פרקי משה על אבות א:ח

יהודה בן טבאי ושמעון בן שטח קבלו מהם. יהודה בן טבאי אומר וכו'. הנה שני השלמים האלה הם תלמידי השלמים הקודמים אליהם, ויהודה בן טבאי היה תלמידו של יהושע בן פרחיה ועל כן בא להרחיב הביאור על דברי רבו, והוא, כי להיות שמאמר יהושע בן פרחיה באומרו והוי דן לכל האדם לכף זכות הוא על ההנהגה הראויה לאדם עם מי שלמטה ממנו כמו שביארנו אנחנו לפי דרכנו. בא מאמר יהודה בן טבאי לבאר שאין ראוי שילקח זה המאמר בשלוח בכל דבר ובכל זמן כי לפי זה אם ירגיל האדם עצמו להיות דן לכל אדם לכף זכות בלתי השקפה אל הרע, ימשך מזה ההרגל שיעשה את עצמו כעורכי הדיינים. וז"א אל תעש עצמך כעורכי הדיינים וכו', והוא שעורכי הדיינים כפי פירוש הרמב"ם ז"ל שהוא הנכון הם המסדרים עניני הדינים איך ישיבו לטענת שכנגדם ואיך ישאלו תביעתם ועורכים להם טענותיהם כפי מה שיאמרו להם הדיינים, ואומרים אם יאמר לך הדיין כך תשיב כך וכו'. ועל כן נקראו עורכי הדיינים, שעורכים לבעלי דינים עניני הדיינים והדיינות.

ויש לדקדק במאמרו זה באמת שהיל"ל אל תהיו עורכי הדיינים או אל תהיה עורך הדיינים או לפחות היה לו לומר אל תהיה כעורכי הדיינים, למה אמר אל תעש עצמך כעורכי הדיינים. אמנם הכונה לפי דרכנו מבוארת, כי להיות שנתן לו יהושע בן פרחיה סדר כולל שיתנהג בו עם בני אדם שלמטה ממנו, על כן אמר שעם ההרגל ההוא יזהר שלא יעשה את עצמו מצד הרגלו כעורכי הדיינים, כי ההרגל יעשהו כן כי בהיותו מורגל להיות דן לכל אדם לכף זכות כל מי שיבוא לפניו לישאל על תביעה ואיך ידבר לפני הדיין בשידין אותו שיש לו זכות יסדר לו כל הטענות להוציא משפטו לאור.

ואחר שהזהיר הבאים לפניו לישאל טענות הזהירו גם על הבאים לפניו לדון שכל זה יקרה לו עם מי שלמטה ממנו הנכללים בגזרת הוי דן לכל אדם לכף זכות כנז', והוא אומרו וכשיהיו בעלי דינין עומדין לפניך יהיו בעיניך כרשעים, ירצה, הבעלי דינין אשר זכרנו שיבואו לישאל ממך עצה בתביעתם הנה כשיבואו לעמוד לפניך בדין שאתה תהיה הדין אין ראוי שתדין אותם גם אז לכף זכות, כי בזה האופן לא תוכל לראות להיכן הדין נוטה כי לא תביט חובה לשום אחד מהם, אשר על כן כדי שתעמוד על אמתת הדברים לשפוט בצדק צריך שתחשוב ותצייר שהם כלם רשעים ושכל אחד טוען שקר כדי שתשתדל לחקור על אמתתו בראיות ואמתלאות כפי הצריך והראוי. אך אמנם כשנגמר הדין והם קבלוהו עליהם בסבר פנים יפות אז ראוי שיהיו בעיניך כלם כזכאין ותדין את שניהם לכף זכות, כי במה שקבלו עליהם את הדין הורו שתחלת מחשבתם היתה טובה למצוא מקום זכותם, וז"א וכשנפטרין מלפניך יהיו בעיניך כזכאין כשקבלו עליהם את הדין, שהם ב' תנאים שיהיה אחר גמר דין, והיינו כשנפטרין מלפניך, ושקבלו בפועל את הדין עליהם כי בזה ראוי לדונם לכף זכות ולא באופן אחר.