פרקי משה על אבות א:ו

יהושע בן פרחיא ונתאי הארבלי קבלו מהם יהושע בן פרחיא אומר וכו'. אחר אשר ביארו השלשה שלמים הנז' מאמר שמעון הצדיק כל אחד מהם דבר אחד מהג' שזכר, והיו שני השלמים האלה תלמידי יוסי בן יועזר ויוסי בן יוחנן, על כן נמשכו מאמריהם אחריהם, כי יהושע בן פרחיה הרחיב עוד הביאור בגזרת יוסי בן יועזר רבו, ונתאי הארבלי הרחיב הביאור במאמר יוסי בן יוחנן רבו. ולהיות שיוסי בן יועזר אמר שראוי שיהיה ביתו של אדם בית ועד לחכמים, בא יהושע בן פרחיא לבאר מאמרו ואמר שלא יחשוב השומע דברי רבו שיספיק לאדם שיהיה ביתו בית ועד לחכמים והוא ילמוד מכלם זער שם זער שם, כי לא זו הדרך ולא זו העיר להעיר אזן בלמודים, רק צריך שיהיה לו לאדם רב מיוחד. כי אם יהיו לו רבנים הרבה לא יעלה בידו למוד שלם, ועל כן אמר עשה לך רב, כי על כן הוסיף מלת לך להורות על צורך הרב שיהיה מיוחד לכל איש. ורמז עוד במלת לך שיהיה הרב מתיחס כפי התלמיד וכפי הלמוד, כי על כן לא אמר קח רב, כי רב סתם לא ימצא רק משה רבינו ע"ה, וכן א"א לומר עשה רב כי אין בידו לעשותו, רק אמר עשה לך רב, שיהיה מתיחס לך כפי מה שתצטרך ללמוד ממנו, כי בידך לעשותו עליך רב, וכאלו אמר עשה שיהיה הרב מתיחס לך שאף על פי שלא יהיה רב סתם כולל תבקשהו ותעשהו אתה רב מתיחס לך, ולפי זה תהיה מלת לך דבקה עם מלת רב ולא עם מלת עשה, והוא דקדוק נכון. וכמו כן יען יש צורך גדול לחבר מיוחד אחר יחוד הרב על כן אמר בו גם כן מלת לך להורות על צורך יחוד החבר, והוא אומר וקנה לך חבר.

ואמנם אמר עשיה ברב וקניה בחבר יען הרב שהוא כבוד להיותו למעלה ממנו ימצאהו האדם בנקל כשירצה לעשותו רב עליו. אמנם החבר שהוא במדרגה שוה לו הוא קשה המציאה, על כן צריך לקנותו בדמים יקרים. ולהיות האנשים אצל האדם הפרטי שלשה מדרגות. אם למעלה ממנו והוא הרב, ואם שוה לו והוא החבר, ואם למטה ממנו, על כן אמר על האנשים שלמטה ממנו והוי דן לכל אדם לכף זכות, וזה כי הרב צריך שיהיה אחד מיוחד, וכן החבר, ועל כן הזכירם בלשון יחיד, והוסיף מלת לך כנז'. אמנם במי שלמטה ממנו נכנסים כל בני אדם, ועל כן ראוי שהסדר הכולל הראוי בהנהגתו עמהם הוא שידין אותם לכף זכות כי בזה האופן יהיה האדם השלם בהנהגת המדינה בשלשה הגבולים הנז'. והנה בגבול השלישי הזה ראוי להתעורר, על הבנתו קצת יען נראה היותו סותר האמת והצדק אשר נאמר על פי שלמה הע"ה מצדיק רשע ומרשיע צדיק תועבת ה' גם שניהם.

אמנם הרמב"ם ז"ל ביאר המאמר הזה ואמר שזה יובן על הרוב כשיהיה האדם בלתי ידוע או בשיהיה המעשה בלתי מכריע לאחד משתי הקצוות שאז צריך בדרך חסידות שידין האדם את חבירו לכף זכות. והנה לדעתי עם שהוא ז"ל לא ביאר הענין נראה באמת כי מה שאמר הרב ז"ל הוא מוכרח מלשון התנא עצמו, זולת הכרח הענין, כי באומרו לכף זכות רמז שכשיהיה בכף מאזנים שוה שאין הכרע לשום צד מהשני צדדים אז ראוי שתדין אותו לכף זכות ולא לכף חובה, כי אם יהיה כף חובה מכרעת לא תפול ההזהרה אז שידין אותו לכף זכות אם המציאות בפועל סותר אותו וזה מבואר. ולהיות מאד קשה בעיני לישב מלת עשה ומלת קנה, כי הרב אין ביד אחר זולתו לעשותו רב, וכן החבר לא יקנהו האדם בדמים רק בהמשך זמן התחברותם כנודע, על כן אפשר שתפורש כונת התנא באופן אחר יותר מרווח בשנאמר שמלת לך דבקה עם מלת עשה, והוא כאלו אמר שהאיש אשר יקרא רב בשהוא מלמד לאחרים דעת וחכמה ראוי שתשתדל גם אתה לעשותו גם לך רב כמו שהוא לאחרים הלומדים עמו, וזה יהיה בשתכין עצמך שתהיה ראוי ללמוד ממנו כפי מדרגת השגתך. וכן תעשה בכל מדרגה שתמצא בכל חכמה שתחסר ממך. ובכן תהיה העשייה אפשרית הלא היא מאתו ובידו של אדם וז"א עשה לך רב. וכן אומרו וקנה לך חבר אינו רוצה לומר שיקנהו בדמים רק שתהיה חברתו עמו קנין בנפש, כי המעלות הם קנינים בנפש כנודע. ולרמוז שתהיה החברה כפי המעלה שיעשה באופן שתהיה חברתו כפי המעלה קנין בנפשו וזה הקנין יקנה אותו בהרגל הפעולות הטובות ביניהם כמו שנתבאר מאופן קנין המעלות במקומו מחכמת המדות כמו שביארנוהו בארוכה בספר פני משה במאמר הרביעי. על כן אחר שביאר שני הדברים הנזכרים שהם צריכים לשלמות האדם והם הרב והחבר אמר דבר כולל שיצטרך מאד להשגת שני הדברים הנזכרים שהם צריכים מאד לשלמות האדם והם הרב והחבר, והוא שיהיה דן לכל אדם לכף זכות בכל דבר שיסתפק בו, כי אם לא יעשה כן לא ימצא בכל ימיו לא רב ולא חבר, ועל כן אמר והוי דן לכל האדם לכף זכות, ירצה, לבקשת שני הדברים האלה צריך שתהיה דן לכל אדם לכף זכות כשלא יהיה לך הכרע לשום צד מהשני צדדים אם טוב ואם רע, כי בזה האופן אפשר שתמצא הרב הצריך לך וכן החבר כאמור.