפשו ולגופו. וכמו כן המרבה שפחות כדי שישרתו בבית, והן יותר מהצריך אליו, עד שלא תוכל אשתו להשגיח בהן, הנה בזה מרבה זמה, וילדו לבהלה, ולא יזכה שישרתוהו, כי כל אחת תלך אחר שרירות לבה וכו'.

ועל הנהגת המדינה אמר מרבה עבדים מרבה גזל, ירצה, כי המרבה עבדים לשישרתו ויעבדו בעבודת המדינה, כמשפט עבדי השרים והסגנים, הנה כאשר ירבו אותם יותר מהראוי, עד שלא יוכלו בעליהן לזון אותם, הנה בזה מפסיד המדינה, שמרבה גזל, והוא רע לכל המדינים בלי ספק.

וכנגד החמשה דברים הנזכרים, אמר חמשה דברים אחרים הפכיים להם, אשר בהם תתוקן ההנהגה, כפי הראוי בו ובביתו ובמדינתו.

ועל תקון הנהגת האדם את עצמו, אמר מרבה תורה מרבה חיים, והוא כנגד מה שאמר מרבה בשר מרבה רמה וכו', רוצה לומר, כי מי שהוא מרבה טוב הנפש, הוא מרבה חיים, שהוא קיום האדם, הפך המרבה בשר, שהוא מרבה הרמה וההפסד, כאמור. והוא, כי התורה היא נותנת חיים לבעליה בעה"ז ובע"ה, כאומ' כי היא חייך לעה"ז, ואורך ימיך בע"ה.

וכנגד מרבה נכסים שמרבה דאגה, אשר הוא גם כן אצל הנהגת האדם את עצמו, כאמור, אמר מרבה ישיבה מרבה חכמה, כלומר, מי שמרבה ישיבה, הנה הוא משיג מה שמבקש, ויהיה לו שמחה וטוב לבב, ע"ד פקודי ה' ישרים משמחי לב, כי אין שמחה כשמחת החכם בחכמתו, כמאמר דוד המלך ע"ה, באומ' תודיעני אורח חיים שובע שמחות את פניך, כמו שביארתיו במקומו, כי שמחת פניו ית', הוא רמז אל הדבקות, המושג באמצעות החכמה האלהית, אשר בה תפול שובע שמחות וגיל.

ועל תקון הנהגת הבית, אמר מרבה עצה מרבה תבונה, מרבה צדקה מרבה שלום וכו', כנגד מרבה נשים מרבה כשפים אמר, שהמרבה עצה בהנהגת אשתו ובני ביתו, הנה הוא מרבה תבונה, וכאשר ירבה תבונה, לא ירא מרבבות כשפים, כי יתבונן בכל פרטי מעשיו, ויכוון בהם, עד שנשיו לא יטו את לבבו, כי התבונה היא המישרת אל טוב המעשים כלם, כנודע בחכמה המדינית.

וכנגד מרבה שפחות מרבה זמה, שהוא גם כן מהנהגת הבית, אמר מרבה צדקה מרבה שלום, וזה, כי בהרבות השפחות בבית ונעשתה הזמה בבית, כי הן תלכו אחרי הבחורים, להרביץ בפוך התאוות אבני תשוקתן, הנה בזה תשא הבית עול המריבה כל ימותם, וקטטה גדולה. אמנם פועל הצדקה הוא להפך, שהוא מרבה שלום, בתת לכל אחד חקו בצדק, ואיש על מקומו יבא בשלום ובמישור.

ועל תקון הנהגת המדינה אמר קנה שם טוב קנה לעצמו, והוא כנגד מה שאמר מרבה עבדים מרבה גזל, והוא, כי בהרבות עבדים אשר בהם יתרבה הגזל במדינה, יצא לו שם רע במדינה בלי ספק, על כן אמר, שההפכיי לזה הוא קנין השם טוב במדינה, כי זהו תקון וסדר כולל להנהגת המדינה, שישתדל האדם לקנות לו שם, כי הוא טוב משמן טוב, ולא שיהיה תכליתו השם מצד עצמו, רק עשיית הטוב, אשר ימשך ממנו השם הטוב מעצמו, כמו שביארנו בדברי השלם הזה עצמו, בפרק הקודם. ורצה בזה, כי כאשר יהיה זה מגמת פניו, יעשה כל פרטי מעשיו לתועלת המדיניים כפי הראוי. ולא אמר מרבה שם מרבה לעצמו, להיות שהשם הוא נקנה לו מפאת המדיניים, ואין בידו להרבותו כשאר הדברים הנזכרים, רק שבהיותו פועל הפעולות הנאותות, כפי ההנהגה הראויה אל המדינה, הנה בזה יקנה מאחרים לעצמו השם טוב ההוא, הפך הגזל שאינו מרבה לעצמו, רק לעבדיו, וז"א קנה שם טוב.

ואמר דרך כלל, כי מי שקונה השם טוב, הנה הוא קונה בזה בכלל דברי תורה וחיי הע"ה, יען השם הטוב אי אפשר שיקנה אותו רק מצד פרסום מעשיו הטובים, ושלמותו המפורסם לכל בני המדינה, ועסקו בעיון ובתורה, כי הנהגת המדינה תכלול ההנהגות כלם, על כן אמר קנה לו דברי תורה, קנה לו חיי העולם הבא וכו'.