פרקי משה על אבות א:ד

יוסי בן יועזר איש צרדה ויוסי בן יוחנן וכו' יהי ביתך בית ועד לחכמים כו'. אחר אשר ביאר אנטיגנוס חלק אחד מהשלשה שאמר שמעון הצדיק והוא העבודה, ביאר יוסי בן יועזר החלק השני והיא התורה, והישיר אל הדרך המביא להשגת אמתתה על נכון. ואמר, כי להיות שהעסק בתורה האלהית ראוי שיהיה כל ימי חיי האדם, ואלו חי זמן רב כמו שהוכחנו, על כן לא יספיק שילמוד קצת זמן, ואחר כך ינוח מהעסק ההוא, כמו שהוא אצל ההצלחות הזמניות, כי האדם יוצא מביתו להרויח כדי פרנסתו וישוב לנוח בביתו בשובה ונחת, כי עסק התורה אינו כן, אבל ראוי שתהיה ביתו בית קבוע תמיד לועד החכמים לשילמוד מהם תמיד בלתי הפסק כלל, והוא אומרו יהי ביתך בית ועד לחכמים וכו'.

ואפשר שתהיה הכונה באומרו שיהי ביתו בית ועד וכו' לשראוי לשלם שירגיל בתוך ביתו הפלגת השקידה על הלמוד תמיד בלתי הפסק, עד שכאשר יתועדו החכמים להמצא יחד לפלפל ולשאת ולתת בדבר הלכה או חכמה יהיה ביתו הבית אשר יתועדו יחדיו אליו להיות ביתו מוכנת תמיד אל הלמוד ברבוי הספרים ורבוי הדעות לפלפל.

ואפשר שירצה עוד בזה לומר שרוב קביעותו יהיה בבית המדרש אשר הוא בית ועד לחכמים וכאלו אמר שישתדל שיהיה ביתו ומקומו הקבוע לו בבית הועד לחכמים, והוא כאלו אמר שישתדל שהבית ועד לחכמים יהיה כביתו לשיתמיד לעמוד בו תמיד כאלו הוא ביתו הקבוע לו, כי בהתמדתו לעמוד בבית המדרש ילמוד תורה הרבה כאמור.

ולהיות שעל הרוב מהיות התלמיד תמיד עם הרב ומורגל אצלו יתחייבו ב' דברים מגונים ורעים מאד. אחד הוא שכאשר יורגל התלמיד לעמוד בבית רבו ולהתחבר עמו תמיד יתבזה הרב בעיני התלמיד מצד הרגלו עמו כאשר יאמרו המושלים, על כן הזהיר והוי מתאבק בעפר רגליהם וכו'. והב', שלא יערב על התלמיד שיח סוד דברי הרב להיות מורגל לשמוע בקולו ועל כן הזהיר על זה ואמר והוי שותה בצמא את דבריהם.

ואפשר שירמוז באומ' הוי שותה בצמא את דבריהם לשיזהר לקחת הדברים בהדרגה לאט לאט באופן שיהיה לעולם צמא למי דברי חכמים וחידותם. כי אם ירצה לידע בלתי הדרגה הדברים לא ידע אמתתם ויפול בטעות בנקל. על כן אמר שישתה אותם מעט מעט באופן שלעולם יהיה צמא לידע עוד כי אם ידע יותר מהראוי לו בלתי הדרגה ישבע מיד ולא יצמא עוד. ודקדק יותר התנא בלשונו זה שלא יקרה לו כמו שיקרה לשותה משקה לצמאו כי בהיותו שותה ירוה צמאו, רק שישתה אותם באופן שבעוד שהוא שותה יהיה צמא למה שהוא שותה. ויהיה נמשל בזה למי ששותה המים המלוחים שכל עוד שישתה מהם יהיה יותר צמא. וכן כאשר ישמע מפי חכם איזה דבר בהיותו שומע הדבר ההוא יהיה שומע אותו בצמא ובתאוה ולא כשבע ממנו בעת שמיעתו, אלא כמי שאינו נשבע כלל. ועל כן אמר והוי שותה בצמא, כלומר, בעודך שותה תהיה צמא, ועל כן לא אמר והוי צמא לשתות דבריהם, אלא שיהיה שותה בצמא רוצה לומר בהיותו שותה יהיה בצמא כמדובר.