פרקי משה על אבות ב:ה

הוא היה אומר אין בור ירא חטא ולא עם הארץ חסיד וכו'. להיות עקר יקר תפארת כוונת הלל להישיר האדם אל הלמוד התוריי, וכל השלמות הקודם לו הוא במדרגת אמצעי ודרך המביא אליו, כמו שאמר במאמרו הקודם, שתכלית אהבתו את הבריות הוא לקרבן לתורה, על כן סמך לזה מסדר המשנה מאמר אחר להלל עצמו במעלת הלמוד והדרך המביא אליו מתחלה ועד סוף, והוא מסכים גם כן למאמר רבן גמליאל, שהורה היות תלמוד תורה עקר והדרך ארץ תפל לו, שמה שיסמך אליו, הוא על צד היופי והנוי כמדובר.

אמנם ראוי להתעורר במאמרו זה, שנראה היותו סותר למאמר אחר נבחר בלתי חולק, שאמרו כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו חכמתו מתקיימת, וכל שאין יראת חטאו קודמת לחכמתו אין חכמתו מתקיימת, כי באומרו שכל שאין יראת חטאו קודמת לחכמתו, נראה שצריך שתקדם היראת חטא אל החכמה, ומהמשנה הזאת נראה שצריך שתקדם החכמה אל היראת חטא, באומרו שאין בור ירא חטא, והם מאמרים סותרים. ועוד צריך לראות אופן המדרגות האלה, שלא באו על צד הקרי וההזדמן. ועוד יש לראות, למה לא אמר ולא כל המרבה בסחורה חכם וכו'.

אשר על כן יראה באמת, שבא לבאר סדר השגת השלמות, מתחלת ההעדר עד סוף השלמות כלו, אשר הוא היות האדם משלים לזולתו בחכמה, אשר הוא השלמות אחרון כמדובר.

ולהיות מדרגת הבור הוא המשולל מכל המדות האנושיות, שאין לו לא חכמה ולא מדות, אמנם ע"ה הוא אשר לו מעלות מדותיות, כמו שפירש הרמב"ם ז"ל בפירוש המשנה הזאת, על כן אמר שהבור, שהוא המשולל אפילו מהמעלות המדותיות, לא יהיה ירא חטא, כי להיות מדרגת הבור הפחותה שבכל המדרגות, עד שהיא מדרגת ההעדר הגמור, כאמור, על כן גזר אומר שהבור לא יהיה ירא חטא, כי הירא חטא צריך שיקדמו לו קצת מדות, שיכינו אותו, לשיהיה ירא חטא. וכשלא יהיה בור, אפשר לו להיות ירא חטא, ואחר שהיה ירא חטא, אפשר לו להיות חכם. אמנם אף אם לא יהיה בור, לא יהיה חכם, שהוא אשר הגיע אל המעלות השכליות, אם לא קדם היותו ירא חטא, שהוא השלם במעלות המדותיות, והוא הכובש את יצרו, מסכים למאמר האומר כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו ית', והוא כאלו אמר, כי מי שלא יהיה לו הכנה מה, והורגל קצת אל המדות, לא יהיה שלם בהם, שהוא ירא חטא, והיראת חטא אשר תמצא במוכן אליה, תקדם אל החכמה כאמור. ואמר שהעם הארץ, שהוא ממדרגה אחת יותר מהבור, בשהוא בעל מדות, עם שאפשר שיהיה ירא חטא, לא יהיה חסיד, כי החסידות הוא אחר ידיעה מה, ולפחות אחר שלמות המדות בהחלט.

ואמנם הביישן, עם שאפשר שיהיה חסיד, אחר היותו ירא חטא, ויהיה שלם במדותיו, ויהיה לו ידיעה מה, בשידע ויבין מעצמו, הנה לא ילמד מאחרים, ולא יהיה תלמיד הגון, כי התלמיד צריך שלא יתבייש מלישאל אל הרב, על כן אמר ולא הביישן למד וכו'.

ואמנם הקפדן עם שאפשר שילמד מאחרים, כי הקפדנות לא ימנעהו מללמוד מרבו, הנה לא יהיה ראוי להיות רב מלמד לאחרים, כי מי שהוא קפדן לא יוכלו השומעים ללמוד ממנו, כי אם ישאלו לו דבר ויהיה קפדן, לא ישיב, ובזה לא יצא הלמוד ממנו אל הפועל.

אמנם המרבה בסחורה, הנה עם היות שזה לא ימנעהו לשיהיה ראוי ללמוד וללמד, הנה עכ"ז אינו ראוי שיחכים את תלמידיו, כי עם שילמוד להם, לא יהיה הלמוד כל כך, עד שיחכים אותם, כי להחכים את התלמידים, צריך שיהיה הרב מפליג השקידה על הלמוד, ועל כן איש כזה אינו מחכים את תלמידיו.

ואחר שביאר השתלשלות מדרגות הראוי להחכים את התלמידים, להזהיר להם שילמדו תורה ממי שאינו קפדן, ושאינו מרבה בסחורה ולבו ראה שבני עליה כאלה הנם מועטים, ולא רבים עושים תורתם קבע, אמר שבמקום שאין אנשים עם התנאים הנזכרים, ישתדל הוא להיות איש, וללמוד מעצמו ע"ד שפירש הרמב"ם ז"ל והוא אומרו במקום שאין אנשים השתדל להיות איש וכו'.