פרקי משה על אבות ב:יא

רבי יהושע אומר עין רעה ויצר הרע ושנאת הבריות מוציאין את האדם וכו'. הנה להיות דעת ר' יהושע, שמי שיהיה טוב המזג והתכונה, יהיו לו המעלות המדותיות בטבע, ומצד המעלות המדותיות, ישיג השלמות האחרון כמדובר. והוא מבואר שהמזג היותר הפכיי אל המדות הטובות, הוא מזג השחוריי, כי בתגבורת השחורה יהיה צר עין, ויצרו מתגבר עליו מאד, כי השחוריי, כאשר יבחר בדבר רע, לא יסור ממנו בנקל, רק בקושי גדול, והוא בורח מחברת בני אדם, ואינו שמח כלל עמהם, ובכלל הוא שונא את הבריות. על כן גזר אומר השלם הזה, כי שלשה דברים אלה, שהם נמצאים במי שמזגו רע, ותכונתו מגונה כמדת השחוריי, הם סבת הפסד שלמות האדם, מצד הפסד מדותיו כאמור. וז"א עין הרע, ויצר הרע, ושנאת הבריות מוציאין את האדם מן העולם. ירצה, כי עין הרע, והוא צרות העין שעינו רעה בשל אחרים, ואיננו העין שזכר ר' יהושע בן הורקנוס, כמו שפירשו המפרשים. ויצר הרע, שיגבר היצר מצד רוע המזג והתכונה כנזכר. ושנאת הבריות, שיאהב הבריחה מהישוב, הנה שלשה דברים אלה מוציאין את האדם מן העולם, יען הם סבת הפסד המדות החשובות והטובות, ומהפסד המדות, יפסד מהרה הגוף כלו, ברודפו אחר התאוות, והוא לקברות יובל.

ואפשר שבשלשה דברים הללו, רצה בהם רבי יהושע דבר אחד, ותכלית אחד, והוא הדרך הטובה שידבק בה האדם, שאמר שהוא חבר טוב, ואמר שהאיש אשר יהיה לו רוע המזג כנזכר, הנה הוא צר עין נגד חבירו, ומזה ימשך שיהיה לו יצר הרע, שחומד בנכסיו ועובר על לאו דלא תחמוד, ומקנא בו ובכל אשר לו, ובזה מתגבר עליו יצרו, עד ששונא אותו, והם שלשה גבולים אשר יקרו באנשים הרעים והחטאים בכל פעולה שיפעלו, כי ראשונה עין רואה, והוא סרסור העבירה, כמאמר רז"ל לבא ועינא תרי סרסורי דעבירה וכו'. ואחר הראיה החושיית, תמשך מחשבת לב חומד, הוא שטן הוא יצר הרע. ואחר כך תמשך השנאה באיש ההוא, שהוא הקנין קיים בנפש, נמשך מהשני סרסורים הנזכרים, כמדובר, והוא דרך נכון וישר מסכים לכונתו.