פרקי משה על אבות א:יד

והוא מה שנתבאר עוד במאמרו האחרון באומרו הוא היה אומר אם אין אני לי מי לי , שהוא כנוי לחלק העצמותי שבו שהוא צורתו, והוא כאלו אמר אם יהיה תכליתי לדבר אחר זולת שלמות צורתי מי יהיה לי בעזרי כי אין בלתי גואל לנפשי, ואם אני אני הוא המונע ממני הטוב לא נשאר מקום להשגת שלמותי כי אין זולתי גואל כנז'.

אך נראה שאם היתה זאת כונתו היה לו לומר ואין זולתי להשגת שלמותי. ולזה אמר אותו בלשון תנאיי, אשר על כן אומר אני שכוונתו לומר שאם הוא יהיה משתדל להשלים עצמו ימצא אחרים רבים יסייעוהו ויתמכו כבוד בימינו כי בא לטהר הכל מסייעין אותו, אך אם יראו בו שהוא מתרשל בהשגת שלמותו בהיותו הוא הגואל היותר קרוב מי יעזרהו עוד, וז"א אם אין אני לי מי לי והיא גזירה תנאיית. כאלו אמר שאם אני לי רבים יהיו לי גם כן, אך אם אין אני לי מי יהיה לי מק"ו מעצמי שאני הגואל היותר קרוב להשגת שלמותי, והשלים ביאור המכוון בביאור הדבר בהפכו באומרו וכשאני לעצמי מה אני. והנה מלת לעצמי אפשר שתפורש בשני פנים, וכולם נכונים כפי הכוונה, שאם נאמר כי לעצמי רוצה לומר חלק הגוף, שהוא עצמו ובשרו, תהיה מלת מה אני כמו מה יתרון לאדם, כלומר, מה אני בזה בכל מה שאוסיף מהטובות הגשמיות יחד על עפר ישכבו. ואם נאמר שמלת לעצמי הוא על החלק העצמותי שהיא הצורה, תהיה מלת מה כמו מה רב טובך וכו'. וחתם הדברים בהזהרה נאותה להשגת השלמות והוא שלא יאמר אדם לכשאפנה אשנה כי תמיד בכל זמן ראוי שיחשוב האדם שאם לא עכשיו אימתי והוא כאלו אמר בכל זמן שתמצא לא תוכל לקיים מציאות זמן זולתו, כי אין זמן ידוע לאדם אימתי קיים רק ההווה, כי מחרתו מי ידע הישיגהו, ועל כן אמר אם לא עכשיו אימתי, כלומר אם היה זמן חיי האדם קצוב היה אפשר לומר אם לא עכשיו יהיה לשנה הבאה או אחר שתי שנים או שלש שנים. אבל מאחר שאין לו לאדם זמן ידוע שיחיה בו איך אפשר שיאמר אימתי ילמוד, והוא דקדוק נכון והזהרה טובה להשגת השלמות יום יום.