פרקי משה על אבות א:ט

ושמעון בן שטח למה שראה בדברי חבירו שלא הזהיר לדיין רק על הבעלי דינין שיהיו בעיניו כרשעים, ולפי זה יובן שלעדים הבאים להעיד שידינם לכף זכות באומרו שאין אדם חוטא ולא לו, ומסתמא אמת יהגה חכם ולא ירבה לחקור אותם, על כן אמר, והוסיף על דברי חבירו, שהעדים אף על פי שאינם במדרגת הבעלי דינים אשר על כן אין ראוי שיהיו גם הם בעיני הדיין כרשעים עם כל זה צריך לחקור אותם היטב כמו שאמרה התורה ודרשת וחקרת ושאלת היטב וכו', ועל כן אמר הוי מרבה לחקור את העדים. ואמנם הזהיר על אופן החקירה שתהיה בחכמה בערמה שיחקור אותם באופן שלא ילמדו מדבריו הדרך הנאות כפי הדין בעדותם וילכו בה לזכות למי שיש בדעתם לסייע בעדות שקר, וז"א והוי זהיר בדבריך שמא מתוכם ילמדו לשקר, יר' הזהר בדבריך בחקירתך הנז' שתהיה באופן שלא ילמדו לשקר בעדותם מתוך דברי חקירתך, כי כן יקרה פעמים רבות בדיינים בלתי ערומים בחקירתם שיבינו העדים מתוך חקירת הדיינים מה צריך שיעידו ואז יעידו עליו, והיא הזהרה נכונה על הדין ועל האמת.