פרקי משה על אבות ב:יב

רבי יוסי אומר יהי ממון חברך חביב עליך כשלך, התקן עצמך ללמוד תורה וכו'. להיות דעת רבי יוסי שהחסידות הוא חלק השלמות הנבחר, הזהיר גם הוא על הדברים המביאים אליו, והוא גם הוא אמר שלשה דברים, אך שניהם אפשר שהם לבדם הזהרה, והשלישי הוא הודעה על דבר הנמשך משניהם, ולא הזהרה. ואמנם השני דברים שהזהיר עליהם, אחד מהם הוא על הממון, אשר הוא האמצעי לפעולת החסידות, על הרוב לעשות בו לפנים משורת הדין כנזכר. והנה שלמות זה תלוי, בשיצייר האדם הפועל בו, שממון חברו הוא שלו, ובכן יעשה עם חברו לפנים משורת הדין, כמו שהיה רוצה הוא שיעשו אחרים עמו, להיות ממונו חביב עליו. נמצא, שכאשר יהיה ממון חברו חביב עליו כשלו, יעשה עמו לפנים משורת הדין. אך כדי שיעשה זה כפי גדר החסידות, צריך שיקיש הסדרים הכוללים והמשפטים הישרים, אשר באו בתורה, עם הדברים המתחדשים, שלא יהיו סותרים זה לזה, רק יפעל כפי השעה, באופן שלא יסתור הסדר הכולל מהתורה, כי לא יקרא חסיד אם לא יהיה על פי התורה, שידע מה שראוי לעשות כפי הדין, ועושה לפנים משורת הדין, אך אם לא ידע מה שראוי לעשות כפי הדין, לא יצדק בו שעושה לפנים משורת הדין, אף אם יתן את כל הון ביתו, כי מי יודע אם יטעה בתתו השיעור יותר מהראוי, ואף אם לא יטעה יהיה זה במקרה, כי לשיהיה בעצם וראשונה, צריך שידע את הדין לאמתו, ויפעל בו כפי השעה לפנים משורת הדין הידוע אצלו. ועל כן הזהיר ההזהרה השנית, באומרו התקן עצמך ללמוד תורה שאינה ירושה לך, רוצה לומר, כשיהיה החסידות על פי התורה, תתקין עצמך במדות הטובות ללמוד תורה, לפי שאינה ירושה לך, שתירש אותה פתאם, אשר על כן, צריך שתקדם ההכנה כדי ללמוד תורה.

ולפי זה אפשר שרצה עוד, באומרו התקן עצמך ללמוד, ולא אמר למוד תורה, לרמוז, שמה שהזהיר אינו בייחוד על למוד התורה דרך כלל, רק על ההזהרה בלמוד הצריך לפי השעה, כי זה יבוא מצד עצמו, ולא מצד הסדר הכולל הכתוב בתורה. ועל כן אמר התקן עצמך, כלומר שתהיה אתה מוכן מצד עצמך אל הלמוד, כי אם לא יהיה בך הכנה, לא תדע רק הסדר הכולל, וזה אינו מועיל למדת החסידות, אם לא ידע לשפוט הראוי כפי השעה והמקום והדבר, עם שאר התנאים. והוא דקדוק נכון.

ואמר שימשך משתי ההזהרות האלה, שכל פרטי מעשיו יהיו לשם שמים, כפי השעה וכפי הסדר הכולל, שהוא באמת הפועל לשם שמים, כי מי שיפעל ע"פ הסדר המונח בתורה בהחלט, בלתי השקפה אל הזמן ואל שאר התנאים הנזכרים, אינו פועל לשם שמים, כי כבר יפול לפעמים הטעות לעבודת השם ית', כמו שאמרו רז"ל על החסיד השוטה, כמדובר. וכמו כן מי שיפעל הכל לפי צורך המקום והזמן, בלתי השקפה אל הסדר הכולל המונח בתורה, יהיה הטעות רב כפלים, אשר על כן יצטרכו שני הדברים גם יחד, לשיהיו המעשים כלם לשם שמים. הא', הוא שישער כפי השעה לעשות לפנים משורת הדין, והוא הנרמז באומרו יהי ממון חברך חביב עליך כשלך כו', שהוא האמצעי לפעולה הפרטית. הב', שיהיה מסכים לסדר הכולל הדתיי כפי התורה, הוא הנרמז באומרו התקן עצמך ללמוד תורה וכו', ואמר שמשתי אלה יהיו מעשיו כלם לשם שמים. ואפשר שהיא הזהרה שלישית, שיזהר שכל פרטי מעשיו יהיו לתכלית עבודתו ית', לא לתכלית אחר חצוני, המפסיד את המחשבה, ובלתי מביא אל התכלית האחרון המכוון.