פרקי משה על אבות ב:יד

רבי אלעזר אומר הוי שקוד ללמוד תורה, ודע מה שתשיב את האפיקורוס וכו'. הנה להיות דעת רבי אלעזר בן ערך, שעקר יקר השלמות הוא הפלפול והחכמה והידיעה אשר תתוסף מפאת השכל, זולת הכתוב בספר, שהוא שלמות השכל העיוני כנזכר, על כן הזהיר פה שלשה הזהרות לשלמות העיון על נכון. ההזהרה הראשונה היא שיהיה שוקד ומתמיד ללמוד תורה. ולא אמר הוי שוקד בתורה, רק אמר שיהיה שוקד בלמידתה, לרמוז על הלמוד הראוי בה, להבין דבר מתוך דבר, כי זהו למוד התורה שהכל בה, אלא שצריכים אנו למוד להבינה, וכל מה שנבין הוא דבר מתוך דבר, ע"ד הפוך בה דכולא בה וכו'. ועל כן אמר, שיהיה שוקד, שהוא הרגל פעולת השכל העיוני, שיהיה מתמיד בלתי הפסק.

ואחר שהזהיר על ההרגל וההתמדה בעסק התורה ובהבנתה, אמר הזהרה אחרת להשגת המושכלות, שיעלו בידו המושכלות האמתיות מהעסק בה, באומרו ודע מה שתשיב את האפיקורוס. והנה יש לדקדק שהיה לו לומר ודע להשיב את האפיקורוס. אך רמז בזה לדבר יקר הערך, יצטרך מאד בפילפול ובמשא ומתן עם החולק, והוא שמי שישא ויתן עם שכנגדו, ויאמר לו תשובות מקובלות אצלו, או שמצאם כך כתובות בספר, הנה בנקל יהיה מנוצח, אם לא ידע מצד עצמו בידיעה שלמה מה שהוא משיב, כי כאשר תהיה תשובתו מצד ידיעתו, הנה אז ינצח את הכל, ומה גם את האפיקורוס, שהוא המין הבלתי יודע המושכלות האמתיות, המושגות מלמוד תורתינו הקדושה. על כן אמר ודע מה שתשיב, כאלו אמר מה שתשיב לאפיקורוס דעהו אתה בידיעה שלמה, ולא שתהיה תשובתך אליו מקובלת אצלך, או מלומדת מאחר, כי כן לא תנצח אותו כאמור, והוא דקדוק נכון.

ואחר אשר הזהיר השתי הזהרות הנזכרות המועילות להשגת שלמות השכל העיוני, והוא ההרגל בעסק התורה, אמר, שאם כה יעשה, הנה שכרו אתו ופעולתו לפניו. ועל הדבר הראשון שאמר הוי שוקד ללמוד תורה, שהיא ההתמדה בעסק התורה, אמר ולפני מי אתה עמל, ירצה, כדי שתתמיד בעסק התורה, ותהיה שוקד על דלתות הלמוד יום יום, דע לפני מי אתה עמל, וכאשר תצייר שאתה עמל בפני השם ית', שצופה ומביט עמלך, לא יהיה הספק בעמלך.

ועל הדבר השני, והוא העיון והידיעה המתחדשת מצד הפלפול, שהיא התולדה היוצאה מהלמוד, והיא הפעולה המיוחדת לשכל העיוני, כי הראשונה איננה רק עמל וטורח בתורה, אמר ומי הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך, יר', כשתתמיד בעיון והפלפול בתורה עד שתוציא פעולת השכל העיוני לאורה, בשתבין דבר מתוך דבר כמשפט המעיין, והוא פעולתך המיוחדת לך מצד צורתך העצמית, הנה תדע ותשער מי הוא בעל מלאכתך זאת, שודאי ישלם לך שכר פעולתך זאת המיוחדת לך כנזכר, שהורה בזה היות זה החלק הוא המביא אל התכלית האחרון כמו שאמרנו, והוא הדעת אשר שבח רבן יוחנן בן זכאי רבם על יתר חביריו, להיות דעתו דעת עליון, שהאהבה היא התכלית האחרון, אשר המביא אליה באמת ובתמים, הוא העיון והידיעה וההכרה בדברים האלהיים, כי כפי מדרגת ההכרה בפרטי הדבר הנאהב, כן תהיה מדרגת האהבה אליו, וזה ידוע ומפורסם מעצמו, והרחבנו הביאור בו במאמר העשירי מספר המדות, נכבדות מדובר בו להכריע ולהכריח הדעת האמיתי הזה, עד שהוכחנו בראיות בריאות וטובות, היות זה דעת האחרונים כלם. והדוברים על הרב המורה עתק, בחושבם שדעתו הוא היות התכלית האחרון, הוא העיון מצד עצמו, שהוא שלמות השכל העיוני, ולא האהבה, שהיא שלמות הרצון והשכל המעשי, לא ירדו לסוף דעתו דעת עליון, כי שם הוכחתי מצד לשון הרב עצמו שהתכלית האחרון הוא באהבה, וגלה דעתו זה בכל חבוריו כמו שביארנו שם.