פרקי משה על אבות ב:ו

ויען הזהיר זה השלם במאמריו הנחמדים מזהב ומפז רב, על ההרחקה מהרע וההתקרבות אל הטוב, בהשתדלות נמרץ, והשלים מאמריו דרך כללות, באומרו השתדל להיות איש, כי הוא שם כולל השלמות כלו, אשר יתוארו בו השלמים בתכלית השלמות, אמר, שידע באמת שתצטרף ההשגחה עם ההשתדלות, בכל פרטי מעשי האיש הפרטי, והוא כאלו אמר שהזהיר על דרכי השלמות וההישרה אליו, למה שראה הוא בעצמו מעשי ההשגחה, במה ש הוא ראה גלגלת אחת צפה על פני המים וכו'.

והנה יש לראות למה אמר וסוף מטיפיך יטופון, שנראה היותו מותר, שאחר שאמר על דאטפת אטפוך, ידענו שלא בדרך נבואה היה זה, רק ששפט במשפט השכל, שכל המטיף יטיפוהו וכו', ואחר שרצה לכפול המאמר, להורות על הכלל, שהגזרה הראשונה היתה פרטית אל הגלגלת, והשנית כוללת לכל המטיפין שסופן יטופון, היה לו לומר וסוף המטיפין יטופון, למה כנה אותה גם כן אל הגלגלת ההיא באומרו וסוף מטיפיך וכו'.

אשר על כן לבבי יחשוב, שרמז בזה לדרוש יקר הערך, והוא, כי עם היות שהרשע הוא חרבו של השם ית' להמית רשע, כמאמר דוד המלך עליו השלום, באומרו פלטה נפשי מרשע חרבך וכו', אשר מזה היה נשמע, שהרשע אשר הוא עושה רע לרשע אחר בהשגחתו ית', לא יגיע לו עונש כלל, מאחר שהוא שליח ההשגחה כנז', על כן בא זה השלם להודיע ולהודע, שגם העושה רע לרשעים, מסודר מפאת ההשגחה, יבא לו רעה, להיות שהשם ית' מגלגל חובה על ידי החייב ההוא, והיותו הוא כדאי לשיהיה אמצעי לעשות רע לאחרים, תבואהו רעה מפאת ההשגחה. והוא מ"ש הלל נגד הגלגלת הצפה על פני המים על דאטפת אטפוך, ירצה, מפני שאתה הרגת לאחרים ועשית להם רעה, על כן באה עליך הרעה הזאת. ועם היות שהעושים לך רעה היו שלוחי ההשגחה בזה, לשלם לך כאשר עשית לאחרים, והיה נראה שאין ראוי שיהיה להם עונש, עם כל זה גם הם יטופון, יען נתגלגל הענין על ידם. וז"א וסוף מטיפיך, ירצה, וסוף מטיפיך, עם שנראה שכדין עשו, עם כל זה גם הם יטופון. אמנם אם היה אומר וסוף המטיפין יטופון, לא היה נשמע רק שסוף כל המטיפין לאחרים שלא כדין הם יטופון לבד, ולא יתפשט הדבר יותר, ולא היה נשמע שגם המטיפין למטיפין, גם הם יטופון, רק המטיפין, על כן אמר וסוף מטיפיך וכו'. והוא דקדוק טוב ונכון מאד.