פרקי משה על אבות א:ג

אנטיגנוס איש שוכו קבל משמעון הצדיק, הוא היה אומר אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס וכו'. אחר אשר הושת ליסוד מוסד מאמר שמעון הצדיק ע"ה, הובאו מאמרי שלשת החכמים השלמים האלה והם אנטיגנוס ויוסי בן יועזר ויוסי בן יוחנן, יען שלשתם ביארו הג' חלקים שזכר שמעון הצדיק. והנה אנטיגנוס ביאר חלק העבודה והוא החלק המעשי אשר בין אדם למקום ואמר שלהיות שיש שני אופני מיני עבדים המשמשים את הרב המין הא' הוא המשמשים על מנת ותנאי שיתנו להם פרס ושכר על עבודתם ואלה יראו מאד מאדוניהם פן יעכב שכרם. ויש מין אחר שהם עובדים מאהבה בלי תקות שכר אך אמנה אלה אינם יראים מאדוניהם אחר שעובדים אותם מאהבה ואינם חייבים בעבודה ההיא. והזהיר התנא שהעובדים לשם ית' אין ראוי שיהיו מהמין הא' שכל מגמתם בעבודתם איננו רק מצד השכר והפרס הנתן להם רק שיהיו מהמין הב' המשמשים שלא על מנת לקבל פרס, אבל עם כל זה יזהרו שלא תחסר מורא שמים מעליהם עם היותם עובדים מאהבה כנז'. וזהו לפי הגרסא שאומרת אלא הוו כעבדים המשמשים את הרב שלא על מנת לקבל פרס. אמנם לפי הגירסא שגורסים קצת מהמפרשים וז"ל אלא הוו כעבדים המשמשין את הרב על מנת שלא לקבל פרס אפשר שירמוז שיש מן העבדים המשמשים בלתי פרס ושכר שני מינים, המין הא' הוא האנשים המשמשים מאהבה כמדובר ושאינם חייבים בעבדות ההוא ועם כל זה עושים אותו מאהבה, וזה המין מהעבדות אם ימנע ממנו העובד לא יגונה ולא יענש ואם יעבוד ישובח למה שמשתעבד במה שאינו חייב וזה איננו ירא מהאדון או מהרב אשר יעבוד לו להיות עבודתו בלתי מחוייבת כמדובר. והמין הזה הם המשמשים שלא על מנת לקבל פרס ר"ל שאינם משמשים בעבור פרס כאמור.

והמין השני הם המשמשים מצד החיוב שחייבים לשמש לאחרים, אם מפני שהם קנויים להם מצד קנין כספם, ואם למה שעשו להם טובה והם חייבים לשרת ולעבוד לשלם חובם בחוב גמור. ואלה הם המשמשים על מנת שלא לקבל פרס, שעל תנאי שלא יקבלו פרס משתעבדים להיות עליהם בחוב גמור כאמור. והנה המין הזה השני עם שהם עובדים על מנת שלא לקבל פרס הם יראים להיות עבודתם חוב גמור, ואם אינן עובדים יהיו נענשים ונתבעים על חובם. ואמר התנא כפי הגרסא הזאת השנית שהעובדים את השי"ת ראוי שיהיו כמו זה המין האחרון מהעבדים המשמשים על מנת ותנאי שלא יקבלו פרס, כי ימשך מזה שתהיה מורא שמים עליהם כי בחושבם ותתם על לב שהם חייבים בחיוב גמור בעבודה הזאת ושיענשו אם לא יעשו אותה, הנה בזה תהיה מורא שמים עליהם, ותהיה מלת ויהי כאלו אמר כי בזה תהיה מורא שמים וכו' ולא צווי.

והנה להמלט משבכת מבוכת ספק המפרשים בזה במה שהקשו שמצאנו ראינו כל התורה כלה ומדרשי רז"ל תזל כטל אמרתם היות העבודה מכוונת בעבור השכר כאומ' למען ייטב לך וכו', ולמען תאריך ימים וכו', וכן במקומות רבים. וכן אמרו רז"ל בפסחים האומר אתן סלע לצדקה כדי שיחיה בני כדי שיהיה לי חלק לע"ה הרי זה צדיק גמור כו'.

אומר אני שאין זה חולק כלל לדברי התנא האלהי הזה כפי מה שפירשנו, לפי שהתנא לא אמר שישמשו את השם ית' שלא על מנת לקבל פרס או על מנת שלא לקבל פרס, כי אם היתה זאת כונתו היל"ל אל תשמשו את המקום על מנת לקבל וכו' אלא שמשו לו על מנת שלא לקבל וכו'. אבל אמר אל תהיו כעבדים וכו' שכונתם בזה שלא יהיו כמו העבדים המשמשים על מנת לקבל פרס אלא כמו העבדים המשמשים על מנת שלא לקבל פרס, כלומר, שתהיה העבודה ממין העבודה ההיא במה שתהיה מורא שמים עליהם. ולא דמה עבודתם לעבודת מין העבד הנז' לשיהיה מסכים עמו מכל צד, רק לדמיון החיוב לבד אשר ממנו תמשך היראה כאמור.

ומלבד זה אני אומר כי לפי הגרסא הראשונה המצוייה אצלנו בכל הספרים אף אם היה אומר שישמשו את השי"ת שלא על מנת לקבל פרס עדין אינו חולק עם הכתובים ומאמרי רז"ל, שלא הזהיר התנא אלא שלא תהיה העבודה כמו העבד העובד על תנאי שאם יתנו לו שכרו קצוב יעבוד ואם לאו לא יעבוד, רק שתהיה העבודה שלא על מנת, רוצה לומר, בלתי תנאי כלל. כי השכר הנמשך מעשיית הטוב לא יחסר לעולם ויכול האדם העובד ליבטח בו, על כן האומר אעשה מצוה פלונית כדי שיהיה לי חלק לעולם הבא זה אינו תנאי, אלא הודעת התכלית המכוון לו בה אשר ידע בלי ספק שימשך לו מעבודתו, כי מלת כדי אינה תנאיית אלא ודאית, מה שאין כן מלת על מנת שיורה על התנאי כאמור.