פרקי משה על אבות ב:ג

ואמנם הזהירם התנא אל העוסקים עם הצבור על דבר אחד, אשר יצטרכו מאד ליזהר בו, והוא, כי להיות שהעוסקים עם הצבור יצטרכו בהכרח לשאת ולתת עם הרשות, המלך או השר אשר הצבור תחתיו, אשר יוציאם ואשר יביאם, על כן אמר שיהיו זהירים מאד ברשות, והוא המלך או השר ההוא, בשני דברים:

הא' שלא יבטחו בשר ההוא, בשיעשה בעבורם איזה דבר מצד אהבה, או התחברות, או התקרבות שיהיה להם עמו. כי לרוחק היחס אשר ביניהם א"א שיהיה ביניהם אהבה כלל, שאין ההתקרבות ההוא רק לצורך עצמן, ולא מצד אהבה, כי אין אהבה אלא בדומים, ואלה נראין כאוהבים בשעת הנאתן. ויש לדקדק שלא אמר שהם אוהבים בשעת הנאתן, לרמוז כי אף בשעת הנאתן אינם אוהבים, רק נראין כאוהבים. ועוד, שאפילו למדרגת מראים עצמם אוהבים לא יגיעו, שלא אמר נראים אוהבים בשעת הנאתם, אלא שנראים כאוהבים בדמיון מה, ואינם נראים אוהבים ממש אף בשעת הנאתן, אשר על כן ראוי שלא יבטחו בהם העוסקים עם הצבור בשיעשו רצונם.

והב' שבבטחון אהבת הרשות עמהם, לא יעשו עול לשום אדם, בסומכם שהרשות יציל אותם מדוחקם, והיה כי יצעקו אל המלך לא יענישנו, כי אין עומדין לו לאדם בשעת דוחקו.