פרקי משה על אבות ב:ד

ואמנם אומרו הוא היה אומר עשה רצונו כרצונך כדי שיעשה רצונך כרצונו , אפשר שיהיה שב אל הרשות הנז', כמו שפירשו קצת מהמפרשים, והוא מבואר בעצמו. אמנם הפירוש הנכון אצלי הוא, שהוא שב אל רצון השם ית', ואמר שישתדל האדם לעשות רצון השם ית' כמו שהוא משתדל לעשות רצון עצמו, ירצה, כי כמו שרצון עצמו יעשה אותו בשמחה ובטוב לבב, ולא ימנענו שום טרדה ושום דבר מחוץ, ועושה כל אפשרותו לשים אותו בפועל, כן ראוי שיעשה רצונו ית' בכל דברו הטוב, אשר דבר ביד משה עבדו, כדי שיעשה הוא ית' רצון האדם כרצונו ית', ולהיות שמזה נמשכה מבוכה רבה, כי אם האדם ראוי שיעשה רצונו ית' כרצון עצמו, אם כן כאשר יבא דבר שיצטרך לעשות רצון עצמו ורצון השם ית', נראה שראוי שיעשה רצון עצמו איך שיהיה, כמו שראוי שיעשה רצון השם ית', מאחר שהשוה אותם. לז"א, שראוי שיבטל רצון עצמו כאשר יצטרך לבטלו מפני רצון השם ית' העומד כנגדו, וכאלו אמר שכאשר ינגד רצונך לרצון השם ית' בדבר מה, הנה אז ראוי שתבטל רצונך מפני רצון השם ית', כדי שהוא ית' יבטל רצון אחרים מפני רצונך, כי לא יצדק בשום צד שיבטל השם ית' רצונו מפני רצונך, לפי שרצונו הוא הטוב במה שהוא טוב אשר לא ישתנה, אך יבטל רצון אחרים מפני רצונך וכו'.

ואפשר שירמוז עוד, בשראוי לאדם שכל פעולותיו ומעשיו אשר יעשה, יפעל אותם ברצון מוחלט, ולא מצד אונס או לאיזה תכלית אחר, זולת תכלית הטוב במה שהוא טוב, או מצד יראה שירא מהעונש, כי פועל כזה לא יהיה רצוני בהחלט, ואינו פועל שלם. על כן הזהיר שיעשה רצונו ית' כרצון עצמו, ר"ל ברצון מוחלט ולא באונס, וז"א כרצונך, רוצה לומר תעשה אותו בכל רצונך, בלתי אונס כלל. ואמר שיעשה זה, כדי שהוא ית' יעשה רצון האדם וישלימהו בכל אשר ירצה, כמו שהוא רצונו ית' תמיד לעשות טובה עם כל איש ישראל, וחפץ בטובתן. וז"א כדי שיעשה רצונך כרצונו, רוצה לומר, כדי שיעשה וישלים השם ית' רצונך בכל אשר תאוה נפשך, כמו שהוא רצונו ית' תמיד לעשות טובה עמך, והיית אתה המונע רצונו זה, מצד רוע המעשים, וכאשר תעשה רצונו ברצון מוחלט ושלם, אז הוא ית' יעשה רצונך, כאשר עם לבבו ורצונו תמיד לעשות.

ואפשר שאומר כדי שיעשה רצונך כרצונו, ר"ל שיעשה שרצונך יהיה דומה ממש לרצונו, כי כמו שרצונו הוא אל הטוב בהחלט, כך רצונך יהיה תמיד אל הטוב, ולא תרצה הרע בשום צד, ואומר בטל רצונך מפני רצונו, ירצה בטל רצונך המיוחד לך, כפי מה שאתה חומרי, מפני רצונך השכלי, שנקרא רצונו ית', יען הוא רצון לעבודתו, כדי שהשם ית' יבטל רצון אחרים החומרי מפני רצונך, רוצה לומר כדי שתישיר אתה אחרים אל טוב ההצלחה, ויהיו נשמעים אליך, ויבטלו רצונם מפני רצונך.

או יאמר, השתדל לעשות רצונו כרצונך, רוצה לומר, תעשה רצונו, ויהיה זה כמו שתרצה אתה, תבחר כרצונך לעשות רצונו באופן היותר נאות שיראה לך, כי כאשר יצדק בו שאתה עושה רצונו, א"א שיהיה זה רק בעשיית הטוב, ועל כן כשיצדק בו התאר הזה, עשהו כמו שתרצה, כדי שהוא ית' יעשה רצונך כמו שירצה הוא ית' ולא כאשר תרצה אתה, רק כרצונו ית', שהוא ידע הטוב לך המוחלט ולא אתה. והוא ע"ד מה שפירש רש"י ז"ל בפסוק ואתה אל תיראו כי התחת אלקים אני שהוא פירוש נכון ומבואר בפסוק.

הלל אומר אל תפרוש מן הצבור, ואל תאמן בעצמך עד יום מותך וכו'. הנה מסדר המשנה אחר שהביא דברי רבן גמליאל, שאמר, שהדרך ארץ הוא מיפה את התורה, באומרו יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ, כמו שביארנו, סמך לזה מאמר הלל הזקן שהוא מסכים עמו מכל צד, בתתו סדרים ישרים ויקרים, לקיום והתאחדות הקבוץ המדיני וההישרה ללמוד התורה. והנה גם כן הוא מסכים למאמרו שקדם בפרק הקודם, באומרו אוהב שלום ורודף שלום וכו', כי מלבד מה שביארנו שראוי לאדם שיאהב השלום וירדוף אותו, והשלום הנז' שם, הוא התאחדות החומר והצורה, הנה בכלל זה ירצה ההתאחדות באישי הקבוץ, כי בהצמדם יחד יגדל כח השלמות ביתר שאת, הן בעניני התפלות הן אל כביר לא ימאס, הן בעניני הצדקות ועשיית המצוות ברוב עם הדרת מלך, הן בעניני המסים והארנוניות, כי אם יפלו, האחד יקים את חבירו, על כן הזהיר בפרק הזה, שלא יפרוש היחיד מהצבור, שהם הרבים, כי אם יתפלל יחידי, אולי לא יכוין בתפלתו, או יבא לידי עון אשר חטא ולא תהיה תפלתו נשמעת. אמנם בהיותו עם הצבור, תפלת הצבור נשמעת, על כן אמר ואל תאמן בעצמך עד יום מותך, והוא טעם למ"ש אל תפרוש מן הצבור, כלומר, לא תאמן בעצמך באומרך שאתה לבדך תתפלל ותהיה תפלתך מקובלת, וכן בשאר הדברים, לא תדמה ולא תחשוב שכדאי אתה לשלא תבא תקלה על ידך, כי אין ראוי שיאמין האדם בצדקתו עד יום מותו, כי היצר הרע צופה לצדיק ומבקש להמיתו וכו'.

ולהיות שיש מהאנשים שמאמינים בעצמם, ובוטחים בצדקתם, ממה שראו קצת אנשים פרצו פרץ המטים עקלקלותם, ונתפתו מיצרם, ויחשבו שהם בטוחים לשלא יעשו כמו אותם האחרים אשר כשלו ונפלו, על כן אמר שאין ראוי לאדם שיבטח בזה, באומרו שכמקרה הכסיל לא יקרהו, כי מי יודע, כשיבא למדרגת אותו הכסיל או הסכל, היעמוד לבבו נגד יצרו, לז"א ואל תדין את חבירך עד שתגיע למקומו, כלומר, לא תדין אותו לבלתי כובש, ותבטח על זה לשתהיה אתה כובש, עד שתגיע אתה למדרגתו, באותו פרק, באותו מקום, ותהיה כובש את יצרך, וכאלו חזק בזה מ"ש ואל תאמן בעצמך וכו'.

ואפשר שאומרו ואל תדין את חבירך עד שתגיע למקומו , יר' שכאשר יהיה לאדם מה הפרש עם איש אחר, שיבזהו האיש ההוא, או יעשה לו הפסד, או כל איזה רע אחר, אין ראוי שירשיע אותו, וידין אותו לכף חובה, עד שיצייר הוא היותו הוא במקום חבירו הנז', ומה שהיה חפץ הוא שיעשו לו בהיותו הוא במקום חבירו, זה ראוי שידון עליו, ע"ד ואהבת לרעך כמוך. וזהו עד שתגיע למקומו, יר', לא תשפוט כנגדו עד שתצייר בשכלך שהגעת במקומו, כאלו היית אתה במקומו ממש.

ואמנם אומרו אל תאמר דבר שא"א לשמוע שסופו להשמע , אפשר שיפורש בב' פנים אם על הדברים אשר יספר האדם מענייני העולם וגלוי הסודות לחבירו, ואמר שאל יאמר לחבירו שום דבר בחשבו שא"א שישמע הדבר ההוא, ובבוטחו בזה יגלה סודות אשר השתיקה בהם היתה מועילה, וההגלות מזיק, ואמר שלא יבטח בחושבו שא"א לשמעו שום אדם, כי אין דבר שאין סופו להשמע ויזיק לו, וז"א שסופו לישמע וכו'. ואפשר שיהיה מאמרו זה על לימוד התורה, ותהיה מלת שמיעה מושאלת על ההבנה כמשפטה בהרבה מקומות, ואמר שלא יאמר על שום דבר של עיון שאי אפשר לשמוע ולהבין אותו, ועל כן לא ירצה לעיין ולהתבונן בדבר ההוא, בחושבו שלא ישיג אמתתו, כי אין דבר נמנע ההבנה, ועם רוב קושי הבנתו סופו לישמע, ע"ד יגעת ולא מצאת אל תאמן וכו'.

ואמנם לפי הגרסא האחרת, שאומר שאפשר לשמוע, יאמר, שאל יאמר על דבר של עיון אם לא אלמוד היום אלמוד אותו למחר, מאחר שאפשר לך לשמעו אותו היום. וז"א אל תאמר דבר שאפשר לשמוע אותו היום, אל תאמר שסופו להשמע, ותדחהו למחרתו, כי אין ראוי לומר זה, וכמו כן לא תדחה אותו מצד עסקך באומ' לכשאפנה אשנה ויש זמן, דשמא לא תפנה, ותשאר בלי ידיעתו, אשר על כן אין לדחות שעת הלמוד בשום וזמן בעולם.