פרקי משה על אבות א:י

שמעיה ואבטליון קבלו מהם, שמעיה אומר אהוב את המלאכה ושנא את הרבנות וכו'. הן אמת דברי שני השלמים האלה מבוארים בעצמם ואי אפשר להוציא אותם מהבנת כונת שטחיותם אך צריך לראות מה ענין גזרתם והתקשרותם במאמרי הקודמים כמשפטנו לעשות. וראשונה יש לראות באמת במאמר שמעיה מה ענין מלאכה עם הרבנות ועם התודע לרשות שנראים דברים שאין שום שייכות לזה אצל זה ואין התיחסות ביניהם כלל. ולהבין כונתו על נכון צריך לדעת שהקבוץ בכל מקום ובכל עיר ועיר מדינה ומדינה יתחלקו האנשים שבהם לשלשה חלקים ואין עוד מלבדם בכל קבוץ מדיני זולת העוסקים בחכמה שהיא למעלה מהכל, כי לא יהיו הם חלק הקבוץ רק כללותם והוא העולה על ראשיהם מלמעלה. חלק אחד מהם הנה הנם הבעלי מלאכה ובהם הסוחרים בכל אופני מיני משא ומתן שבעולם כי מלת מלאכה תכלול כל פועל חצוני איך שיהיה כמו שביארנוהו בארוכה בתחלת תהלת ספר פני משה על מאמר ארסטו הראשון בספר המדות שאמר כל מלאכה וכל למוד כל מעשה וכו'. וזה כי המעשה הוא נאמר על מלאכת מחשבת קודם שיצא אל הפועל, והמלאכה תאמר תמיד על הפועל החצוני איך שיונח, ועל כן החלק היותר גדול מהקבוץ הם הבעלי מלאכה. והחלק השני הם המנהיגים את העם ושופטיו דור דור ופרנסיו דור דור וחכמיו הדיינים והשופטים זולת המעיינים לתכלית הלמוד לבד כאמור. והחלק השלישי הם אשר כח בהם לעמוד בהיכל המלך והשרים הקרובים אל הרשות.

ושמעיה השלם הזה למה שראה דברי יהודה בן טבאי רבו שאמר וכשיהיו בעלי הדין עומדין לפניך וכו' פן יחסדהו שומע ויחשוב שכונתו בזה לומר שהרבנות הוא פעל נבחר וטוב מאד, על כן רצה לבאר הדרך הנכון הנבחר בכל חלקי הקבוץ שהם הג' חלקים הנז'. ועל החלק הראשון אמר שראוי לאהוב אותו כי הוא היותר כולל ויותר נאות אל המדיני והוא הנהנה מיגיעו אשר הפליגו רז"ל בשבחו ודוד המלך עליו השלום כנה אותו בכנוי המאושר כאומ' יגיע כפיך כי תאכל אשריך וכו'. ועל כן על החלק הזה אמר שראוי לאהוב אותו דרך כלל. ופרטיותו יהיה נבחר כפי מדרגת האיש וכפי רבוי נכסיו וכפי צורכו מתיחס אל המקום והזמן ושאר התנאים הצריכים אל טוביות הפעולה כפי השכל הישר.

ועל החלק השני אמר שראוי לשנוא אותו ולא שלל אותו בהחלט כי לפעמים יביא הצורך להיות דיין ומנהיג, ואין ראוי להסתלק ממנו כשלא יהיה שם יותר הגון ממנו, אך אמר שדרך כלל ראוי לשנוא אותו אף שלעת הצורך יהיה דיין או ממונה או מנהיג הנכלל כלו במלת רבנות. ובכן מה שאמר יהודה בן טבאי וכשיהיו בעלי הדין עומדין לפניך וכו' יובן היטב שהוא כאלו אמר שכאשר יקרה שצורך השעה יכריחך שיעמדו בעלי דינין לפניך וכו' ולא שתבחר המנוי ההוא כי ראוי לשנוא אותו תמיד כנז'.

ועל החלק הג' אמר שלא יתודע לרשות בשום צד ובשום זמן בעולם כי אין ממנו תועלת כלל רק רע כל היום כמו שהאריכו המפרשים בזה, וז"א ואל תתודע לרשות, והם ג' מדרגות מההזהרה, בג' חלקים, כי בחלק הראשון אמר שראוי להיות נאהב ונבחר, והשני ראוי שישנאהו אך אין ראוי להתרחק ממנו בהחלט, והחלק הג' הוא אשר ראוי להתרחק ממנו בהחלט כמו שהראשון ראוי להתקרב אליו בהחלט כי האהבה תורה על ההתקרבות והם שני קצוות ואמצעי אחד כאמור.