פרקי משה על אבות ב:יג

רבי שמעון אומר הוי זהיר בקריאת שמע ובתפלה. וכשאתה מתפלל וכו'. הנה השלם הזה הודיע גם הוא שלשה דברים, אשר בהם תשלם תכלית שלמות מעלת תהלת היראת חטא, עד יעשה קנין קיים בנפש. הדבר הראשון הוא, שירגיל עצמו בקריאת שמע, שהיא עבודה שבלב, ובה יחודו ית'. ושראוי לעובדו ולא לזולתו, עם עקרים אחרים מתורתינו הקדושה. וכן שירגיל עצמו להתפלל לפני המקום, כי הנה ההרגל הזה יתקן כונתו שתהיה לעבודתו, בהיותו מכוין בתפלתו אליו ית', אשר על כן אמרו רז"ל שהקדוש ברוך הוא מתאוה לתפלתן של צדיקים וכו', שהדבר פשוט תכלית הפשיטות, שאין השם ית' מתאוה לתפלתן לפי שהוא צריך לה, כי מה יוסיף ומה יתן לו בשבחיו של בשר ודם. וגם אין צריך לישאל אדם אליו ית' בפיו ובשפתיו כדי שישמע השם ית', כי הוא בוחן לבות וכליות וצפוני טמוני כל, וכמאמר הנביא בשמו ית' והיה טרם יקראו ואני אענה, כלומר, שאין צריך לקריאה בפה אליו ית', כי טרם יקראו בפה הוא ענה, ועכ"ז עוד הם מדברים בתפלה, והוא שומע, להיותו מתאוה לתפלתן כאמור. והיותו מתאוה לתפלתן, הוא להיותו מתאוה לשלמותם של צדיקים, אשר תחלת תהלתן היא התפלה, אשר בה יישירו נגדו ית', ותהיה כונתם לעבודתו, אשר היא התחלה ומבוא גדול להשגת השלמות כנזכר. וז"א הוי זהיר בקרית שמע ובתפלה, ולא אמר הוי קורא שמע ומתפלל, רק אמר הוי זהיר, לרמוז, שצריך שתהיה הכונה שלמה, שהוא העקר בזה. וזה יתבאר היותו כן, כאשר יהיה זהיר בה, שהזהירות בה יורה על היות הכונה שלימה והרצון טוב.

ואחר שהזהיר ההזהרה הראשונה הנזכרת, שהיא הרגל התפלה, המביאה אל קנין הכוונה הנאותה לעבודתו ית', הזהיר על דבר שני לתקון הכוונה בתפלה, כי אף אם ירבה תפלה פעמים רבות, אם תהיה תפלתו קבע כמצות אנשים מלומדה, וכמי שצווה לעשות עסק מה וינפש ממנו, כמו שפירש הרמב"ם ז"ל, הנה איש כזה לא תתוקן כונתו לעולם, כי מהרגל הפעולות, אם לא ישתתף בו הרצון והכוונה באהבת הדבר ההוא מצד עצמו, לא יתהוה הקנין לעולם. ועל כן אמר וכשאתה מתפלל אל תעש תפלתך קבע אלא תחנונים לפני המקום וכו', ר"ל, כשהאדם מתפלל, שהוא עומד לפניו בתפלתו, צריך שיעמוד כאיש השואל צרכיו מאת המלך והוא עומד לפניו, שאז לא תהיה כונתו לבטלה, אנא ואנא, רק להישיר דבריו אליו באימה וברעדה. על כן אמר וכשאתה מתפלל לפני המקום אל תעש תפלתך קבע, ירצה, לא תעשה תפלתך כדבר קדוש וחובה עליך, כי בזה לא תהיה כונתך שלמה רק כמצות אנשים מלומדה כנזכר, רק תהיה תפלתך תחנונים, רוצה לומר, כמתחנן לפניו, ישגיח בך לתת שאלתך ולעשות את בקשתך כי בזה תכוין אליו ברצון טוב. וביאר הטעם למה ראוי להתחנן לפניו, כי חנון ורחום הוא מצד עצמו, והוא מצד תפלתך, בראותו שאתה מתבודד ומכוין אליו לעבודתו, אף אם נגזרה גזרה עליך, הוא ארך אפים ורב חסד, ועל כן יהיה נחם על הרעה אשר דבר לעשות, ועל כן ראוי שתתפלל לפניו בכונה נכונה.

ואחר שהזהיר שתי הזהרות להיישיר הכונה אליו ית', הזהירו הזהרה שלישית לשתהיה היראת חטא קנין שלם בנפש, והוא שלא יהיה רשע בפני עצמו, וזה כי כל אדם יתבייש לעשות הרע והמגונה בעיני אדם, אמנם כשיהיה דבר שבינו למקום ירשע בכל אות נפשו הבהמית, וכאשר יקרהו כן, הנה אז לא יתהוה לעולם הקנין בנפשו, בהיות הכוונה נפסדת, שהוא העקר להויית הקנינים הטובים, כי הרגל הפעולות בלתי הכונה האמיתית, לא די שלא יתהוו מהם הקנינים הטובים, אלא שיתהוו קנינים רעים בנפש מצד הכוונה הנפסדת. אשר על כן לשלמות היראת חטא, צריך שיזהר שלא יהיה רשע בפני עצמו, כשאין אחר עמו כלל. וז"א ואל תהי רשע בפני עצמך, והוא מבואר היותו מסכים אל הכונה כפי דעת רבי שמעון, ששם חלק השלמות הנבחר היראת חטא כמדובר.